אשר שלאין

שאלות לדוגמה עבור כנס Open Space 2008

 


בכנס מרחב פתוח, המשתתפים מקבלים חופש ניכר מבחינת הנושאים שבהם יעסקו במסגרת "שאלת הכנס" הכללית. הרבה תלוי ביצירתיות וכושר האמצאה שלהם כדי להעלות את האפשרויות השונות שיבואו בחשבון.

מתוך עבודת צוות ההיגוי של הכנס, גיבשתי שורה של שאלות-לדוגמה המסמנות כיוונים אפשריים אך כמובן לא-מחייבים, ואני מעמיד אותן לרשות המשתתפים לשימושם: לשנות, להרחיב, לצמצם – וכמובן בהחלט להביא דברים אחרים בלי קשר לשאלות המוצגות.


·       האם יש משמעות למושג "תרבות הדיאלוג"? מה נוכל לעשות כדי לקדם מציאות דיאלוגית? האם יש לה סיכוי לצמוח בתוכנו ולתרום לשיפור השיח בחברה? עד כמה היא תתבטא בתחום הבין-אישי, וכמה - בתחום התרבותי, הארגוני, הפוליטי והתקשורתי? התוכל לגבור על התלהמות, על נידוי השונה ועל "ספינים"? עד כמה ניתן לשנות את דפוסי התגובה של אנשים לכיוון של יתר פתיחות ויתר קירבה? הנוכל להמיר סטריאוטיפים בהיכרות של ממש?

·       איך לאפיין את הייחודיות של דיאלוג בין שאר צורות השיח (ויכוחים, הייד-פארק, התנצחות וגיוס תומכים, משא-ומתן להשגת הסדר, דיון משפטי או מקצועי, "מעגל הקשבה")?  איך לעודד דיאלוג אמיתי ואיך להגן עליו?

·       איך להבטיח במפגשים את ההתגברות של הכבוד, גילוי הלב, ההקשבה וההכלה – על התנצחות, טרוניות ומניפולטיביות? איך לעזור לכך שהנאמנות למחנה שלו - לא תפריע למשתתף להיפתח לתקשורת כנה עם המחנה האחר?  

·       עד כמה קידום דיאלוג בחברה דורש גם פתיחת "דיאלוג פנימי" בתוך הקבוצות השונות - ואף בתוך כל אחד מן היחידים המתקשרים? איזה מאמץ נפשי של "חציית-קווים" דורשת ההיחשפות לדיאלוג אמיתי? מהו המחיר הנפשי שהמשתתף משלם על חריגה מן היחד הקבוצתי לטובת דיאלוג עם מתנגדים ויריבים מרים? עד כמה יש לעודד כל אחד למצוא את "האחר שבתוך עצמו" - ולו עם מתח פנימי ומבוכה - ולתת לכך ביטוי בתודעתו?

·       כיצד מאפשרים לגרעינים הדיאלוגיים בחברה לפרוץ למוקד העין הציבורית? איך להקים גרעינים כאלה, שיוכלו לשמש כעין מעבדות ללימוד אמנות הדיאלוג - וגם להוות על ידי הצלחתם דוגמה שתעודד יצירת גרעינים נוספים?

·       איך נעודד קבלה של היחודיות ולגיטימציה לשונוּת  - ולתרומה של שתי אלו לאיכות ה"ביחד" שלנו? איך נאפשר לרבים להצטרף ולפעול כדי לעבור ממצב של "בסוף-אחד-מאיתנו-ינצח" למצב של  "אפשר-לחיות-ביחד-בקונפליקט"?  איך נעודד רבים להאמין בדיאלוג ולפעול לשינוי דפוסי תקשורת מ-"או-אני-או-אתה", ל-"ננסה-למצוא-פתרונות-לכולם"?

·       עד כמה נפוצים בתוך הקבוצות השונות אנשים הנכונים להשתתף בדיאלוג? מה מאפיין אנשים כאלה? איך לעודד אותם להביא לביטוי את נכונותם לדבר ולהקשיב? איך נגרום להם להאמין שיש טעם להשתדל וכי יש סיכוי להצלחה? מה נדרש כדי לספק מסגרות מפגש ודיאלוג למעוניינים?

·       האם נוכל לחיות אחרת - לא בשיגרה הקיימת?  מה הפוטנציאל של יצירת שפה חדשה כחלק מהאנושיות שלנו? מה בדבר הרעיון ששפה רחבת-גבולות רבת-פנים-וממדים (אישית, בין-אישית, מוסדית, בין-לאומית) תאפשר יתר חיבור?  

·       מה סיכוי ההצלחה של פעולה, שתהיה משותפת למחנות היריבים והמתנגדים, להשגת קירוב לבבות, ליצירת הסדרים מוסכמים, ולבניית עתיד של חיים ביחד?  האם לא עדיף להשקיע בפיתוח של מסגרת שיח ופעילות שתכוון יותר לתת ביטוי דווקא לשונה ולמנוגד, למה שמקשה על צמיחת דרך חיים ועשייה משותפת?

·       מה הוא השיח ומה הן הפעולות שיגבירו את האמונה של אנשים, כי אפשר לחיות בארצנו בקיום משותף טוב? האם נוכל להוליך תהליך כזה? האם אנו נדרשים להוות דוגמה ולחיות אישית את ההתיחסות הנכונה אל האחר?  

·       עד כמה יהיה המפגש המגוון הזדמנות לזהות כוחות של משיכה ושל דחיה בין אנשים וקבוצות? האם נוכל לקיים גרעין שסביבו ירקדו פנים-אל-פנים הניגודים הנמשכים זה-אל-זה - תוך שמירת הריחוק המתאים ביניהם? איך נראה כי גם קונפליקטים וגם הסכמות - הם תהליכים התומכים בחיים?

·       האמת שלי מול האמת שלך, תקוות וכאבים, עימותים, חלומות וסיוטים – איך נחיה זאת ביחד? האם זה דווקא יכול להצמיח אותנו?

·       איך חיים "ביחד" במקום של ריבוי ושונות? מה מאפשר זאת? כיצד צומחים זה בעזרת האחר?  מה צריך שיקרה כדי שנרויח מהקונפליקטים בינינו ולא נתרסק מהם? האם אנו רואים את התלות ההדדית בין המנוגדים ואת ההשלכות שלה על התנהלותנו?

·       איך נשיח ומה נעשה באשר ליחסים בין: יהודים וערבים; ותיקים ועולים חדשים; חילוניים, דתיים לאומיים וחרדים; "מתיוונים", מסורתיים ו"פשיסטים"? האם בכל אלה דיאלוגים הם בגדר האפשר? עד כמה אפשר לקוות להסכמות?  

·       האם יהודי וערבי יוכלו למצוא זה אצל זה כתף שיוכלו להניח ראשם עליה? האם נוכל להגיע לכך שיהודי ימצא בתוכו פנימה את הערבי - כאשר ערבי מוצא בתוך עצמו את היהודי שבו? האם אפשר לקרב לבבות ולהרחיב את האחווה בין יהודים וערבים - למרות המציאות הקשה שבה יש בכל צד אנשים הפוגעים קשות בחיים, ברווחה, בכבוד ובתקוות של בני העדה האחרת - למרות זכרונות קשים על פגיעות ואובדנים  בעבר המשפיעים על חיינו גם עכשיו? ושמא עדיף להסתפק בפשרות והסדרים מעשיים לחיים סבירים זה-בצד-זה?

·       עד כמה אפשרי שיתוף פעולה בין אזרחים המחפשים דיאלוג – ובין: גופי שלטון, מימסד פוליטי ומפלגתי, אישים ומנהיגים פוליטיים ושלטוניים? 

·       מה מצב האמון שלנו בממסד השלטוני על חלקיו השונים? האם "החברה האזרחית" יכולה להיאבק בתקלות ומחדלי הביורוקרטיה, בשרירות לבם של בעלי שררה, ולתרום לאיכות השלטון ולטוהר המידות? האם יש בתחום זה מקום לברית בין ארגונים שונים?

·       מה בונה את החברה הישראלית ומה הורס אותה? האם יש "פצצות מתקתקות"? הנוכל לטפל במה שמפחיד, בדרך של הקשבה ושל כבוד - ולהגביר את האמון ההדדי ואת הבטחון בחיי החברה? האם ניתן למצוא "מכנה משותף" לכלל החברה?  עד כמה דיאלוג יכול לבוא במקום מעשי אלימות? האם וכיצד יוכל הדיאלוג לשמש כדבק שיחזיק ביחד את השברים של חברה מתפוררת?

·       מה המשמעות והבעייתיות בקיום "קבוצות מודרות" בחברה שלנו, כאלו המנודות למעשה - או מופלות לרעה מבחינת: מעמד ויוקרה בציבור, זכויות חומריות, נגישות למוסדות, משאבי תמיכה פוליטית, משפטית ומוסרית, אפשרויות לביטוי תקשורתי? מה בדבר קבוצות המדירות את עצמן? מה צופן לנו העתיד בתחום זה? אילו קבוצות ידוכאו עד עפר ואילו יגיעו עד לפיצוץ? עד כמה מצבה של קבוצה מדוכאה עדיין מאפשר לה השתתפות בדיאלוג? האם אפשר והאם צריך להעצים את הקבוצות המודרות? ‌‌

דוגמאות לקבוצות מודרות (מי יותר ומי פחות): ערבים, "רוסים", אתיופים, פלשמורה, עובדים זרים, חרדים, "מתנחלים", כהניסטים, נוער הגבעות, נאמני הר הבית, גוש-שלום, אנרכיסטים, נוער מנותק, מאמינים בקונספירציה, חוקרים אזרחיים של קרבות, מקופחי סל התרופות, נכים קשים, זקנים בודדים, נשאי וחולי איידס, בעלי העדפות מיניות חריגות.

·       האם אפשר לראות מראש בתהליכים קיימים, התפתחויות שיוליכו בעתיד להסלמה של סכסוכים חברתיים? האם אפשר להתכונן ולבנות את דרכי השיח שבהן ינוהלו היחסים בין מחנות מנוגדים? עד כמה אפשר  לקדם ניהול ועיבוד סכסוכים בדרך של אמון וכבוד, של הכלה ושל אמפתיה לכל המעורבים? איך נחקור במשותף מה דיאלוג מאפשר? מה היא העשייה המקדמת דיאלוג?

·       האם אפשר להבחין ולזהות עד כמה ניגודים שזיהינו, הם בעיקרם נושאי-הרס ומסוכנים –  או הם מהווים דווקא הזדמנויות לצמיחה ולבניין?

·       עד כמה אפשר לקיים ולקדם פלורליזם וסובלנות גם במהלך עבודה עם חוגים בלתי-סובלניים הטוענים לבלעדיות שלהם על האמת ועל הצודק?

·       מה יעשה את עבודת "בסוד-שיח" ליותר משמעותית? אילו איכויות ייחודיות שלה יש לטפח? האם יש לנו סיכוי להשפעה ברמה כלל-חברתית? מה מבקשת מציאות חיינו מן העמותה? עד כמה נדרש מאתנו ליצור שיח עם ציבורים נידחים ומוזנחים? עד כמה ואיך נתייחס לאירועים שוטפים? איך אנו מתפקדים נוכח כאב והתמרמרות?

·       האם עמותת "בסוד שיח" אמורה להגביל את עצמה ל"דיבורים" או יש מקום גם למעשים? עד כמה בחירה בכיוונים מעשיים לא תסכן את מעמד "בסוד שיח" כאמינה על המחנות השונים?

·       איך יוצרים שיח פתוח בתוך "בסוד שיח" עצמה? האם יש מקום לפורום שבו תיבחן ההתנהלות המקצועית והארגונית של "בסוד שיח" באופן שוטף?

·       האם לא הגיעה השעה ליתר גיוון בטכניקות הדיאלוג וההנחייה של העמותה?  האם מגוון רחב יותר של סגנונות עבודה יאפשר התרחבות? מה יהיה  המאמץ העיוני והמעשי לפיתוח דרך לעבודה קבוצתית, שתתאים להפעלה דיאלוגית יעילה של יותר אוכלוסיה שלא יכלה להגיע לביטוי מתאים בשיגרת ההתנהלות של "בסוד שיח"?

·       איך תתאים את עצמה עמותת "בסוד שיח" למרחב גדול ומגוון יותר של פעילות? איך תתיצב ותתגבש המערכת הניהולית שלה? מה יגביר את יכלתה לעמוד באתגרים מקצועיים וחברתיים של היענות לצרכים שמתעוררים ושל ייזום פרויקטים חדשים? האם יהיה בה מקום לפיתוח תורת דיאלוג מעשית עבור החברה הישראלית? איך יהיה גיוס של חברים ופעילים? מה תהיה תרומת העמותה בהכשרת מנחים ומנהלי דיאלוג? איך  יובטחו המשאבים הדרושים בכסף ובאמצעים אחרים?

·       האם יש לבנות מנהיגות מסוג חדש - לא כזו שמעצבת ומקדמת מדיניות ציבורית וחותרת לעמדות שליטה - אלא מנהיגות המתרכזת בקידום תקשורת אנושית אותנטית?

 


לדף הבית של אשר