הפרטיזן  

אורית היתה בת יחידה להוריה, לאה ורפאל.

היא היתה קשורה אליהם מאד, ושלא כמו כמה וכמה בנות אחרות, היא נהגה לשתף את אמה, לאה, ברגשות ובמחשבות שלה.  הבת והאם היו ידידות של ממש.

ויחד עם זה, כשהגיע זמנה של אורית לשרת בצבא, היא ביקשה להיות ביחידת שדה; כנראה הרגישה צורך להתנסות בריחוק מההורים ובחוויות של עולם רחב יותר.

בתקופה ההיא, שנות החמישים, המקצוע הצבאי הפתוח ביותר בפני בנות בוגרות תיכון, היה פקידוּת. לאחר הטירונות הוצבה אורית במטה של חטיבה פעילה, ושובצה ללשכת מפקד החטיבה.

כשהגיעה לחופשה, סיפרה להוריה שהיא מרוצה מאד מהתפקיד שקיבלה, במיוחד לאור אישיותו הכובשת של המח"ט שאתו עבדה בצמוד.

מסתבר כי האיש, אל"מ חיים, היה מפקד מהולל כבר במלחמת העצמאות. קודם לכן, בזמן מלחמת העולם, הוא פעל כפרטיזן נועז בפולין.

לאחר כניסתה לתפקיד הזה, ירדה מעין רצינות על אורית. בחופשות שלה כמעט חדלה לצאת לבילוי עם חברים וחברות. היא העדיפה לשבת בבית, לקרוא ספרים, לפעמים להקשיב לשידור רדיו, והרבה לבלות עם ההורים, במיוחד עם לאה, האמא שלה.

היא הסבירה ללאה, שהחברים בני גילה נראים לה קצת שטחיים וריקניים, ושיש בחיים צדדים יותר משמעותיים.

אורית סיפרה לאמה על התרשמותה מהאישיות של המפקד חיים, מהשקט שלו, מעמידתו על עקרונות, מדאגתו לצרכים של האנשים, ובוודאי גם מן היחס האישי, אפילו המפנק במידת-מה, שגילה כלפי הפקידה האישית שלו, אורית.

דיבורים אלה הזעיקו את לאה, שאמרה לאורית: "הקצינים האלה משאירים אשה ומשפחה בבית, והבנות שמעריצות אותם הן כלי משחק בידיהם".

אורית ענתה לה כי אל"מ חיים אינו נשוי. בחטיבה אומרים כי הצבא – זאת האשה שלו, כי הוא נשאר ביחידה גם אחרי שכל הקצינים כבר הלכו, כי הוא מקבל עליו תורנויות כדי לשחרר יותר את חבריו לבלות עם המשפחה.

לפי השמועה ביחידה, הוא פעם סיפר לקצין אחר, שבעבר הוא היה נשוי, אך אשתו בגדה בו בצורה קשה.  מתברר, כי האיש האמיץ הזה מוכן להתיצב מול אויבים קשים ומסוכנים – אך לא מוכן להסתכן בכאב שגורם האיבוד של אדם אהוב שבחר לבגוד בו בסתר.

אורית התרגשה מאד בזמן שסיפרה את הדבר לאמה. היא אמרה: "אני ממש לא יכולה להבין אשה כזאת. איך אפשר לבגוד באדם כמו חיים? אני בוודאי הייתי נשארת נאמנה לו לכל החיים".

לאה נבהלה לשמע דברי בתה. היא אמרה לאורית: "תפסיקי לחשוב בצורה כזאת. חיים הזה הוא לא בשבילך, הלא הוא בגיל של ההורים שלך". והיא הוסיפה: "לא צריך להתרשם מדיבורים של גברים על אשה שבגדה בהם. לפעמים זה רק בדמיון שלהם. אני מכירה מקרים של גברים שמכניסים לעצמם לראש שהאשה שלהם בוגדת בהם – ואז לא יעזרו כל ההכחשות – הגבר נשאר בדעתו - והנישואים מתפרקים. מי יודע? אולי חיים זה שלך הוא אחד כזה – ואז כדאי להיזהר מאד שלא להיקשר אל החיים שלו. 

כשהגיעה אורית לחופשה הבאה, היה לה מה לספר לאִמָּהּ לאה.

היתה לה תורנות לילה עם אל"מ חיים. היה להם הרבה זמן שבו יכלו לשוחח, והתפתחה ביניהם ממש קירבת נפש. הוא התעניין מאד במה שהיא סיפרה לו על החיים שלה – אף כי לא היו לה שום סיפורים מסעירים. חיים מצדו, נפתח לפניה וסיפר לה דברים ממה שעבר עליו, קודם-כל בפולין, אצל הפרטיזנים, ואחר כך במבצעים של ההגנה והצבא בארץ.

אורית החליטה לנצל את השיחה כדי לברר אם יש מקום לחשש של אמה לאה, שמא חיים שייך לאותם גברים שמדמים לעצמם בגידה, סתם ככה בלי שום יסוד.

"התברר לי", כך סיפרה אורית ללאה, "שהיו לו עדויות של החבר הכי טוב שלו, שעקב בשבילו אחרי אשתו, וסיפר לו איך ראה אותה מבלה  עם גבר כלשהו, נכנסת אתו לתוך בית לכמה שעות – ואחר כך ממהרת הביתה אליו, אל חיים".

חיים סיפר לאורית כי כאשר הוא שאל את אשתו איפה היתה, היו לה סיפורים אחרים לגמרי; וגם כאשר הביע את חשדותיו, היא החליטה לשקר לו במצח נחושה וסיפרה לו כאילו שבכלל לא היתה במקומות שבהם החבר שלו ראה אותה.

הוא כמעט חלה מרוב כעס. המריבות היו איומות, ובסוף הלכו לרבנות של העיר והתגרשו.

חיים סיפר לאורית, כי במצב הזה היה יכול להישען רק על חברו הטוב – אבל בדיוק אז הגיע אל החבר רשיון עליה לארץ ישראל והוא נסע.

חיים לא הספיק לשמור על קשר עם החבר, כי סמוך לאותו זמן, הגרמנים פלשו לפולין ופרצה מלחמת העולם. חיים שנשאר לבדו, הלך ליער והצטרף לפרטיזנים.

לאה שמעה את דברי בתה, אך לא נראתה משוכנעת. היא אמרה לה: "מה אגיד לך? הסיפור הזה גדול עלי; אני מציעה שתספרי את הדברים לאבא, ונראה מה הוא חושב על זה".

כשישבו ביחד, לאה, רפאל בעלה ובתם אורית, אחרי ארוחת הערב, אמרה לאה: "אוריתי, אולי תספרי עכשיו לאבא מה שסיפר לך המפקד חיים על הנישואים שלו". ואורית חזרה וסיפרה מה ששמעה מחיים, ואמרה: "היו לו הוכחות ברורות מהחבר הטוב לבגידה של אשתו, היא שיקרה לו והנישואים נהרסו, נכון, אבא?"

רפאל הביט באשתו ובבתו ושתק.

ולאה אמרה לרפאל: "הלא הוא נתן לה הזדמנות להתוודות על מעשיה - אבל היא התעקשה להכחיש. אפשר להבין אותו; לא כן? זה לא פלא שהוא רתח מזעם".

ורפאל שתק עוד דקה, ואחר כך אמר: "מעולם לא היה לי חבר יותר טוב ממנו. היינו קשורים זה לזה מאז ילדותנו. אהבתי את חיים מאד – אבל אותך, לאה, אהבתי יותר, ולא הייתי מוכן להשלים עם זה שלא תהיי אשתי".

"ואתה כנראה באמת עקבת אחריי", אמרה לו לאה, "וכאשר עזבתי את הבית ללכת למשפחה שלי, ניצלת את זה, כדי לספר לו שהייתי במקום אחר - ועם גבר אחר".

אורית ישבה נדהמת ולא הוציאה מילה.

ורפאל אמר: "אחר כך לא יכולתי עוד להביט בעיניים שלו והייתי מוכרח לברוח משם. גם את לא רצית לראות אותו יותר, ואז הִתְחַתָּנּו, עלינו לארץ, וככה נמלטנו מהשואה, לבדנו מהמשפחות שלנו".

ולאה אמרה לאורית: "חיים נשאר בשואה והיה פרטיזן. כשנודע לנו שהוא הגיע לארץ, מיהרנו לבחור לנו שם משפחה עברי כדי שחיים לא יגיע אלינו".

עיניה של אורית התחילו לזלוג דמעות, והיא מלמלה: "אני לא מבינה, אמא, חיים לא סיפר לך מאיפה הוא יודע על הבגידה שלך?"

רפאל, הוא שענה לאורית: "אני השבעתי אותו שלעולם לא יגלה ללאה מאיפה המידע על הבגידה, והוא לא גילה".

לאה נזכרה: "אני רציתי להוכיח לו שהוא סתם מדמיין, רציתי להפגיש אותו עם אחי שיעיד איפה הייתי – אבל הוא לא רצה לשמוע, ודרש כל הזמן שרק אספר לו מי הגבר שהייתי איתו..."

רפאל לא התפלא: "חיים סמך עלי לגמרי, והוא לא חשב שיש עוד מה לברר..."

ולאה אמרה: "והנה, בלי לדעת את זה, הוא גילה לי עכשיו, דרך הבת שלי, אורית, את מה שבאמת היה".

ואורית תהתה: "ואתם ידעתם כל הזמן שהמח"ט שלי הוא חיים שלכם..."

ענתה לאה: "נכון, ודאגנו שמא על ידך הוא יגיע גם אלינו".

והוסיף רפאל: "למען האמת, אני במיוחד דאגתי, שאם הוא יראה שאנחנו ביחד, אולי הוא יתחיל לחשוב שהאמת היא לא בדיוק מה שהוא האמין עד עכשיו, ויתחיל לברר..."

ואז אמרה לאה: " אתה יודע, רפאל, אני הייתי מלאת תודה לך על שעמדת לצידי וחיזקת את רוחי בשעת האסון שלי; כל כך הערכתי אותך תמיד על זה שאפילו היית מוכן להתרחק מהחבר שלך - כדי שאני אוכל לשקם את חיי יחד אתך.  אבל במיוחד, אתה נגעת ללבי בזה שהיית מוכן לקבל אותי, למרות שהייתי בהריון מחיים".

והיא פנתה אל הבת ואמרה לה: "אוריתי, זה בהחלט צודק מאד שתאהבי את חיים. עד היום הוא לא יודע שיש לו בת.  חיים הוא האבא שלך".

 

אשר שלאין       טלפון: 5609573 03 (לא בשבת)      asher.shlain@gmail.com      http://Asher.HopeWays.org

 

לדף הבית של אשר שלאין