מחבר העבודה הזאת רחוק בינתיים מלהגשים בחייו בהצלחה את כל הרעיונות (הטובים לפי דעתו) הכלולים בעבודה זו. כאשר העבודה הזאת נכתבת, מכוון הכותב את הרהוריו - כמו את המלצותיו -בראש ובראשונה לעצמו, וזאת גם ללא בטחון שיעמדו לו הכוח, האומץ והתבונה ליישם את כל מה שהוא חושב כנכון וראוי.

אני גם אוסיף ואתהה לעצמי עד כמה אני צודק בדברי, האם לא הגזמתי בעניין זה או אחר, או שמא דווקא נרתעתי יתר על המידה מלהציג מסקנות ברורות יותר.

אני מצפה גם מהקוראים שישתדלו להבין אותי, אך לא יאמצו את הדעות שלי מבלי שיבחנו אותם, בשכל או בלב (איך שמתאים להם) ויפיקו מהם יתרונות שייראו להם. בוודאי אהיה אסיר תודה על הערות והשגות.

הבהרה שאולי מיותרת: רבות מהאמירות בעבודה זו הן בלשון זכר רק כדרך התבטאות מקובלת כשמתכוונים להיות "כלליים". כדי לצאת ידי רגישויות הגוברות בזמננו נאמר במפורש: בכל מקום שננקטת לשון זכר, הדברים מכוונים לשני המינים.

ועוד משהו: אני ער לכך שיש רעיונות החוזרים בעיקרם בהקשרים שונים. מחד - יש בכך כפילות, מאידך - כל הקשר מאיר את הרעיון באור משלו. לפיכך אני מקווה שחזרת רעיון אינה בזבוז גמור.

אל תוכן הענינים

לפתוח או לסגור

הנושא המרכזי שלנו הוא פתיחות. מדובר בעיקר על היפתחות לקבלת דברים שונים: מסרים, חוויות, רגשות. אולם ניתן מקום גם לכיוון האחר: של נתינה ומסירה לאחרים, של התחלקות במה שאנו מוצאים בתוכנו.

כפי שמתברר בהמשך, אין מדובר בשום אופן על פתיחות בכל מחיר; להפך: הנושא מופיע כמורכב ובעייתי ביותר. ובכל זאת, מגמתנו היא לעודד פתיחה ולזכות ביתרונות היכולים לבוא ממנה - כאשר נקדם את יכלת ההבחנה שלנו, נוותר על פחדים והסתייגויות בלתי מוצדקים, ונבטח בשיפוטנו באשר לדברים הדורשים שמרנות וזהירות.

מאמצי פתיחה וסגירה

פתיחות מול סגירות: זוג מושגים מנוגדים לגבי מצב של משהו. משהו כמו מה?

אפשר לחשוב למשל על שער: אם פתחת אותו הוא פתוח, ואם סגרת אותו הוא סגור.

לעומת זאת, בטבע האדם, מצבי פתיחה וסגירה הם דינמיים, תלויים בכל רגע בדברים מתפתחים או משתנים, הרבה פעמים עצימי-כוח.

זה לא פעם דורש מאמץ - לפתוח ולהישאר פתוח - כשכוחות רציניים לוחצים לסגור.

ולעתים מחליטים לסגור - וכוחות נוגדים מאיימים לפרוץ מה שרצינו שיישאר סגור.

סגירות והצרכים שהיא ממלאת

המאמץ לפתוח בא על רקע של סגירות: משהו סגור ומחליטים לפתוח אותו.

הסגירות לא נמצאת שם סתם: יש לה תפקיד.

אם היינו פתוחים פיזית לגמרי - לא היה לנו גוף.

אם היינו פתוחים נפשית לגמרי - לא היינו יכולים לקיים זהות עצמית, כללי חיים, גבולות של אחריות, סדרי עדיפות, אולי גם לא חשיבה מסודרת, יציבות רגשית, יחסים עם האחר, יצירה; בו בזמן היינו גם מופקרים לכל מניפולציה, לניצול לרעה, להשתלטות מבחוץ.

הסגירות היא בדרך כלל אמצעי שיש לנו כדי לשמור על משהו.

לכן בכל פעם שנעסוק בפתיחה - עלינו לא לשכוח שלסגירות הקודמת יש סיבה, ומן הסתם סיבה טובה - אם לא טובה עכשיו - לפחות הינה או היתה טובה בנסיבות אחרות.

עלינו להיות מודעים גם למה שאנחנו מוותרים עליו כשמחליטים לפתוח דבר סגור. למשל: פתיחות עשויה לגרום למבוכה וערפול במקום שמקודם הצטיין בבהירות ובטחון.

לכן הרבה פעמים המגמה של פתיחות כרוכה בסיכונים ומצריכה אומץ-לב.

הסוגר הגדול -הפחד

אכן, אחד המנגנונים הפועלים גם שלא בגלוי לעצור היפתחות מסוגים שונים, הוא הפחד. הפחד הוא תגובה טבעית לנוכחות סכנה. אצל רובנו הוא מילא תפקיד חשוב בתקופה שבה עוצבה אישיותנו, והתרגלנו להיות מופעלים או נחסמים על ידו.

הפחדים (ואולי רק חששות) יכולים להתבטא בהצגת אפשרויות מאיימות (במודע או בבלי דעת) כנגד פעילויות שיש בהן היפתחות, למשל:

בתחום האישי -

· שמא זכויותינו ייפגעו,

· שמא פרטיותנו תיחשף,

· שמא ניאלץ להודות בטעויות קשות,

· שמא נרגיש אשמים,

· שמא נאבד אהבה או אהדה של אחרים,

· שמא מעמדנו בחברה ייפגע,

· שמא ניחשף לביקורת או האשמות,

· שמא יריבים או אויבים ינצלו את הדבר,

· שמא אנו נשתנה,

· שמא נימצא במבוכה ואבדן דרך;

בתחום החברתי -

· שמא אחרים ישתנו בגלל היפתחותם להשפעות מסוימות,

· שמא ישתנו יחסי-כוחות בקבוצה או בחברה שלנו,

· שמא ייפגע כוח העמידה המוסרי או המדיני של קבוצתנו.

לא כל הפחדים האלה הם חסרי בסיס. חשוב דווקא להיות מודעים (פתוחים) לפחדים עצמם ולמה שהם עושים לנו. אנו נחליט עד כמה נרצה לתת להם את השלטון; מתי ועד כמה נעדיף לתת עדיפות לרגשות אחרים, כגון: סקרנות, אהבה, צורך לצמוח, צורך לשפר דברים.

אל תוכן הענינים

פתיחות לעצמו

כמה פנים לפתיחות. קל יותר להבין את ההיפתחות לחוץ: לאנשים, לדעות, לצרכים של אחרים. כאן הדימוי ברור: או אנו פותחים דלת או חלון אל העולם או נשארים אנו סגורים בתוך עצמנו.

כיוון אחר של פתיחות - שאמנם יש לו קשר אל היפתחות החוצה - הוא זה של היפתחות האדם כלפי פנים. יתכן כי ההיפתחות לחוץ גם לא תיתכן בלי מידה של פתיחה מבפנים, אך ידועים אנשים שפתחו את לבם לעולם ולזולת, בסובלנות והתחשבות, באומץ ומצוינות - אך המעמקים של נפשם נשארו סתומים מהם, וצרכים חשובים שלהם הושתקו והוחנקו.

בפרקי העבודה הזאת נוסיף ונעבור הלוך וחזור בין צרכינו וצרכי אחרים, יחסינו עם הזולת ויחסינו עם עצמנו ועם חלקים בתוכנו. נראה איך הפעלת פתיחות אל עצמנו, תעזור לנו כשנחפש דרכים להתמודד, למשל, עם פחד או קנאה, טינה, ניגודים וכעסים שאנו חשים ביחסינו עם זולתנו. לא מעט נדגיש אז את ההקשבה לצרכינו ורגשותינו שלנו כחשובים לא פחות מהבנת האירועים החיצוניים וההבחנה בקורה לזולתנו.

אך קודם לכן נתרכז בפנימיות שלנו עצמנו ובדרכים להתחבר עמה.

אנו זוכרים כי חלק מהמחסומים הפנימיים חיוניים לתפקודנו: הם מאפשרים לנו להתמקד, להתמסר לעניין חשוב, לשמור על חוט מחשבה, לשמור על גבולות סבירים של מקום וזמן לעיסוקינו. אולם אנו גם למדנו לחסום את עצמנו מבפנים כדי להיחלץ ממצבים מכאיבים או משפילים או מפחידים. חסימות מהסוג האחרון נוטות להמשיך ולפעול גם כאשר הסיבה להן כבר חדלה לפעול מזמן.

פתיחות לאמת

אחד מסוגי החסימה הפנימית מושג על ידי התעלמות מהאמת, והחלפתה באשליה נוחה יותר. יש הסוטים בעת דיבור עם זולתם מהאמת הידועה להם, ולפעמים אפשר גם לראות הצדקה לכך. יותר קשה להצדיק שקר שאדם מספר לעצמו.

מן הסתם לא חסרות לכל אחד טעויות בהבנת המציאות, הנובעות מחוסר מידע וקוצר ההשגה. מה חבל להוסיף גם טעויות הנגרמות רק מאי-נכונות שלנו להתייצב בפני אמת מכאיבה או מפחידה.

יש להניח כי שקר שהצלחנו "למכור" לעצמנו אינו דבר טפל וחסר ערך. אדרבא: ככל שהאשליה מצליחה יותר לשכנע אותנו - כן יש להניח שהסרת המסוה ממנה תהיה חשובה יותר.

הסיסמה המתאימה כאן: גם כאשר אתה בוחר להסתיר אמת מאחרים - למען השם אל תרמה את עצמך; היפתח לאמת ותהי אשר תהי.

אגב: כאשר אתה מסתיר מעצמך את האמת על רגשותיך, יכול לקרות, ובמקרים רבים, שדווקא האחרים יסיקו - מהתנהגותך, מתנועותיך, מהבעתך, מדרך התבטאותך - את אותה האמת שאתה משתדל לא לדעת. או-אז אנשים מסביבך יוכלו לדעת עליך יותר מאשר אתה יודע על אודותיך...

קבלת קולות וצרכים מנוגדים

האם יש שאתה חש בסתירות וניגודים פנימיים: האם פעם אתה רוצה דבר - ופעם את היפוכו, פעם דבר נראה נכון - ופעם הוא נחווה כמסולף, האם אתה מקבל החלטה - ואחר כך אינך מניח לה להתבצע, האם אתה פועל מתוך דחף המנוגד לשיקול הגיוני שלך, שואף למטרה - וגם פוחד שמא תשיג אותה, או אתה נתקף בחרדה שאינה מובנת לך?

זה לא מראה שדעתך משובשת, זה מראה רק שגורמים שונים ולעתים מנוגדים בתוכך