פעמון ההצלה

(בעקבות אזופוס}

 

בבית גדול אחד חיתה קהילה של עכברים. הם נהגו להתרוצץ בלילות בחדרים הרבים ובמרתף הבית.   את שאריות המזון שמצאו, נהגו לגרור לתוך החורים שלהם.  כך התפרנסו משפחות העכברים ברווחה, ומספרם הלך וגדל.

תקופה ארוכה השלימו בני האדם דרי הבית עם קיומם ופעילותם של העכברים, אך יום אחד הובא אל הבית חתול, במגמה ברורה להפריע את השלווה והפרנסה של היצורים הקטנים.  

החתול נהג לעקוב אחרי העכברים, ובכל פעם שהבחין כי אחד מהם מתנהל לבדו, היה מתקרב אליו בחשאי מאחור, כאשר כריות הקטיפה שבכפותיו מעלימות את קול צעדיו, ואז מתנפל על העכבר וטורף אותו במקום.

אפשר לומר שהקהילה העכברית ניצבה עתה בפני בעיה בטחונית.   קשה לנהל חיים נורמליים, לצאת ממקום למקום, להביא מזון הביתה – כאשר עליך לשלוח כל הזמן מבטים לאחוריך, ולכן לעתים קרובות נפלו עכברים לבין צפרניו ומלתעותיו של אויבם החתול.

לבקשת רבים מבני הקהילה, כינס זְקַן-העכברים אסיפה כללית, כדי לדון, לְטַכֵּס עצה ולהחליט על מה שצריך לעשות נוכח האיום הזה על שלומם.

לאחר שהזקן הציג בבירור את הבעיה, נפתח דיון מסודר והושמעו כמה וכמה דעות ורעיונות.

עכבר אחד הביע את דעתו שמקור הרע הוא ברעבונו של החתול. הוא אמר: "אם נדאג להפריש לחתול חלק מהמזון שאנו אוגרים, הוא יהיה שָבֵעַ ולא יצטרך לטרוף". כנגד דעה זו קמו אחרים שהעידו, כי לעתים החתול צד רק לשם השעשוע, ואפילו לא אוכל את העכבר שהרג.

היתה הצעה לכרות ברית עם הכלב שבבית כדי שישמור עליהם; הוא כידוע היה ביחסים רעים עם החתול - והרי זה מקובל שהאויב של אויבִי אמור להיות ידידִי.     גם הצעה זו לא זכתה לתמיכה. המתנגדים לרעיון אמרו: "אין לנו מה להציע לכלב תמורת השמירה. הוא אמנם נושך את החתול מפעם לפעם – אך עדיף שיעשה זאת בלי קשר אתנו - כי אחרת תעלה עלינו חמת החתול והוא יטרוף יותר".

קם עכבר אחד משכיל, שהסביר לחבריו כי מדובר כאן בסך הכל בקושי בטחוני "עם עצימות נמוכה". הוא קבע, שמספר קרבנות הטרִיפה מדי שבוע אינו כה גדול, ואפילו לא מהווה רוב של מקרי המוות בין העכברים - בהשוואה לזיקנה, מחלות ותאונות. לכן הוא ממליץ על זהירות אישית, יחד עם השלמה עם מספר האבידות המוגבל.   ראוי לציין, כי הציבור לא אהב את ההשקפה הזאת. עדיין חיפשו את הדרך להתגבר על הסכנה.

עוד עכברים נטלו את רשות הדיבור - אך מבלי לפתור את הבעיה.  כל הזמן אימצו את מחשבתם בחיפוש פתרון שיביא להם הצלה.

לפתע עלה לדוכן עכבר צעיר ונמרץ שאמר: "אני ראיתי בַּחֲדַר הילדים שֶבַּבַּיִת פעמון-צעצוע קשור בסרט.  אפשר 'לסחוב' את הפעמון הזה, ואז מישהו יִגַּש אל החתול כאשר הוא ישן, ויקשור את הפעמון לצוארו.   מכאן ואילך – הפעמון יצלצל בכל פעם שהחתול יתנועע. אם החתול יתקדם מאחרי עכבר, העכבר ישמע שהוא בא - עוד ממרחק מספיק – והוא יוכל להימלט בעוד מועד.

ההצעה הזאת הועמדה להצבעה בפני האסיפה, והיא התקבלה ממש פה אחד. העכברים שמחו מאד על כך שבעייתם עומדת להיפתר; הם שיבחו מאד את חכמתו של חברם שהצליח להציג להם את התחבולה הגואלת, והחלו להיפרד זה מזה ברוח טובה וחיוכים רחבים.

וְהִנֵּה, לפני שהם ממש התפזרו, נשמע ברמה קולו של עכברון – אחד קטן, שבכלל אין לו זכות הצבעה – וכל האסיפה שמעה את שאלתו: "מי יקשור את הפעמון על צוארו של החתול?"

הוריו של החצוף הזה מיהרו להשתיק אותו – אך השאלה נותרה באויר.

זקן-העכברים שלח חיוך לעבר העכברון; אז אמר: "צודק הקטן הזה. באמת לא נוכל לסיים את האסיפה לפני שנסכם את הפרט הזה של הביצוע.  ובכן, עלינו עוד לבחור את מי שיקח את העניין על עצמו.   אני מבקש כי המועמדים לעשות את המלאכה יגשו עכשיו ויעמדו פה על ידי, ואז נוכל לבחור את מי שיזכה בכבוד לתלות את הפעמון".

הוא הביט סביבו, אבל שום מועמד לא התיצב. הוא חיפש בתוך הקהל את יוזם ההצעה שהתקבלה – אך משום-מה הוא לא נראה במקום.  גם עכברים אחרים החלו לְפַנּוֹת את מקומם באסיפה, ואחד-אחד הם נעלמו לתוך חוריהם.

תנועת הפרישה אל החורים נמשכה והלכה, ועד מהרה מצא זְקַן-העכברים את עצמו לבדו, מול אסיפה ריקה.

בעמדו כך, נבוך ובוהה,  הוא גם לא יכול להבחין, האם יש צעדים קטיפתיים המתקרבים אליו מאחוריו – או שלא - והוא יחזור לחורו הפעם בשלום.

 

 

לדף הבית של אשר שלאין