פַּלֵישׂתרָאֵל

א ג ד ה

=============

(מן החלומות של חורף 1999)

מאת: יהודי ציוני

 

אני לא שמעתי שזה בכלל קרה - אבל זה מה שיש לי לספר.

אני תוהה האם זה בכלל עושה למישהו משהו.

כמה מוזר!

זה התחיל כשמועות; ואז הופיעו ידיעות פה ושם - עד שהדבר פרץ לאור היום.

מתברר, כי מתקיימת התארגנות רעיונית מוזרה בקרב הערבים הפלשתיניים. זה מתרחש מזה כמה וכמה חודשים, ויש אומרים כבר שנה ויותר. תחילת התופעה בין ערבים ישראלים, ואחר כך יותר ויותר גם בשטחי יהודה ושומרון ואפילו רצועת עזה.

מדובר בתנועה פלשתינית חדשה, שמוכנה לראות ברעיון הציוני ערך חיובי עבורם . מצד שני אין התנועה מחשיבה ביותר את הקשר של הפלשתיניים למדינות ערב.

הפלשתינים האלה טוענים שהם תושבי הארץ מדורות קדומים. אולם בנוסף לכך הגיעו למסקנה שבעיקרם אינם אלא ישראלים שנשארו על אדמתם כאן בזמן שהשלטון הרומי-נוצרי התחלף בכיבוש הערבי-מוסלמי. רובם היו אז  יהודים ומיעוטם שומרונים. בימים ההם קיבלו הרוב את האיסלאם.

לדברי אנשי התנועה זה קרה כיוון שהמנהיגות היהודית התפוררה, המצב הכלכלי היה קשה, והיה אפשר להקל מעול המסים הכבד - רק על ידי קבלת הדת של הכובשים. יהודים אחרים קיבלו את הנצרות - חלקם מלפני האיסלאם וחלקם בזמן מסעי הצלב.

לקבלת האיסלאם עזרה לא במעט העובדה שהאיסלאם נתן כבוד רב למקום המקדש, ובנה את הר הבית השומם.

בדברים אלה הסתמכו המתארגנים על מחקרים של יצחק בן צבי ושל אחרים.  הוזכרו ראיות שונות כגון: שימור השמות הקדומים של הישובים, שמירת מנהגים יהודיים בכפרים שונים, ואף זה, שעד למאה העשרים לא היתה אדיקות מוסלמית רבה בין הפלשתינאים.

לאור זה התחילו כמה וכמה פלשתיניים לתהות, האם לא היה נכון יותר לראות את שיבת ציון של היהודים כתהליך המפגיש אחים שהופרדו לפני דורות, ומיועדים לחזור ולחלוק אותו גורל.

רעיונות כאלה החלו להישמע בקול, עוררו ויכוחים בחוגים מצומצמים, אך עד לאחרונה, איש לא העז לתת להם פומבי.

אחדים מהפלשתינים האלה ניסו מדי פעם לדבר על הנושא עם יהודים. בעשותם כך, הם נתקלו בדרך כלל בתגובה צוננת ומבטלת. זה קרה בין אם היהודי הוא ממחנה השמאל, ולכן הוא דורש הגדרה עצמית נפרדת לפלשתינים - ובין אם הוא מימין ואינו מוכן לראות אדם מוסלמי או נוצרי כשותף לאחווה לאומית יהודית.

לאחרונה התארגנו הפלשתינים הדוגלים ברעיון זה, ויצאו עמו בגלוי.

במכתב שהפיצו לאישים שונים, כתבו אנשי הקבוצה בין השאר:

השלטון המוסלמי והתורכי איחדו באונס את כל המזרח התיכון וטשטשו את הייחוד של העמים השונים. רק במאה הזאת התחילו הפלשתינים להיות מודעים לייחודם. מגמה זו הוגברה על ידי עליית היהודים הציונית, ולאחר מכן בהגדרת גבולות הארץ על ידי המנדט הבריטי.

המפגש בין העולים היהודים ובין האחים הפלשתיניים היה טראגי.

מצד אחד התעלמו היהודים מזכויות תושבי הארץ. הם העדיפו להסתדר עם השלטונות הכובשים. הם רכשו קרקעות מהאפנדים, ולא פעם נישלו פלחים מאדמות שעליהן הם ישבו מדורי דורות - עוד מאז אותם פלחים היו יהודים. הציונים גם לחמו נגד מתן עבודה לפלשתינים.

מצד שני לא הבינו מנהיגי הפלשתינים כי הציונות יכולה להיות ההזדמנות הגדולה לגאולתם הלאומית. הם לא עודדו את היהודים לפתח רעיונות של אחדות, ברוח החזונות של הרצל ושל ז'בוטינסקי.

האינתיפאדה החזירה לשבט הפלשתיני המושפל את הכבוד - גם בעיני הציבור היהודי.

הסכמי אוסלו הוכיחו זאת כלפי כל העולם.

עכשיו הזמן לדרוש קודם כל מאתנו הפלשתיניים להכריז על עצמנו כישראלים, ואז לדרוש מהיהודים שיכירו בכך, ויתנו לנו מקום בקרב העם היהודי העולמי.

האישים שקיבלו את המכתב העדיפו להתעלם ממנו.

קושיות ותירוצים

הרדיו והטלויזיה הממלכתיים בערבית ובעברית לא מצאו מקום לשקף את הקבוצה הזאת. עם זאת, הצליחה הקבוצה בימים אלה להופיע בתכנית אירוח ששודרה  באחת מרשתות הכבלים.

בתכנית התארח אחד ממנהיגי הקבוצה, עזיז נג'אר.

האיש בעל הופעה נאה, עיניים בורקות, מדבר עברית מעולה.

המארח הציג אותו כבוגר מצטיין של האוניברסיטה העברית בהיסטוריה יהודית ובספרות עברית.

לאחר שנג'אר הציג את עיקרי התיזה של הקבוצה, טען כנגדו משתתף חבוש-כיפה שישב לצידו, כי לפלשתינים אין קשר של ממש לדת היהודית. תשובת נג'אר לכך היתה:

עם ישראל לא היה תמיד אחיד מבחינת הפולחן הדתי.

הנצרות והאיסלם של הפלשתינים קרובים ליהדות יותר מאשר עבודת הפסלים, עגלי הזהב, הבעלים וגרמי השמיים, שאפיינו את שבטי ישראל בצד עבודת האל האחד.

רוב הציבור היהודי בזמננו ממילא אינו מייחס חשיבות רבה לדת

אז אמרה דוגמנית שישבה מצידו האחר, שבכל אופן השפה של הישראלים היא עברית, כמו שהיה בזמנים הקדומים. לה אמר נג'אר:

אובדן השפה העברית קרה לא רק לפלשתינים.

היהודים בארץ ישראל ובבבל עברו לארמית עוד לפני תקופת האיסלם, ובגלויות הם סיגלו את לשון השלטון: יוונית, ספרדית, ערבית, גרמנית, אנגלית - ובכל מקרה לא החזיקו בעברית אלא רק כלשון פולחן שרובם לא הבינו.

פלשתינאים החוזרים גם הם אל העברית, מצטיינים בשפה רהוטה ובהירה. לגבי רבים מן המשכילים הפלשתינים שפת הקריאה העיקרית היא עברית.

בהמשך טילפן לתכנית צופה תושב רמאללה. הוא העלה את התיאוריה של מספר הוגים פלשתיניים כאילו הפלשתיניים הם צאצאי הכנענים שישבו בארץ לפני בני ישראל.

נג'אר טען כי תיאוריה זו אינה סבירה. הוא אמר:

אין מודל היסטורי המראה כי דווקא היהודים עזבו את הארץ והכנענים - שעליהם לא שמעו במשך אלפי שנים - נשארו בה. לכל היותר אפשר לטעון כי דם כנעני רב זורם בעורקי היהודים והפלשתיניים גם יחד...

המארח שאל את נג'אר האם לפי דעתו אין תערובת רבה של בני ערב בין הפלשתיניים, והוא ענה:

נכון שהפלשתיניים הישראלים קלטו גם אוכלוסיה אחרת - מן הצבא הערבי הכובש ואף ממהגרים מארצות שכנות - אך טוהר הגזע מעולם לא אפיין גם את כלל הישראלים: בימי הבית הראשון הם קלטו לתוכם את הכנענים; במאה הראשונה לפני הספירה קלט העם היהודי לתוכו את כל העם האדומי בחבילה אחת, וגם את השבט הערבי היְטוּרי שחי אז בארץ.

גם היהודים בגולה קלטו לתוכם אוכלוסיה זרה גדולה כגון: כוזרים, תימנים, קרתגיים, אתיופיים, ועוד  רבים.

עוולות ודם

ועוד מדברי נג'אר בתכנית:

הותיקים זוכרים בגעגועים אחווה רבה שנרקמה בין יהודים ופלשתיניים במקומות שונים על בסיס אישי, ומתוך שכנות טובה.

האסון היה בהנהגות הפוליטיות של אלה ושל אלה., הם דרשו מבני כל צד נאמנות לשבט שלו, הלבישו דימוי מאיים ומרושע על הצד האחר. ככה הם הוליכו לסכסוכים, התנפלויות, פרעות וחרם, מלחמות ופליטים, ממשל צבאי וכיבוש, דיכוי ומשתפי פעולה, מכות ועינויים, אינתיפאדה, חטיפות ורציחות, מאסרים, הריסת בתים ועקירת נטיעות, גירושים וסגרים, ועד לפיגועים המוניים של קנאי-דת מתאבדים משני הצדדים.

אז נשאלה בראיון השאלה, האם כל זה לא חיסל לתמיד את הסיכוי לאחווה של אמת.    ונג'אר אמר:

אנחנו מקווים שלא. כבר היו בעבר מלחמות אחים קשות בין בני ישראל.

שבט בנימין הושמד כמעט כולו במלחמה כזו.

בני מנשה טבחו באחיהם הקרובים בני אפריים.

ממלכת יהודה לחמה בממלכת אפריים.

חשמונאים ומתייוונים, צדוקים ופרושים, קנאים ומתונים - כולם לחמו אלה באלה במרירות רבה - אך העם נשאר אותו עם.

איך נמשיך מכאן?

שאלו אותו מה צריך לקרות עכשיו הלכה למעשה, והוא השיב:

יש לחדש את שותפות הגורל בין בני ישראל הפלשתינים שנצמדו לאדמתם, ובין אחיהם היהודים, הגולים החוזרים, שנצמדו דווקא לדתם.

נג'אר ציטט מהמדרש (ספרי, פרשת ראה) באומרו: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה".

לדבריו, האוטונומיה צריכה לשמש רק בתקופת מעבר לקראת אחדות של אמת.

קשיי הניהול של האוטונומיה מראים על קיומה של בעיה בסיסית שתישאר כל עוד לא תשתנה הגישה בשני הצדדים.

לא לחינם הפלשתינים הישראלים אינם ששים לעבור למדינה פלשתינית.

כל עוד יהיה צורך בכך, יהיו מסגרות נפרדות ליהודים ולפלשתינים. יתכן כי הפלשתינים אזרחי ישראל של היום ייכללו גם הם במסגרות כאלו.

בסופו של דבר יצטמצמו ההבדלים בעיקר לעניינים של שלטון מקומי, שימור נכסי תרבות עדתיים וקיום מוסדות דת.

הוא אינו סבור שיש מניעה לשיתוף הפלשתינים גם בשירות בצבא ישראל. הוא אפילו ממליץ על כך בכל לב.

פלשתינאים ומדינות ערב

תת-אלוף במדים שהשתתף בתכנית  שאל את נג'אר לדעתו על התגובה הצפויה לרעיונותיו מטעם מדינות ערב. התשובה היתה:

מה שקרה לנו הפלשתינים אחרי 48' צריך לשכנע אותנו כי מדינות ערב אינן אחיות - לא למוסלמים בפלשתין ובודאי לא לנוצרים.

השנאה שערבים הראו לפלשתינים, ידועה ומוכרת.

איך קיבלו אותנו כשברחנו או גורשנו אליהם? כמו אחים?

רק ניצלו אותנו לצרכים פוליטיים, בזו לנו והשפילו אותנו.

גם עזרת מדינות ערב לאוטונומיה הפלשתינית היא אפסית.

אין בנו אהבה למשטרים הערביים. אין אנו צריכים להשתייך לליגה הערבית.

כן, יש לנו עמם שותפות שפה ודת - אך אין בכך כדי לגבור על לאומיות אותנטית.

עובדה היא שכאשר פלשתינים וציונים פועלים בצוותא - יש הבנה והצלחה שכמוה לא נשיג לעולם עם הערבים הזרים לנו. רק הציונות תוכל לתת לנו דמוקרטיה אמיתית.

לקראת סוף התכנית התבקש כל משתתף להשמיע סיכום. נג'אר בתורו הזכיר כי נביאי ישראל דיברו על האחדות העתידה לשוב ולשכון בין שבטים אויבים של עמנו האחד, וציטט מספר ישעיהו:

"ונשא נס לגויים, ואסף נידחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ. וסרה קנאת אפריים וצוררי יהודה ייכרתו. אפריים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפריים".

משתפי פעולה או פטריוטים?

להופעה זו היתה תגובה קשה ומזלזלת בחוגי אש"ף, בעוד ארגוני הג'יהאד והחמאס וגם ניצי-הפתח אף איימו על חייו של נג'אר ועל שאר פעילי ההתארגנות החדשה.

הוציאו שמועה שזה ארגון של משתפי פעולה, שבסך הכל מנסים להשיג לעצמם מקלט בישראל, לפני שהמדינה הפלשתינית תתפוס את כל השטח.

בתגובה טענו נציגי ההתארגנות, כי יש ביניהם אקדמאים, וכן אנשי עסקים, חקלאים, פועלים ואמנים, תושבי ישראל והשטחים. ביניהם גם פעילי ארגוני שחרור פלשתיניים לשעבר, שבילו לא מעט בכלא הישראלי, ורובם ניצלו את הזמן ללימודים.

כן נרמז, שיש תמיכה סמויה להתארגנות זו גם בקרב בעלי תפקידים ברשות הפלשתינית.

ראוי לציין כי לא היתה לתכנית הארוח ההיא שום תגובה בעתונות העברית, למעט מבקר טלויזיה אחד שסקר את תכנית האירוח. הוא ביקר את התכנית על הזמנתו של אורח מוזר שדיבר בשם ערבים הדוגלים בציונות.

האחדות החדשה

יש לי מכרה עיתונאית, שאקרא לה כאן 'זהבית' (מסירת שמה המלא עלולה לגרום לה בעיות עם העורך שלה). לה יש חברה פלשתינית העומדת בסיום לימודים גבוהים במדע המדינה ויחסים בינלאומיים. נקרא לסטודנטית זו 'אמינה'. זהבית סיפרה לי כי אמינה הצביעה לא אחת על היתרונות שהשיגה האשה הפלשתינית כתוצאה מהקשר עם היהודים.

בשנה האחרונה, התחילה זהבית לשמוע מאמינה כי אולי המעמד היחסי שהאשה הפלשתינית השיגה במזרח התיכון קשור גם במוצא של הפלשתינים מתושבי הארץ העתיקים. התברר שאת הרעיונות האלה היא מגבשת במסגרת קבוצה המתכנסת בבתים פרטיים ללא פרסום.

לפני זמן מה הסכימה אמינה להזמין את זהבית למפגש כזה.

חלק מהשיחה שם היתה בערבית, אך מתוך התחשבות באורחת דיברו גם בעברית, וזהבית יכלה לרשום חלקים מהשיחה בפנקסה.

מתוך הפנקס הזה אני מעתיק כאן מספר קטעים. כל השמות בדויים, כי איננו יכולים לדעת אם המשתתפים מוכנים להחשף בשעה זו.

סוהיל, נהג אוטובוס, קרא לחידוש של יחסי שלום בין ההתנחלויות היהודיות ובין שכניהן הפלשתיניים. קול מסתייג אמר שזה אפשרי לגבי ישובי בני עקיבא אך לא לגבי ישובים כהניסטים, וכנראה גם בחברון זה קשה מאד.

ראא'ד, סוחר, הביע את הדעה, שאין מקום לנסיגת ישראל מן הגולן, באשר סוריה מאיימת להשתלט על כל הארץ ולחסל הן את הישראליות והן את הפלשתיניות לטובת 'סוריה רבתי'. לפי זה החזקת הגולן דרושה לבטחון שני השבטים.

בסאם, עתונאי, טוען כי עליית יהודים נוספים מחו"ל תועיל לחזק את הישות הישראלית המשותפת שתיווצר, כנגד הסכנה הצפויה לכל תושבי הארץ מצד מדינות ערב הקנאיות ומצד איראן.

עדנאן, איש משטרה, מוסיף כי הבטחון העצמי של היהודים יגדל עם גידול מספרם, והם יהיו נכונים יותר לתת שויון זכויות אמיתי לפלשתינים.

סאמי, איש כספים, הרחיק לכת. הוא אמר, כי אם אכן ישוכנעו היהודים בכנות הנאמנות של השבט הפלשתיני לעם הישראלי, יהיה מקום גם להחיל את 'חוק השבות' על פלשתינים שגלו מארצם בעשרות השנים האחרונות. דבריו התקבלו בקבוצה בצחוק מר.

ראא'ד אמר אז, כי יש מקום לברית בין העמים העתיקים ישראל ומצריים, שיש להם הרבה מן המשותף. אמינה ציינה כאן את הדמיון בין הישגי הנשים המצריות והנשים הפלשתיניות.

בסאם הוסיף כי הקשר של עם ישראל המאוחד לדרוזים יוכל להתבסס על הברית העתיקה עם שבטי הקיני ששכנו כבוד בין שבטי ישראל, והתיחסו ליתרו - הוא נבי שועייב. כאן ענו לו כי יש פצעים לרפא גם בין הדרוזים ובין הפלשתינים.

אמינה אמרה כי גם אחדות עם עבר הירדן (היא העדיפה שם זה) באה בחשבון, על בסיס העבר ההיסטורי. היא גם הביעה תקווה כי השלום עם ירדן והפתיחות שבעקבותיו ישכנעו את כולם בכך.

לפי החזון שלה, העולים היהודים, וכמוהם הפליטים הפלשתינים, יקבלו עידוד להתיישב גם שם, ולתרום לפיתוח כלכלי וחברתי.

צבא ישראל-פלשתין המאוחד יתפרס במדבר הערבי כלפי האויבים המשותפים שממזרח.

איש לא יודע לומר מה משמעות הדבר למעמד השושלת ההאשמית.

כל המשתתפים הסכימו שיש למנוע מהדתיים הקיצוניים משני הצדדים לשבש את הסיכוי לאיחוד מחדש של עם ישראל.

אחמד, מהנדס, ציין על פי ניסיונו, שיהודים בזמננו אינם יודעים איך לתת את הכבוד המתאים לבני אדם אחרים.

אמינה העירה כי רוב היהודים מתרשלים גם בשמירה על כבודם שלהם. לדעתה,  'כבוד' הוא דבר שעליהם ללמוד מהפלשתינאים. מבלי שותפות של אמת זה יהיה שיעור מכאיב לשני הצדדים...

במהלך ויכוח שהתעורר, מישהו ציטט אישיות פלשתינית שלא רצו לנקוב בשמו. הוא אמר כי אולי הדרך של אחדות אמת על בסיס ציוני, היא הפתח אל האידיאל הזנוח של 'מדינה חילונית דמוקרטית' .

זהבית מסרה לי את פנקסה לאחר שעורך העתון שלה לא הסכים לתת שום כיסוי לקבוצה כזאת.

מה קורה אצל היהודים?

רבים מתומכי התנועה הזאת הביעו עניין רב בתגובה לרעיונותיהם. הם קשובים לדעות של פלשתינים בגבולות הקו הירוק ובשטחים האחרים, ולא פחות מכך - לדעות של יהודים.

עד כה, נציגים רשמיים של ממשלת ישראל והתנועה הציונית נמנעו מתגובה.

כמוהם נהגו הן "שלום עכשיו" והן "גוש אמונים".

מזכירי מפלגות טענו כי הנושא אינו על הפרק. גם רבנים סירבו להגיב.

אנשי כהנא אמרו שצרה חדשה זו באה כתוצאה של הזלזול הנמשך באזהרות שלהם.

נודע, כי כמה אישי ציבור יהודים, שלא היו פעילים עד כה בתנועות פוליטיות, מתכוונים להיפגש עם פעילי ההתארגנות החדשה.

בבית אבות ידוע במרכז הארץ התקיים מפגש של ותיקים מחוגים ומחנות שונים. הם ניסו לגבש עמדה משותפת כלפי רעיונות אלה. כתב שהגיע למקום לא הורשה להיכנס, אך הוא הכיר פנים של רבים מהגברים והנשים שהתכנסו. ביניהם נראו: בנים של חברי "השומר", "מוח'תארים" ותיקים של הישובים היהודים, מישהו מ"המחלקה הערבית" של הפלמ"ח, מי שהיו צעירי "ברית-שלום", שרידי "אגודת ידידי הגר", פעילים לשעבר של תנועת "הכנענים", ותיק של קהיליית המודיעין, רב ריפורמי מפורסם מארה"ב שפרש לגימלאות בישראל, חוקרי הכפר הערבי, ועוד אחרים שהוא לא הכיר. הדיון היה ער ביותר, ונודע כי כל משתתפיו הסכימו לחזור ולהתכנס.

וגם את זה חלמתי...

רק היום הגיעו לידי תוצאות סקר דעת קהל שנערך זה עתה בקרב הפלשתינים בעקבות הפרסומים האלה. עורכי הסקר הבטיחו סודיות למשיבים.

מן הסקר עולה, כי בקרב הקרויים "ערביי ישראל" יש 40% השוללים את הרעיונות האלה,    המוכנים לבחון אותם ו - 35%   25% המסרבים להשיב.

במזרח ירושלים השוללים הם 50% . 30%ומוכנים לבחון

בשטחי "C" שוללים 10%, מוכנים לבחון 55% והשאר סירבו להשיב.

בשטחי הרשות הפלשתינית לא היתה אפשרות לקיים את הסקר.

 

 

עד כאן הסיפור.

 

כתב באהבה:

אשר   שלאין

תל-אביב 36242 ת"ד 61362

דואר אלקטרוני: ashersh@bezeqint.net

תא קולי: 03-5608150

 


לדף הבית של אשר