הנחייה של דיאלוג בין קבוצות בקונפליקט

הצעה למאפיינים נחוצים

 

תקציר להרצאה עבור הכנס "על פגיעות, תחרות וחירות במרחב הקבוצתי"

 

המציאות של ניגודים בין קבוצות, אינטרסים ודעות, מביאה בין השאר לתחרות על ההזדמנות להתבטא - בין לצורך אישור-עצמי של כל "מחנה" ובין כדי להשיג הסכמה ואף תמיכה של אנשים ממחנות אחרים.  השיח בין "מחנות" עשוי לכלול התבטאויות שייתפסו כפוגעות בזולת הנבדל בהשתייכות, באינטרס או בהשקפה, ושיש בהן גם כדי לעורר תגובה פוגעת שתחסום את השיח המועיל .

בתנאים אלה, קידומו של דיאלוג בין קבוצות שבקונפליקט, מציג אתגרים לא-פשוטים, כאלה שמודלים מקובלים של טיפול קבוצתי לא אמורים לעמוד בהם. הניהול של דיאלוג מועיל, אמור לשרת מטרות חברתיות, הנבדלות מהמטרות של קבוצות טיפוליות. אין זה תהליך תרפויטי אישי של המשתתפים, אלא שירות לקהילה וקידום הבריאות שלה.  כאן נדון בשיטה המתאימה להנחיית מפגשי דיאלוג. נפתח בציון מספר אתגרים רלוונטיים.

·        ראוי לקדם את תרבות הדיאלוג האיכותי כנורמה מקובלת בשיח הציבורי, ולענייננו - במפגשי פנים-אל-פנים;  דיאלוג איכותי אמור לתת מרחב ביטוי מספיק לכל המשתתפים בו, וככל האפשר להעצים את כולם; לכן דרושים כללים  של מעין "פ'ייר פליי" בהפגשה של דעות ואינטרסים מתחרים;

·        דרושה נכונות לקיים דיאלוג ולהתמיד בו גם כאשר חילוקי הדעות ופערי האינטרסים אינם מתקדמים לידי הסכמה או "פתרון";  במלים אחרות: הצדדים במפגש אמורים להעדיף את התהליך ותוצאותיו מבחינת היכרות והבנה הדדיות, וכן הקשר האישי, על פני התגברות ו"נצחון" בנושאים שבמחלוקת;

·        דרוש קידום כישורי ההקשבה והכבוד בחברה, גם במצבים של  היפגעות, תסכול וכעס;  זה יושג כאשר יהיו מספיק משתתפים שֶיֵדְעוּ להפיק מעצמם תגובות דיאלוגיות הולמות אף מול התנהגות הנוגדת לכאורה את כללי השיח המועילים שאמורים לשרור;

·        נדרשת יצירה של שפה משותפת, שתאפשר שיח בין חלקים בחברה – גם הנבדלים מאד בערכים, צרכים והעדפות;

·        שותפי השיח יפַתחו סקרנות, עניין, אותנטיות ו"טעם של עוד" במגע עם השונה והמנוגד;

·        מעגל הפעילות של קבוצות מפגש איכותיות אמור להתרחב עקב הצלחתן, וכך יקיפו מפגשים כאלה יותר ויותר משתתפים מהחוגים השונים; יהיה דגש על הפגשת "אנשים מן השורה" המדברים בשם עצמם.

כל זה מצריך הנחיה תכליתית, נועזת וריאליסטית. אמנה כאן כמה מאפיינים.

·        המנחה של קבוצה כזו יהיה מוסמך להתערב במהלך השיח במפגש בכדי להגן על הדיאלוג;  זאת יעשה מבלי להשתיק ביטויי צרכים ורגשות של המשתתפים, גם יידע להתגבר על אי-סימטריה בכוחותיהם וימנע שתלטנות והשתקה; 

·        סמכות המנחה תגביל לכאורה את חירות ההתנהגות של המשתתפים – אך למעשה תסיר הפרעות לביטוי מלא יותר של צרכיהם והשקפותיהם;

·        בהפעלת סמכותו, המנחה לא יתן עדיפות לשום צד שבמחלוקת – אלא יקדם בתוקף מספיק את הצורך של המשתתפים בהתקיימות הדיאלוג והמשכיותו; הוא לא יעלים את העובדה שיש לו עצמו דעות משלו בעניינים הנדונים – אך ידאג שלא לנצל את מעמדו כמנחה כדי לתת עליונות כלשהי לדעותיו; בהתנהגותו הוא יהווה דוגמה של בר-שיח היודע להקשיב ולכבד;

·        זוהי אחריות המנחה לתת לכל משתתף הזדמנות מספקת להתבטא, מבלי שאותו משתתף יצטרך "למצוא פירצה" או להיאבק כדי להגיע לידי ביטוי; טכניקת ההנחיה תתן הזדמנות עדיפה למי שלא דיבר לאחרונה. 

·        המנחה יוכל להציע ניסוחים חלופיים לדברים שהושמעו כדי לנטרל ביטויים הפוגעים שלא לצורך, להגביר היכרות והבנה ולשמור על המשכיות השיח.

אם הזמן יאפשר זאת, ידונו גם דרכי הגיוס, ההכשרה וההדרכה של מנחים על פי גישה זו. 

 


לדף הבית של אשר