נ ו ע ר ,   ה י ל ח ם   ע ל   ה ח י נ ו ך !

בבתי הספר השונים ניצבים המורים בפני האתגר של הצלחה בהוראת המקצועות השונים. אך על עבודת בתי הספר (ובעצם גם על תיפקודם של הורים רבים) נופל צילו של המשבר בחינוך.

בפי רבים משמש החינוך כשעיר לעזאזל על כל פגעי איכות החברה ("בכל אשם החינוך שנותנים לבן-אדם עוד מהבית ומבית הספר"; "פעם היה חינוך אחר, ואז גם התנהגו אחרת"; "מה אתה רוצה מהצעירים תביט מי המורים שלהם!"). יש גם הרואים בחינוך את התקוה האחרונה לשיפור המצב ("צריך להתחיל בגיל צעיר, המבוגרים כבר אבודים"; "עד שלא יקום דור חדש ומחונך - המצב יישאר כמו שהוא").

לאלה המאשימים את החינוך שאינו מקנה ערכים, נזכיר, כי לא מעט נורמות בחיינו הינן מטושטשות ורב-משמעיות, כגון: "צדק חברתי", "המסורת הלאומית היהודית", "המוסר המיני"; כי נורמות אחרות זוכות למס-שפתיים הרבה יותר מאשר למימוש בחיים, כגון: "התפרנסות מעמלנו", "מוסר עבודה", "התחשבות בצרכי הכלל", "אמינות בקיום הבטחות והצהרות", "צניעות ופשטות", "איכות של שירות". האמנם אפשר להטיל על החינוך לגדל דור רווי ערכים נעלים, מתוך חברה הנמצאת בעצמה במשבר ערכים?

לאלה המקוים שדווקא החינוך יחלץ אותנו ממשבר הערכים, נזכיר, כי גם במקרה הטוב ביותר, סובל החינוך המודרני מחוסר-ודאות באשר לתוצאות פעולתו. בחברה מסורתית יודעים בדיוק איך לחנך ומה יוצא מהחינוך - זאת כל עוד כל עניני החברה נחתכים לפי מסורת הדורות. בחברה משתנה, מוכרחים להסתפק בהשערה (מבוססת יותר או פחות) ולעיתים אפילו רק בניחוש, כאשר צריכים להכריע בשעת "מצב חינוכי" זה או אחר. מדעי החינוך טרם הגיעו להכרעות מוסכמות בשאלות בסיסיות, כגון: מהי מידת הסמכותיות שיש להפעיל לעומת החופש וההתנסות העצמית? מה בכלל צריך להיות משקלם של הלימודים הסדירים? האם טוב לעודד תחרות בין התלמידים באשר לציונים? מה טיב יחסי הנימוס שצריכים לשרור בין קטן למבוגר, בין תלמיד למורה? עד כמה יש לשלב את החינוך בבית הספר עם פעולות הקהילה?

ספק רב הוא, למשל, אם אותם המחנכים שטיפחו בשעתם את דור המחנכים של עכשיו, תיארו להם כך את תוצאות עבודתם... גם דור המחנכים כיום, ברובו, אינו יכול לחוש עצמו בטוח באשר לתוצאות מעשיו בתחום החינוכי; וכאמור, מערכת הערכים בחברה אינה מקלה עליו את המלאכה. זאת ועוד: בהיות המחנכים עצמם, הורים ומורים, בני אותה חברה שבמשבר ערכים, גם ההתנהגות של רבים מהם, הגלויה לעיני החניכים, מושפעת במקרים רבים מהאוירה של העדפת נוחיות, חטיפת יתרונות (למשל בשביתות ו"סנקציות"), חוסר אמת וסתם הזנחה. האם במצב זה תנוח דעתנו, על כך שנחליט, כי "הכדור בידי המחנכים"?

מה תהיה עמדת הנוער?

לא יתכן שמצב ענינים זה לא ישפיע על הדור המתחנך. ילדים קטנים עדיין לא מבחינים כל-כך בפערים ובסתירות בין דיבור לדיבור ובין דיבור למעשה, אך ככל שהילד הופך נער, בסוף ביה"ס היסודי ובחטיבת הביניים - הוא צובר יותר ויותר נסיון שלילי.

בו-בזמן משתפר כושר הביקורת שלו, והוא מסיק, שלא לכל דרישה ממנו יש כיסוי מעשי או מוסרי. נערים רבים מתחילים לשאול את עצמם, האם גם הם, כמו כמה-וכמה מבוגרים שהם מכירים, אינם רשאים להעדיף את נוחיותם, ועד כמה זכאי מישהו למנעם מלפעול לפי הלכי-רוח וחשק...

חוסר הדוגמה האישית, גישה שטחית ובלתי-אחראית, טשטוש הערכים והצביעות בהגשמתם - אלה מערערים את הסמכות החינוכית בעיני הנוער ויוצרים "מתירנות". והנה, רבים מבני הנוער כלל אינם מאושרים נוכח מצב זה, ונשמעים מפיהם ביטויים חשובים של דאגה כנה, המבוססת על מידת אחריות חברתית העולה על זו של רוב "החברה המבוגרת".

בני-נוער מגלים לעתים, בדיבור ובמעשה, רצינות רבה אף מזו של "קברניטי המדינה".

לנוער זה, שכבר עמד על דעתו, כאשר לפניו עוד כמה שנים עד שייקרא לשירות חובה - אליו בעיקר מכוונים דברים אלה.

אין חינוך ללא השתתפות המתחנך. אם חינוך הנוער טוב ומצליח - יש לנוער חלק בכך.

גם חינוך כושל נעשה תוך שיתוף פעולה עם הנוער - כאשר החניך נוטל חלק בפעילות אנטי-חינוכית, ומנצל את ההזנחה כדי להתחמק מחובתו.

מרגע שהנוער יכול להבין, עד כמה חשוב חלקו בעיצוב דמות-עצמו לעתיד, הרי גם נופלת עליו מידה מסוימת של אחריות לחינוך. הנוער הרציני חייב לשאול את עצמו, האם הוא בוחר להשתלב בשיגרה הקיימת, על כל מגרעותיה, ולסמוך על "ציבור המחנכים" שכשלונו הוסבר כאן - או הוא מוכן לבקש לעצמו דרך אחרת.

ודרך אחרת אמנם קיימת. עיקרה הוא בכך שהנוער יחליט כי הוא דואג לחינוך-עצמו, באופן מאורגן ואחראי. הנוער יטען כי העתיד שייך לו, וכי אינו מוכן שיקלקלו אותו על ידי הזנחה, חוסר מחשבה, שיגרה נוחה וניתוק מן הענינים המשפיעים על עתיד העם. זאת היא כמובן סיסמה - מה יש מאחריה? מה אפשר לעשות ממש?

דרושה הקמת תנועת-נוער אמיתית: לא מועדוני בילויים שמטרתם העיקרית "להרחיק את הנוער מהרחוב", לא רק מסגרות התנדבות המכוונות מלמעלה - אלא דווקא תנועה של הנוער עצמו, שהנוער שולט בה, שהוא קובע את גבולות פעולותה - תנועה שתזמין מבוגרים לעזרתה על פי החלטת חבריה בני הנוער - אך תשמור לעצמה חופש פעולה ומחשבה. תנועה כזו דרושה לא רק לנוער - היא דרושה לעם ישראל.

חינוך עצמי

ואולם, האם בסופו של דבר, יש ממש בהצעה שהנוער ידאג לחנך את עצמו? יש ויש. החינוך העצמי הוא היעיל ביותר.

כאשר מחנכים אותך מבחוץ, קובעים לך מה עליך להשיג ולאיזו רמה עליך להגיע, וכל עוד אין לך דעה משלך - אין ברירה אחרת; אתה מצליח כמה שתצליח, רוכש הרגל טוב, ויחד עם זה מתרגל להיות תלוי בדעת אחרים הבוחרים בשבילך מה וכמה טוב לעשות.

אם המחנך מראה גם דוגמה אישית ברורה - זה כבר יותר טוב - אתה מזדהה עם אדם עצמאי, ולומד לנהוג כאילו היית אחראי לעצמך. אך לחינוך מעמיק ומתמיד תזכה, אם תוכל להחליט בעצמך מה אתה רוצה להשיג - ואחר-כך גם תגיע לרמה שקבעת לך.

החינוך העצמי נחוץ יותר, כאשר חסרה הדוגמה של מבוגרים הפועלים נכון. החינוך העצמי מוצדק יותר, כאשר בני נוער מגלים יותר אחריות ומעורבות בצרכי העתיד של עמם ושל עצמם מאשר "החברה המחנכת" האמורה להדריכם.

נוער אחראי חייב לבחור בין התארגנות למטרת חינוך עצמי, ובין השתלבות במסכת המבוכה, הצביעות וחוסר האחריות. הנוער היהודי של אירופה בראשית המאה הזאת עמד לפני ברירה זו עצמה; אלה מהם שבחרו בהתארגנות ועצמאות - בסופו של דבר הקימו את מדינת ישראל!

מה כולל החינוך העצמי? הוא כולל כמובן גם לימוד, לימוד פעיל - הקשבה למדריכים נבחרים, חיפוש מקורות השפעה בכתב, ישנים וחדשים, דיונים בצוותא: פנים אל-פנים ומעל דפי בטאון. חינוך עצמי כולל גם נקיטת עמדות עצמיות (ולאו-דוקא אחידות) בנושאים ציבוריים: בעיות מימשל ומינהל, מסורת ותרבות, כלכלה, עבודה וחברה.

החינוך חייב להשתקף גם במעשים, ולא רק במילים ורעיונות. נוער אחראי יתכנן את התנהגותו ברשות הרבים לפי הרעיונות שיתקבלו על דעתו. הוא חייב לקבוע אם הדרישות המופנות אליו הן באמת מוצדקות, והוא יפנה אל עצמו דרישות חדשות, לאו דוקא בתיאום עם המימסד החינוכי הקיים. הנוער יטול לעצמו משימות על פי שיקולו, וילחם על זכותו לשאת באחריות.

אי-אפשר לפרט במאמר זה צדדים ארגוניים וטכניים, תכניות הדרכה, דרכי לימוד, רעיונות לפעילות. גם אם נפרט יותר בהזדמנות אחרת, סביר מאד הוא, שמקרב הנוער יכולים לעלות רעיונות ופתרונות מבריקים יותר.

עכשיו השאלה היא: איפה בישראל יתחילו בני הנוער לממש מפעל כזה? ושמא כבר התחילו פה ושם?...

 

                                                                                                          אשר שלאין

1976

 

 



לפרקים במנהיגות אמתית

לדף הבית של אשר