זהו סיכום דיון שנערך במסגרת צוות בסדנת "מרחב פתוח" שהתקיימה ב"מרכז ציפורי"

------------------------------------------------------------------------------------------

 נושא:          לחימה תקיפה, ביחד עם התיחסות של כבוד ורחימות (compassion).
                    "עשו אהבה - עשו מלחמה".

אופשר ע"י:   אשר שלאין                                       רשם: אשר שלאין

משתתפים:   אשר שלאין, דני רשף

הערה: זוהי תמצית שנעשית בעיקרה לפי הזכרון.

קשה להכניס את הדיון למסגרת המוכתבת. 

סביר שהמשתתף האחר היה מציג את הסיכום אחרת, ואתו הסליחה.

הסוגיות העיקריות שעלו

         ¨           תורת הלחימה המתאימה: "קלאסית" או נמוכת-עוצמה

         ¨           מה אנו יכולים לדעת על הכוונות של  "המחנה האחר"

         ¨           מה הסיכוי שלנו להשפיע על הכוונות של האחר

         ¨           האם יש לשאוף להפרדה שבה הפלשתינים יוכלו להתפתח בדרך שיבחרו

         ¨           האם יש טעם לפעילות המכוונת לגרום לשינוי ההשקפות בין הפלשתינים

קטעי דיון

דני שם את הדגש על המחסור בישראל של תורה עבור לחימה נמוכת-עוצמה שהיא המתאימה יותר במרבית העימותים של ימינו.    בעוד התורה ה"קלאסית" גורסת ריכוז מכסימום עוצמה כדי להביא להכרעה ונצחון, הרי בתנאי לחימה נמוכת-עוצמה מנצח דווקא מי שיודע ומצליח להפעיל פחות עוצמה כדי להשיג את מטרותיו.  בדרך זו נמנעות פגיעות מיותרות באוכלוסיה שאינה מעורבת בלחימה, על הנזקים האנושיים והמדיניים הכרוכים בהן.

דני ציין כדוגמה חיובית את דרך הלחימה הבריטית לעומת הדרך של מעצמות אחרות, עוד מהתקופה הקולוניאלית, וכולל תקופת המנדט בארץ ישראל. הבריטים התאפיינו בכבוד ליריב ולאוכלוסיה ובתוכניות לשיקום כלכלי וחברתי.

חילוקי הדעות במפגש התגלו בהמשך הדיון, כאשר דני מדגיש את חוסר האפשרות לדעת מראש את האמת על כוונות היריב. זה מחייב אותנו לשלם את המחיר הנדרש של מוכנות, לנוכח מודיעין על פעילות ממשית, אף כי עקרונית אין המודיעין יכול לתת תמונה על הכוונות.  מה שנדרש הוא התכוננות על פי הדרכים הפתוחות לפני היריב ברגע הנתון.  זו, לדעת דני, הדרך להימנע מהפתעות קשות.

אשר אינו מוותר על המאמץ ללמוד על הכוונות של האחר. לטענתו, בתחום המדיני והחברתי אפשר לדעת יותר, כי מאמצי ההסתרה של הכוונות, אם יש כאלה, יהיו מצליחים פחות.    דני לא מקבל דעה זו לפחות בכל הנוגע לפלשתינים, באשר אצלם מי שקובע, אלו הן הנהגות מצומצמות למדי, ולפעמים מנהיגים יחידים שכוונותיהם קובעות את הפעילות - אך גם אינן גלויות לעין.

אשר מנסה לשים את הדגש על יחס של כבוד ואמפתיה לאדם הפלשתיני הסובל תחת המנהיגים השולטים בו כיום.   דני רואה ניגוד גמור בין הנסיון ליצור שיתוף של אמת עם הפלשתינים ובין היעד של ישראל כבית לאומי לעם היהודי.   אשר טוען שיש בהחלט לבדוק את הסיכוי של השלמה בין הצרכים של שני הצדדים.  דני אינו מאמין שראוי להשקיע מאמצים ביחסים עם החברה הפלשתינית, שכנראה לא יועילו, ומעדיף להשקיע את המאמץ בגיבוש הפנימי שלנו, ובייצוב גבולות הניתנים להגנה, שגם משאירים מרחב התפתחות לפלשתינים.

דברי סיום

אשר ודני יכלו להסכים על הצורך בלחימה זהירה הנמנעת מלפגוע בבלתי לוחמים.   לעומת זאת, לא היתה הסכמה בין הדעה שיש להסתגר בתנאים אופטימליים להגנה ובין הדעה שיש לחרוג מתחומי החברה שלנו ולחפש דרכי קשר של כבוד ואמפתיה לבני החברה האחרת.

אני רואה עניין לציין כי למרות דעתו המשתקפת כאן, ראיתי בהמשך הכנס את דני מצטרף לקבוצה שהתאספה סביב הכרזה המציעה פעילות דיאלוג של ישראלים ופלשתיניים ברמה בין אישית.




לדף הבית של אשר שלאין         

 

<