אשר שלאין       

Company logo

 

 לדף הבית של אשר שלאין  

 

 

 

    

 

כרטיסים לאהבה 

שאול וציון למדו יחד בתיכון. שאול היה תלמיד חרוץ, משקיע בלימודים, היה שקט וביישן, ופחות מקובל בין החברים. ציון היה מאד מקובל, משמיע קולו בשיחות של החבר'ה, ער למה שמתרחש, שותף לתעלולים ומספר בדיחות.

ברור ששני אלה היו ניגודים באופי –  ולמרות זאת הם הפכו לחברים טובים, שגם היו לעזר זה לזה. ציון הגן על שאול מהלגלוג השמור לחְנוּנים, שמר על זכויותיו, ועזר לו לקחת חלק בפעילות החברתית. שאול עזר לציון בלימודים: שעורי-בית והכנה למבחנים, במיוחד במקצועות המדעיים והמתמטיים.   עם סיום הלימודים והבחינות נפרדו דרכיהם.

בהמשך הזמנים שאול הגיע ללימודים גבוהים במדעי המחשב. הוא למד בסקרנות ובחריצות כדרכו, קיבל תואר ראשון וגם שני, והתקדם ללימודי דוקטורט. בתוך כך מצא עבודה כאסיסטנט באוניברסיטה שבה למד. הוא גם קיבל תפקיד של מרַכֶּז המידע מהספרות המקצועית השוטפת בתחום המחשוב, ומתפקידו היה להוציא מדי פעם סקירה שבה המאמרים החדשים ממוינים לפי התחומים המעניינים את סגל המורים המתמחים כל אחד בתחומו.

ציון מצדו התגלה בתור זמר מחונן, ומצא פרנסה בעיקר מהופעות בחתונות. למה דווקא בחתונות? – מפני ש"ההתמחות" של ציון היתה בעיקר בשירי אהבה. הרפרטואר שלו כלל כמעט את כל שירי האהבה, הגעגועים והכיסופים שנשמעו בארץ מתחילת היישוב, ועליהם הוא הוסיף את השירים הטובים ביותר מן העולם הגדול, שאותם למד לשיר בשפות המקוריות שלהם.

התברר שדווקא השירה שלו, יותר מאשר זו של זמרים אחרים, נוגעת מאד בלבבות של המאזינים ומעבירה להם את עומק החוויות של כל גווני האהבה. אלה ששמעו אותו בחתונות, העידו על תרומתו המיוחדת לאוירה הרומנטית באירוע כזה שבו איש ואישה אוהבים פותחים את פרק החיים המשותפים.

וככה גם אירע ששני החברים מהתיכון נפגשו אחרי כמה וכמה שנים: שאול היה מוזמן לחתונה של חבר לעבודה, ואז הכיר על במת המופעים את חברו משכבר. גם ציון הכיר את שאול בין המוזמנים. הם הספיקו לשוחח, החלו להעלות זכרונות, והחליטו שיוסיפו להיפגש.

זמן מה לאחר מכן התקיים אירוע חגיגי במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה. שאול בא לאירוע, וראש החוג שהעריך מאד את עבודתו, הזמין אותו לשבת לשולחנו. אתו בשולחן ישבה גם בתו כלנית יפת-המראה והמקסימה. היא האירה פנים לשאול, התעניינה בעבודתו, ואביה אכן השתתף בשיחה ושיבח את שאול בפניה. קולה היה נעים, היה חיוך בעיניה, ותנועותיה, אפילו רק ליד השולחן, היו חינניות, כמו חתוליות. בלי שביקש ממנה היא רשמה לו את מספר הנייד שלה, וכאשר קמה ללכת, הוא הביט על גזרתה והילוכה מאחור, והרגיש פתאום שהוא מאוהב "על כל הראש". הוא חשב עליה במשך הלילה הבא, ועוד גם ביום. עד כה לא קרה לו דבר כזה. בכל שנותיו לא ציפה שבנות המין היפה ימצאו בו עניין, והוא עצמו היה ביישן וחסר-בטחון מליזום קשר עם מישהי.

בשיחתו הבאה עם ציון, שאול סיפר לו על הרגשתו, וציון עודד אותו להתקשר למספר שנתנה לו כלנית ולהציע לה לצאת לבילוי. כלנית נענתה בשמחה לשיחתו, וכאשר הוא הציע לה לצאת ביחד, היא אמרה: "הייתי יוצאת אתך אם היו לך כרטיסים להופעה של להקת 'אפור-מהמם' שעומדת להגיע עכשיו לארץ. אני יודעת שזה לא פשוט, כי בקופה כבר אזלו הכרטיסים לפני חודשיים."   

שאול הבין שזו היא האפשרות היחידה כרגע לצאת עם כלנית. הוא האמין כי אם יישב לידה במופע, בשעה שהיא מתרגשת מהשירים המלהיבים – תהיה זאת הזדמנות להתקרב יותר ואף לתת ביטוי ממשי לחיבה ותשוקה. זה באמת היה יכול להיות טוב – אבל לא היה לו מושג איך משיגים כרטיסים לדבר כזה, והוא פנה אל ציון להתייעץ. 

שאול אמר לציון: "אף פעם לא האמנתי שהאושר שלי יכול להיות תלוי באיזו שתי פיסות-נייר מודפסות. אני יכול להכנס למערכות מורכבות של בינה ממוחשבת ולהגיע לכל חוכמה ברחבי עולם-הסייבר – אבל עכשיו נוכחתי כי שום דבר לא דומה להשפעה הגורפת של האהבה, כאשר זו החליטה להופיע ולזרוח עליי. זה ממש ברור לי כי בנקודה זו של חיי, גורלי ייחרץ - אם לאושר - או לשיממון ואומללות".

ציון שהכיר יפה את תחום מופעי הבידור, ידע שהשגת הכרטיסים לא תהיה קלה בכלל, אך עלה בו רעיון, להעזר בידידו החדש, המפיק הנודע אורי גלבוע, שאתו הכיר לאחרונה. גלבוע ראה פעם את ציון מופיע בחתונה, התרשם ממנו מאד והציע לו להצטרף לאמנים שבניהולו. הוא הסביר, שהמנהל הנוכחי של ציון מאפשר להוריד מהאינטרנט הקלטות של שירים שלו בלי לדרוש תמורה, כי זה מעודד הזמנות לחתונות – אבל ככה ציון לא מתקדם לליגה גבוהה יותר. גלבוע אמר לציון שהוא בתחילה יצרף אותו כאורח למופעים של אמנים ידועים, ואחר כך ציון יגיע להופעות של עצמו באולמות של ממש, וכן להקלטות מקצועיות, עם ליווי תזמורתי ברמה גבוהה.

ציון ידע להעריך את הקשר הזה, וקיווה לגדולות. עכשיו הוא החליט לבדוק אם ניתן להיעזר בו גם כדי להשיג את הכרטיסים הנדירים עבור חברו שאול. הוא בא למשרד של גלבוע ושאל אותו אם יוכל להשיג לו זוג כרטיסים למופע של "אפור-מהמם", על זה אמר גלבוע: "אתה ידע מה? דווקא יש לי כרטיסים, ובדיוק נשארו שניים, ממש על יד המושב שלי. חשבתי לכבד בהם את ראש העיר שאני חייב לו טובה, אבל אולי זה רעיון טוב יותר שאתן אותם לך. באותו ערב אוכל להציג אותך לאנשים שלי ולכמה אמנים שאני מתכנן לשתף אותך בהופעות שלהם". וגלבוע הוציא מהכספת זוג כרטיסים ונתן אותם לציון. ציון לקח את הכרטיסים אבל כבר לא העיז לספר שהם נועדו למישהו אחר.

אחר כך התלבט ציון אם לתת את הכרטיסים לשאול או באמת ללכת בעצמו ולפגוש את האנשים שאיתם הוא עתיד לפעול. הוא העריך כי גלבוע, שנתן לו כאן הזדמנות, בוודאי יכעס אם ציון עצמו לא יגיע לשבת לידו. אבל מַהלך המחשבה של ציון היה דווקא כזה: "הלא כל העוצמה האמנותית שלי באה לביטוי בָּעניין של אהבה. אני שר עליה מאות שירים ברגש אמיתי, והתוכן שלהם ממלא אותי, אף כי חיי האהבה שלי עצמי לא היו סוערים במיוחד". צריך לציין כי ציון בזמנו התחתן עם בת השכנים שאותה הכיר מילדות ומאז חי אִתה די באושר.

ועכשיו הוא חשב: "את השירים שלי שרתי על אנשים שמעולם לא פגשתי – וכאן יש לי עכשיו אוהב אמיתי, שהוא חבר שלי.  שאול זה, חווה עכשיו סערה של כיסופי אהבת-אמת, ממש כזו מהשירים; אצלו - זה רומן אמיתי וחי; יש לי כאן הזדמנות לקחת חלק ולתרום לאותם דברים שאני שר עליהם כל הימים". 

והוא החליט לתת את הכרטיסים לשאול, עם כל הסיכון שיש בזה.  כדי שהנזק לא יהיה גדול מדי, הוא ביקש משאול שיספר לגלבוע, שלידו הוא יישב במופע, כי הוא, ציון, חלה פתאום ולא היה יכול לבוא. שאול אמנם חשב שמדובר בבקשה די קטנונית שמקורה ביחסים הבלתי-מובָנים בין אנשי הבידור – אך הוא הבטיח כך לעשות.

שאול הביט בכרטיסים שקיבל ועיניו ממש אורו. עכשיו נפתחה לפניו הדרך להדק יחסים עם העלמה שבה התאהב. הוא הלך לביתה, וכשנכנס סיפר לה שהשיג את הכרטיסים הנכספים, וביקש לקבוע את השעה בערב-המופע שבה יאסוף אותה.

על כך ענתה כלנית, שעכשיו המופע הזה לא כל כך מעניין אותה, כי היא קיבלה הצעה להשתתף ממש באותו התאריך ב"קרוז" – שייט חלומי באניית-פאר, שתבקר באתרים הקלאסיים בים התיכון, כאשר על הים יהיו בה חגיגות כל הזמן, והכל בהשתתפות של ידוענים מאד-"שווים". היא הסבירה לשאול שכל עניין הבילוי המשותף שלהם הוא עכשיו לא הכי אקטואלי.

והוא אמר: "את יודעת שזה בכלל לא היה פשוט להשיג את הכרטיסים האלה, ואני השתדלתי מאד כי זה היה כל כך חשוב לך." והיא אמרה: "זה היה חשוב לי בזמן שאמרתי לך, אבל עכשיו הראש שלי בעניין אחר. אני לא יודעת כמה עלו לך הכרטיסים, אבל עדיין תוכל לקבל בעדם מחיר טוב".

שאול היה ממש המום. היה מאד מאוכזב ובהחלט גם כעס. הוא אמר: "אני חושב שאַת ממש כפוית-טובה". היא ענתה ואמרה: "ואני חושבת שאתה ממש גס-רוח – ומי אתה בכלל? אסיסטנט עלוב שאפילו לא יודע להתלבש בטעם".

כל הענין היה אבוד בשבילו. את זוג הכרטיסים שהחזיק בידו, הוא קרע לקרעים קטנים וזרק אותם לפניה על רצפת הבית.

אחרי שיצא מביתה אמר שאול לעצמו: "אהבה – איזה עניין טפשי! זאת היתה ממש שטות מוזרה להתאהב ככה. האהבה היא פונקציה שאין בה הגיון, שחסרה אמינות ועקביות; היא לא יכולה לשרת שום תפקוד תקין; לַך תשווה אותה לאיזה יישום עדכני שבתוך מערכת חכמה.  אין באהבה איזון וגם אינה ניתנת לבקרה; היא בסך הכל מקסם שווא; סתם נוטעת אשליות ריקות ומבטיחה דברים שלא קורים בסוף.  אני צריך לחזור אל דברים מבוססים, בעלי משמעות שימושית, כאלה שתורמים ייתכנות אמתית להתקדמות האנושות". 

והוא הלך אל פינת העבודה שלו, פתח את המחשב הוותיק והָאָמין שנענה לו כדרכו בלי קושי, התחבר שם לרשת העולמית, ואז שקע במאמר חדשני, שהופיע לאחרונה בראש הגליון הטרי של מגזין מקצועי יוקרתי.

 

(בהשראה של  אוסקר ויילד)

 

אשר שלאין  טלפון: 5609573 03 (לא בשבת)   asher.shlain@gmail.com  http://Asher.HopeWays.org