אשר שלאין

המחסומים בדרכים ובלבבות - מה לעשות?

לחליפת מכתבים- לחץ כאן

 לאחרונה פורסמו כתבות העוסקות במחסומים המגבילים את תנועת האוכלוסיה הפלשתינית ופוגעים קשה באיכות חייה. נושא זה מלווה אותנו מזה שנים והוא מהווה מקור לביקורת קשה על ישראל - עד כה ללא הועיל. פלשתינים שהיה לי קשר אתם הרבו להתלונן בנושא זה. המילה העברית "מחסום" נכנסה לשפת הדיבור של הפלשתינים ומייצגת בעיה מרכזית בחייהם ונושא הממלא את השיח שלהם ביניהם לבין עצמם.

היו לוחמים שקיבלו שליטה של אוכלוסיה התלויה בשרירות לבם, ונהגו בסאדיזם חמור, דהומניזציה וביזה. החיילים אמנם זכו להטפות של קצינים על הצורך לנהוג בהגינות ובכבוד - אך לאחר שהמיטרד הזה היה עוזב את השטח, הם חזרו להתנהגות הבזויה והנפשעת ללא עונש. עדויות לכך קיימות מלפני שנת 2000, אך אני מתרשם שדברים כאלה קורים במידה זו או אחרת גם כיום. גם עתה, לפי שדווח, קיימים מחסומים שבהם נגבים מעין "דמי-מעבר" מתוך הסחורות העוברות במחסום. ברור שלא ניתן לסמוך בעיניים עצומות על הרמה המוסרית של חיילי מחסומים, והרבה תלוי בטיב הפיקוד והניהול.

במקרים בולטים קיימת אי-יעילות בסיסית של החסימה, כאשר התושבים מוצאים דרכים לעקוף את המחסום, אמנם במאמצים קשים עם נזק כלכלי ובסבל רב. ברור שהערך הבטחוני של מחסומים כאלה הוא אפסי, והפלשתינים מפרשים במיוחד מחסומים כאלה, כהצקה לשמה המעידה על רצון רע של ישראל.

יש יותר אור בפעילות של מתנדבות המתיצבות במחסומים, שומרות מפני חריגות בהתנהגות החיילים, ואף משמשות בתור פה לפלשתינים - כאשר תלאות המחסום מגיעות לעוול בולט ללא שום צורך בטחוני. מתנדבות אלו מתבטאות גם באופן פוליטי ומצביעות במפורש על "הכיבוש" כמקור הרעה. אחת הפעילות מספרת לעיתון, שכאשר "מתנחלת" ביקשה להשתתף, הציעו לה לפנות למסגרת אחרת.

ברור, שללא השליטה שלנו בשטחים של אוכלוסיה פלשתינית, לא היה היקף כזה של פעילות מחסומים. ככל הנראה, גם לא ניתן לפעול כיום בשטחים ללא חסימות. לכן, המצב במחסומים משרת את התעמולה של "די לכיבוש".

אני מחזיק בדעתי כי נסיגה מאותם שטחים בנסיבות הקיימות תפקיר את האוכלוסיה לשלטון אש"ף, שהוכיח את עצמו כפושע ומושחת מיסודו, מדכא ושודד את הפלשתינים ובו בזמן מטפח שנאת-מוות השוללת מהם את היכולת לחיות לצידנו בשלום. עם זאת, אין לי ספק בחשיבות המוסרית והמעשית בחשיפת תפקידנו המכוער במחסומים.

אם המחסומים מציגים אותנו לאוכלוסיה כישות של עוול, רשעות ואטימות, וכך מעמיקים את השנאה כלפינו ואת השאיפה להשתחרר מעולנו המעיק - הרי התרומה שלהם לבטחוננו הופכת מוגבלת ביותר.

מה יש לנו כאן? טמטום וחוסר מקצועיות של האחראים לעניין, יחד עם אדישות חמורה של המחליטים בכל הדרגים באשר לערכים אנושיים בסיסיים; זוהי השחתה שצריכה להעיק על מצפוננו, וככל הנראה גם עונשה משיג אותנו.

זוהי גם תרומה אדירה לצרכים הפוליטיים של הארגונים הלוחמים בנו, ומיפגע קשה לעתיד של בטחוננו. זאת, בין אם נמשיך לקיים את המחסומים כמו שהם, ובין אם הם יגרמו לעזיבתנו את השטח - כאשר דעת הקהל לא תוכל עוד לשאתם - לאסוננו ולאסונם של הפלשתינים.

לכן נדרשת רפורמה מיידית בדרך ההפעלה של מחסומים. אעלה כאן רק מספר רעיונות שיש לדעתי להפעילם ללא דיחוי.

  1. יזוהו מחסומים מיותרים ומחסומים בלתי-אפקטיביים הנעקפים ממילא. יינקטו אמצעים נגד האחראים לקיום מחסומים כאלה.
  2. ירועננו מיד תורת הלחימה וההוראות לחיילי המחסומים בכיוון של:
    • שמירה מוגברת על כבוד העוברים,
    • חסכון בזמן העיכוב שלהם,
    • התנצלות על הטרדה הכרחית,
    • מניעת קבלת כל טובת הנאה (אפילו לא סיגריה),
    • הכל עם שמירת המטרות האמיתיות של המחסום, בטחון החיילים וכבודם.

  3. יישמר קשר של החיילים לגורם מפקד שיהיה פנוי לכך, לשם טיפול במקרה של קושי או ספק.
  4. בסדרה של הכנת המפקדים והלוחמים לעבודה במחסומים, תינתן בין השאר הדרכה נרחבת בנושאי:
    • זכויות וכבוד האדם,
    • הדרך לשלב בטחון וצדק,
    • הכרות עם חיי האוכלוסיה הערבית, נימוסיה וצרכיה;

    וזאת בסדנאות עם תרגול אירועים ודיון חופשי .

  5. מעל לכל מחסום יהיה שלט עם מספר הנראה למרחוק של משיבון טלפוני, לצורך תלונות על המתרחש במחסום. בודקים ברמה מתאימה יתקשרו עם מתלוננים שהזדהו, אך גם יחקרו תלונות ממקור לא מזוהה.
  6. יוקמו "סיירות מחסומים" שיבקרו כל אחת מספר מחסומים ביום, יקיימו ביקורת מקצועית, יסקרו את הפעילות סביב המחסום, ידברו עם החיילים, עם האוכלוסיה וכן עם מתנדבים כאשר הם נוכחים.
  7. תפורסם התנצלות שתודה באופן גורף בניהול גרוע של נושא המחסומים עד כה, שתסביר את הצורך לקיים מחסומים בכל זאת, ותבקש לפתוח דף חדש של יחסים הוגנים ומכובדים.

 


תגובה של קוראת:-

יום חמישי 04 דצמבר 2003

... לא אכביר במילים, אולי אעשה זאת בהמשך...! רק רציתי לומר לך שלהמשיך ולהיות עם כובש, גם אם היחס במחסומים ישתפר מעט, זו לא אופציה. לא ניתן להיות כובש נחמד. לא ניתן להיות חייל במחסום ולהתנצל על אי הנעימות הנגרמת למעוכבים בו. לא ניתן להתעלל באוכלוסיה שלמה, ולנקוט בנימוסי שולחן שינעימו עליה את הסעודה הנכפית עליה ! אני מקווה שאינך רואה באופציית התעללות + התנצלות מציאות הכרחית למען בטחון המדינה ( התירוץ הבנאלי והשיקרי למצבנו ולהקמת המחסומים והגדר) ולכן, איני רואה צורך בהוצאת אנרגיות כה מרובות בהתנצלות ושלטים עם טלפון לתלונות... : יש פשוט והומאני מזה, לפנות את ההתנחלויות כולן, ולהפסיק את הכיבוש. ...

 

דברי תשובה:-

יום שישי 05 דצמבר 2003

אפתח בתודה על מכתבך. אמנם אלה הם דברי מחלוקת - אבל הם יקרים לא פחות מדברי הסכמה, ואפילו יש להם ערך מיוחד משלהם.
הרבה אנשים, משהם נוכחים שיש חילוקי דעות גדולים, ובענינים שכבר מדברים עליהם שנים על שנים, מחליטים "להסכים שלא מסכימים", לומר יפה שלום ולפנות איש לדרכו. גישה כה חכמה ומעשית, בדרך כלל אינה מציינת אותי. אינני יכול ולא רוצה להכריח שום אדם להמשיך את השיחה אתי מרגע שהוא (או היא) בדעה שיש לו דבר טוב יותר לעשות... אך ברוב המקרים אני בוחר להיכנס לעבי הקורה ולא ממהר להתיאש.
כתוצאה מזה זכיתי לנהל כמה דיאלוגים טובים, שחלקם נמצא אתי בכתובים (תודות להמצאת האימייל). מה יהיה אתנו שנינו? הנה את כותבת: "לא אכביר במילים, אולי אעשה זאת בהמשך" - וזה כאילו נותן תקוה. מצד שני את מתנסחת בדרך פסקנית הגורמת לחשוב שאת אולי מעדיפה "להודיע את האמת והצדק" ולא תסבלי ערעור...
מה אגיד לך? אני דווקא רואה צורך להשקיע אנרגיה בדברים כגון התנצלויות וכן הקשבה לזולת, שיפור יחסים, ואפילו קצת נימוסים - כגישה כללית בחיים. זה לא עולה לי כלום, וחיי הופכים יותר טובים. לא נולדתי ככה. אם ביקרת באתר שלי, בטח ראית בתמונה שאינני כל-כך ילד, והיה לי זמן לפתח כמה יכולות. אינני יודע אם ראית באתר את החלק שבו אני מספר על עצמי דברים כלליים (שדי לא-ממצים). ...
תראי איך אני בורח מלהתעמת עם האמירות הפוליטיות שלך. נו טוב, אז את נואמת היטב, וזה עוזר בעיקר לשכנע את המשוכנעים, שיצקצקו בהתפעלות נוכח הסיסמאות והדימויים המוצלחים. משתמע מדברייך שיש לך תמונה ברורה על המצב, על הדרך הפתוחה לפנינו ועל התוצאה של הכיוון שבו נבחר. הייתי מתפתה לומר "אשרייך שכך הדבר" - אבל באמת אינני מקנא בך. אני מעדיף לעצמי לחיות במציאות המעורבבת, שבה "שחור ולבן" אינה אופציה פוריה לטפל בקשיים שלנו.
בכתיבה שלי אני משתדל להיות בהיר, ואפילו מנסה להביא לדיון גלוי דברים שאחרים מבקשים לטשטש - אבל אני מאד מודע לדברים חשובים מאד שחסר לי בהם ידע, ואפילו ההכרעה הערכית בהם אינה קלה. הגישה שלי בעניני ציבור היא לחפש מה אני יכול לעשות (וזה בעצם כל כך מעט), וכשאני מבקר את הזולת (וזה בהחלט מותר) אני שואל את עצמי מה אותו זולת באמת יכול לעשות.
בינינו: את ביקרת את המסקנות שלי והמלצת על פתרון - אבל לא התיחסת לנימוקים שכבר נכללו אצלי נגד הפתרון שלך. ראי נא: אני מוכן לדבר על הכל, אבל חשוב לי שנבין זה את זה (האם יפתיע אותך שדווקא חשוב לי שיבינו אותי?...)
אבל אולי בעצם לך זה לא קובע. אז אגיד לך זאת: נושא הפלשתינים וה"כיבוש" הוא מורכב וקשה - ואני כבר עסקתי בו באופנים שונים ברצינות רבה ובמעורבות רגשית - ואוסיף לעסוק בו. אינני משתייך לשום מחנה מהמקובלים כיום (הייתי דווקא שמח אילו היה לי מחנה של יהודים וערבים החושבים כמוני...) והרבה מהדעות שלי מתבטאות בדברים שכבר כתבתי ונמצאים באינטרנט באתר "דרכי תקווה" - HopeWays.org .
שם אני פעיל, הן במאמרי מערכת, הן בפינת דיאלוג והן בסיפור בהמשכים שכתבתי בשם "פלישתראל" - זאת כמובן בנוסף לפעילות במקומות אחרים.
אני מבקשך, כאשר יהיה לך קצת זמן פנוי, תעיפי עין באתר ההוא (שגם אנשים מעניינים אחרים כתבו בו דברים בעלי ערך), ותחזרי לדבר אתי בצורה ממוקדת על מה שבאמת דורש בירור.
רק לאחר כל דבריי אלה, אני אביא מספר משפטי תגובה קצרים לטענות שהבאת:
"להמשיך ולהיות עם כובש, גם אם היחס במחסומים ישתפר מעט, זו לא אופציה."
- נושא ה"כיבוש" לא ניתן למיצוי בהגדרה פורמלית. לא סוגרים אופציות על ידי סיסמאות.
"לא ניתן להיות כובש נחמד."
- ניתן להיות הרבה יותר הוגן גם במשטר המכונה "כיבוש". אנחנו אמנם כשלנו מאד - אבל זה בכלל לא הכרחי.
"לא ניתן להיות חייל במחסום ולהתנצל על אי הנעימות הנגרמת למעוכבים בו."
- למה לא ניתן? זה דווקא דרוש ביותר. לגודל הצער אנו עוד זקוקים לחינוך כדי להתיחס בכבוד לזולת (ולא רק לערבי).
"לא ניתן להתעלל באוכלוסיה שלמה, ולנקוט בנימוסי שולחן שינעימו עליה את הסעודה הנכפית עליה!"
- אסור להתעלל בבני אדם.
"אני מקווה שאינך רואה באופציית התעללות + התנצלות מציאות הכרחית למען בטחון המדינה"
- אין אופציה של התעללות. כאשר היא קיימת יש להפסיקה ולהעניש את האשמים. בטחון של בני אדם הוא נושא חשוב שיש לעשות מאמצים בשבילו.
"(התירוץ הבנאלי והשיקרי למצבנו ולהקמת המחסומים והגדר)"
- זה נכון שהבטחון משמש תירוץ לדברים רעים - אבל עם כל הבנאליות שלו אי אפשר להפקיר בני אדם לחסדם של רוצחים.
"ולכן, איני רואה צורך בהוצאת אנרגיות כה מרובות בהתנצלות ושלטים עם טלפון לתלונות..."
- נו, על זה כבר הגבתי...
"יש פשוט והומאני מזה, לפנות את ההתנחלויות כולן, ולהפסיק את הכיבוש. עכשיו."
- זה לא פשוט וזה לא הומאני - לא כלפי המתנחלים ולא כלפי הפלשתינים. בכלל אינני מצליח לדמיין את התמונה איך זה מתבצע. מה אתך, , את באמת מאמינה שאפשר ממש עכשיו לפתור את כל הבעיה באופן חד-צדדי, ולהעלים מן המציאות שלנו ושל הערבים את כל הסבל והדיכוי?
זהו לעכשיו. לילה טוב.

 

אשר

חזרה אל ראש הדף


חזרה לדף הבית של אשר שלאין