מכתבים



לכבוד

ד"ר יובל שטייניץ ח"כ

יו"ר ועדת חוץ ובטחון.


הנדון: תינוק פלסטיני באמבט העכור

 

ד"ר וח"כ יקר.

 

התפלאתי לשמוע בשמך התבטאות, כאילו במצב הקיים ניטל עלינו לבחור רק בין "ההתנתקות" לבין מו"מ עם ערפאת.

חזרתי וחשבתי על הדברים, והבנתי שהם מבטאים חוויה של מרחב תמרון מצומצם ביותר, שבו יש לבחור אחת מבין דרכים רעות - כי קשה להישאר במצב הקיים ללא כל מעשה.

 

ואכן, הגישות השונות שנוסו, המקובלות על חלקים גדולים בציבור, אינן מבטיחות לנו שום תהליך שיוציא אותנו מאותו סבך, שבחלקו הובא עלינו מבחוץ - ולחלקו הכנסנו את עצמנו.

ואני אומר: לא כל האפשרויות מוצו. 

 

אני מסכים אתך, כי מו"מ עם ערפאת או עם מישהו מחבורתו, לא יביא ככל הנראה שום פרי טוב. טוב היה אילו יכלנו להרחיק מאתנו את כוחות אש"ף שדאגנו להביא לכאן מתוך ליקוי מאורות.

אני מסיק מדבריך את התקוה, כאילו ה"התנתקות" אכן תרחיק מאתנו את כל הצרה הזאת אל מאחרי גדר של הפרדה, והיא אמורה לשחרר אותנו מהצורך לקיים מגע עם אותה חבורה פושעת.

 

ולזה אני אומר לך, כי כאשר, במעשה ההינתקות, אתה "שופך את מי האמבט העכורים", דהיינו משטר המחבלים מאתנו והלאה - אתה מצרף אל הצרה הזאת גם את "התינוק" דהיינו האוכלוסיה הפלסטינית שאנו בידינו (וגם הודות לטפשות שהיא הוכיחה) שיקענו במדמנה זו.

 

אם נשאיר את הפלסטינים תחת השלטון המושחת והפושע, גם נמשיך בעוול שגרמנו להם, וגם נכין את התנאים לגיבוש העונש שנקבל מידי אוכלוסיה זו, שאנו יוצרים את התנאים לגיוסה נגדנו: בהסתה ובחינוך וכן בציוד ואימון, כגורם המיועד לכלותנו במוקדם או במאוחר.

 

אני לא נכנס לנושא המחיר הכבד של הרס ההתישבות - אך הסכמה עם ההנחה שפלסטינים אינם יכולים לשאת מראה יהודי בקרבתם - היא עידוד נוסף לדהומניזציה שלנו שהאינדוקטרינציה האש"פית והחמאסית דוחפת.

 

ואני מציע חלופה אחרת: שפוך את השופכין - ושמור את ה"תינוק" הפגוע והפרוע לשמצה, שאכן כבר בלע לא מעט מהרעל שאיפשרנו לספק לו מאוסלו ואילך.  

 

לכך כתבתי שני מאמרים קצרים למדי, המציגים גישה חלופית, שאמנם הצלחתה אינה מובטחת - אך הסכנה בה מועטה.  המאמר האחד, לפני משאל הליכוד, נקרא "חלופה להינתקות", והשני, לאחר המשאל, שמו "דחיית ההינתקות - תקוה לפלסטינים".

שניהם מופיעים באתר האישי שלי שכתבתו: http://www.asher.hopeways.org

 

חלופות שונות למו"מ עם אש"ף וכן תכניות ההיפרדות למיניהן תוכל למצוא  באתר הדו-לשוני  דרכי-תקוה (פורום לעיצוב לאומי אלטרנטיבי), המתחדש כיום אחת לשבוע, וכתבתו:  http://www.hopeways.org  .

מדור חשוב ב"דרכי תקוה" נקרא "קולות שלום" והוא כולל רעיונות של כותבים שונים ליישוב הסכסוך - ברובם רעיונות מקוריים הראויים להתיחסות.

מאמר המערכת הנוכחי באתר "דרכי תקוה", עוסק בהתארגנות הנדרשת בעולם למלחמה ברשע.

מאמרים קודמים טיפלו ביחס אל ערפאת, במשמעויות המשפטיות של הנסיגה מעזה ושל גדר ההפרדה, בתופעת השנאה, בהערצת המחבלים ועוד.

כל המאמרים זמינים.

 

אשמח לקבל הערותיך על הדברים שהעליתי כאן.

 

אני שולח עותקים ממכתבי זה גם לנמענים אחרים.

 

בכבוד רב ובברכה,

 

אשר שלאין

 

-----------------------

אגב:

אם טרם ראית את שירו של יעקב רוטבליט ששידורו ברדיו נמנע משום מה, תוכל למצאו בכתובת: 

http://www.rotblit.co.il/news/eretzisrael.htm

או גם בכתובת

http://rotter.net/forum/scoop/5595.shtml

 

 

 

מכתב תגובה של ב.א.

 

לאשר שלאין (כותב ב. א.)

כמדי פעם יש עיניין רב בקריאת רשימותיך, אבל- אני מוצא בהם המון כוונות טובות

בעוד שאין בהם, ולו גם רמז, לדרכי יישום.

לעניות דעתי -  יש להציב מלכתחילה מטרה ראלית, שניתן לתחם אותו בפרמטרים מדידים, מטרה

לתכלית - למשל: מדינה דו- לאומית!! ל משל: שתי מדינות לשני עמים!! למשל ארץ-ישראל  לעם-ישראל

(או פלסתין לפלסתינאים)!! וכיוצא באלה מטרות גשמיות.

הפרחת סיסמאות כמו - צדק לכל.. חרות ורווחה.. הידברות ברצון טוב.. ועוד מיני סיסמאות שכולם

יסכימו להם בחדווה- הקונפליקט יחל ברגע שינסו לממש אותן כי מה שבעיני צודק בעיני הפלסטיני

הוא עוול משווע ולהפך. 

 

 

 

שלום ב.

תודה לך על תגובתך.

אכן, ברשימות שלי אין הצעות להסדר-קבע עם הפלשתינאים.

הסיבה לכך היא, שאינני די-חכם כדי לדעת מעכשיו איזה הסדר יהיה ישים. ה"הסדר" המתיישם כרגע הוא קיום מלחמה אכזרית הדורשת משני הצדדים (בעיקר מהפלשתינים) קרבנות קשים בהרוגים, פצועים, נכים בגוף ובנפש, בריסוק החברה והתרבות, וכן בפרנסה ובכבוד האדם. אלו לא סיסמאות אלו הן עובדות קשות.

 

השאלה היא על מה אפשר להסכים לעשות עכשיו. רבים מציירים חזיונות לעתיד כמו שאתה מביא "למשל: מדינה דו- לאומית!! למשל: שתי מדינות לשני עמים!! למשל ארץ-ישראל  לעם-ישראל (או פלסתין לפלסתינאים)!! וכיוצא באלה מטרות גשמיות". אפשר לקרוא לכאלו "מטרות ריאליות" - אבל לדעתי בעלי החזיונות אינם מצליחים להציב את הגשר הממשי בין המציאות הקיימת ובין ה"מטרה". ואני עוסק במה שיש לעשות עכשיו. 

אולי יש אנשים שעוסקים ב"הפרחת סיסמאות כמו - צדק לכל.. חרות ורווחה.. הידברות ברצון טוב.. ועוד מיני סיסמאות שכולם יסכימו להם בחדווה" - בדוק וראה שלא תמצא אצלי סיסמאות כאלו. אני דווקא מציע צעדים מעשיים. אמנם הערכים שלי מופעלים בתכנון הזה, אך זה לא חסרון.

הקונפליקט לא יתחיל ברגע שננסה לממש את הערכים, ברגע שננסה להידבר, כי הוא כבר החל מזמן, והולך ומחריף.

העמדות הישראליות הטיפוסיות והמדיניות של ממשלות ישראל לדורותיהן ושל הנהגות ה"ישוב" לפניהן, תרמו את חלקן למצב הזה - בצד הפעילות של הנהגות פלשתיניות, ערביות, אנגליות, נאציות ואחרות.

 

אי אפשר להפוך את העבר ואת ההווה הקשה ל"לא היו" - אבל צריך לחפש דרכים שלא נוסו במצב הקיים, ועד שננסה אותן, יש להימנע ככל האפשר מפעולות אל-חזור שהנזק והסכנה שלהן בולטים.

הידברות כנה ברמת האנשים מן השורה כאשר אלה אינם מאוימים, לא נוסתה. ההידברות עשויה להיות קשה ומרה בתוכן שלה - אך היא תפגיש את אלה המוכנים לפחות לראות בבן שיחם מהציבור האחר מישהו שדעתו נחשבת, שצרכיו ראויים לביטוי. אני מתקשה להניח שהרגשות שיעלו יגרמו להרעה במצב. 

ניהול ההידברות הזאת צריך להיעשות כראוי - וכבר נאגר, בארץ ובעולם ידע ניכר בנושא זה - ואני אומר זאת מהיכרות די טובה עם הנושא.

אינני בטוח שהצעדים שאני מציע ינחלו הצלחה אדירה - אני רק טוען, ראשית, שהם טרם נוסו, וכן שבכל מקרה יש בהם תועלת, ולו חלקית.

על זה אני מוכן לשמוע ביקורת וגם הצעות לכיוונים מעשיים אחרים.

 

שלך,

 

אשר

 


לדף הבית של אשר