"ערביי ישראל" במבוך

מספיחי חיסול יאסין

ההתנקשות באחמד יאסין עוררה אצל כל קבוצה תגובות אופייניות. בקרב היהודים בישראל כמעט הכל סבורים שהאיש היה ראוי לחיסול, אך קיים ויכוח לגבי התבונה שבמעשה או בעיתויו. מדינות ערב הביעו כמובן כעס וביקורת. הביקורת באירופה אינה מפתיעה גם היא. הממשל האמריקאי דאג לפחות לקשר את הנושא עם פעילות החמאס. בשטחי הרשות הפלסטינית רבו גילויי המחאה והזעם, כולל הכרזת ימי אבל רשמיים - וברור ששם אף תגובה נוגדת לא היתה יכולה להתקיים.

על הרקע הזה יש מקום לדון בתגובות שעלו בקרב ערביי ישראל.   לא ראיתי תוצאות סקר דעות בתוך ציבור זה (והייתי שמח לראות) - ועלי להסתפק במה שמופיע בתקשורת (אחרי הכל, חשובה בפני עצמה עמדתם של אלה המוצאים דרכם לפרסום).

"ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל" גינתה את ההתנקשות בתור "פשע טרוריסטי" של ממשלת ישראל, והכריזה על יום אבל. חטיב, יו"ר הועדה, אמנם אינו מסכים עם תפיסתו האידיאולוגית של יאסין, אך רואה חשיבות להתאבל. על בניני מועצות מקומיות הונפו דגלים שחורים, וברמקולי המסגדים הושמעו פסוקי קוראן.

תגובת האבל הרשמית של ועדת המעקב מעוררת בעיה. ועדה זו אינה מפגינה אבל נוכח מותם מדי כמה ימים של פלסטינים רבים, חלקם חפים מפשע, מידי כוחות הבטחון של ישראל, ודווקא יאסין מעורר אותם להתאבל. לדבריהם, הוא היה "מנהיג פוליטי המסמל אולי יותר מכל את המאבק הפלסטיני", ולכן כנראה מותו מצער יותר ממותם, למשל, של ילדים ערבים (ואני מוציא ילדים יהודים מן ההשוואה).

האמירה הציבורית של "ועדת המעקב" בהכרזת האבל אינה משרתת שום אינטרס אמיתי של הערבים, ומתברר, ככל הנראה, כי היא גם אינה משקפת את רגשות הציבור שלה.

הועדה ארגנה עצרת ומצעד בנצרת, שבה ניגנו שיר הלל ליאסין המתאר אותו כ"אור השמש, מנהיג החופש, שיראה את הדרך לעם הפלסטיני". רק אלפים בודדים באו להשתתף. הפער בין עמדת "ועדת המעקב" ובין היחס שמגלה הציבור שלה, היה ניכר.

לפי העתונים, תושבים ערבים חוששים שהמצב הכלכלי הקשה יתדרדר עוד, הן מהתמשכות הפעולות האלימות והן מתגובה של לקוחות יהודיים אל מול ההזדהות עם יאסין.  היו גם ערבים שיזמו פניות לתקשורת, הן בטלפון לרדיו והן כגולשים באינטרנט, שבהן הסתייגו מן האבל - אך באופן טיפוסי, תגובות אלו היו ללא זיהוי המגיבים בשמם המלא.

נמסר, כי פרשת יאסין גם לא השפיעה לרעה אפילו על המפעל המופלא של ערבים התורמים לעזרת נזקקים יהודיים לקראת חג הפסח.

אנשי הועדה מן הסתם לא פעלו מתוך פרץ רגשות, אלא מתוך חישוב פוליטי, אולי גם בשירות של תומכים שלה מבחוץ. ועדת המעקב, וזאת בדומה למרבית חברי הכנסת הערביים, בוחרת לשרת אינטרסים פוליטיים של אש"ף, שהם מנוגדים למעשה גם לרווחת הפלסטינים - והנה הגיעההועדה עכשיו אל "עליית המדרגה" של תמיכה בדרך החמאס המסומלת על ידי יאסין.

מה שחסר לדעתי, זוהי הנהגה פוליטית אלטרנטיבית לערבים, שתפעל למען צרכיהם האמיתיים ותסתייג בגלוי מהתבטאויות המחנכות את הציבור לתמיכה באלימות ומרחיקות אותו מיחסי שכנות טובים עם היהודים. ככל שערבים יזוהו עם הקו הזה של אלה הנחשבים מנהיגיהם, תהיה גם תמיכה לחשדנות בכל הנוגע למקומות ותפקידים רגישים מבחינה בטחונית.

היה מקום לקוות שדווקא בתחומי מדינת ישראל תוכל לקום קבוצה ערבית שתדגול בדרך של כבוד ותבונה.

העובדה שזה לא קורה ניתנת לפירושים שונים. יש הנוטים לפרש זאת כהשתקפות הרגשות האמיתיים של כלל הציבור הערבי. אני מתרשם לפי סימנים שונים שלא כך המצב, שמנהיגות חלופית, אילו קמה, היתה מצליחה לגייס תמיכה ניכרת - וכי כזו אינה קמה בגלל ההצלחה של לחצים וכנראה גם בשל פחד של ממש, המונעים תהליך כזה מלהתחיל.

קשה לי לדמות מה הייתי אני עושה אילו חייתי בתוך ציבור שאינו שרוי ברוח של חופש פוליטי, כגון החופש שאני נהנה ממנו כתושב יהודי; לכן אינני שופט איש, אלא רק מודאג.

 


לדף הבית של אשר שלאין