האדם האמתי בוודאי

בן חמשים וכמה, מקריח, נוטה להשמנה,
שחום עין ושער, עם לבנונית בשפם,
נשקף מראי האמבטיה עם בוקר -
זה אדם אמיתי בוודאי.
 
אדם -
עתים מחייך, עתים עגום-סבר,
מדבר וכותב, שומע וקורא, שואל ועונה,
מספר מה שקרה, מתכונן למה שיהיה,
מחפש ומוצא, בונה ומחריב, מייצר וצורך,
פוגש בני אדם אחרים, מתקשר עמם,
נותן להם, מקבל מהם,
גם בעלי חיים - מתקשר גם עמהם,
יוצא למלחמות, שב לביתו,
מגדל ילדים, מטפל בהורים,
 
אבל גם -
חש וחושב, זוכר ושוכח, חולם ומדמיין,
מעדיף ומחליט ומהסס, יודע ומשער,
סובל ונהנה, אוהב ושונא,
מרגיש שמחה ועצב, כעס ורחמים.
הלא כל זה -       בוודאי:
אדם זה יודע בבירור שיש לו נפש,
תודעה עצמית, זכרונות חיים.
כרגע חיה הנפש, משהו קורה בה.
 
אני מכיר מי זה - זה אני החווה כל זאת.
לכן אני אדם אמיתי בוודאי -
אבל איש לא חייב להאמין בזה...
 
אכן -
יש עוד בני אדם בעולם, כמה מיליארדים.
והם
מדברים וצוחקים ובוכים,
מגיבים, מספרים חלומות,
משמיעים דעה, מטיפים לערכים ונאמנויות,
עובדים, יוצרים, נלחמים, בונים,
כותבים ומוציאים ספרים ועיתונים,
מתחתנים, מביאים לעולם ומגדלים ילדים
שגם הם כך למיליארדיהם
בני אדם כמו הוריהם.
 
פניהם מלאות הבעה, דבריהם מעמיקים,
מעוררים בי רגשות:
בני אדם הם אלה העומדים בראש ענייניי,
קורותיהם, צרכיהם, ערכיהם, רעיונותיהם,
נוהגם אתי, תגובתם על דברי ומעשיי.
 
ואף על פי כן אין לי דרך לדעת בוודאות -
האם כל אלה אמיתיים?
האם בתוכם
הם יודעים משהו, חושבים, מרגישים?
האם זכירה וחלום הם באמת חוויה עבורם?
 
האם הם מכירים כמוני הנאה וצער?
האם הם מקוים, דואגים, מאמינים, פוחדים?
האם יש להם נפש כמו לי?
 
או שמא אינם אלא
תאים חיים מאורגנים ברקמות
של ידיים ורגליים, עיניים ואזניים,
קרביים, דם ולב, פה, לשון וגרון,
ומוח - המחשב המצטיין מכולם.
הכל בחלל ובזמן לפי חוקי הטבע הגשמי.
 
גופם פועל כמו גופי,
ולעתים גם ביתר יעילות ועוצמה:
קולט מידע דרך החושים, מעבד אותו,
מפיק תכנים בדיבור, גם בכתב,
בהבעת עיניים וצליל קול,
מייצר שחוק ודמע, שתיקות כבדות ואנחות,
בדיחות משובחות ויצירות ספרות ואמנות.
 
ומה אם אינם אלא מכונות,
רובוטים מופלאים, דומים לי בכל הגשמיות,
כמוני נבנו ודאי, בידי יוצר רב יכולת
לפי תכנית נעלה וידע מעמיק.
האם לא היה יכול לבנות גופים שיפעלו כך
גם מבלי שירגישו בעצמם דבר?
 
האם זעקת שבר וכאב היא בהכרח אצל כולם
יותר מאשר שרשרת קשרים כימיים וחשמליים -
אשר תחילתה -
בקליטת אור וחום, קול, לחץ וכימיה,
תגובת רקמות חשופות ופגועות,
ושידורים של תאי עצבים אל רקמות מוח -
אשר סופה
בשידורים עצביים המפעילים את הגרון
המניעים לשון ושפתיים, המגרים את הדמעות?
 
אני יודע לעצמי:
אני מרגיש, אני לא רובוט, אני אמיתי.
ואולם -
אם הגוף שלי יכול לומר שאני לא מכונה,
למה לא יוכל הגוף שלהם לומר זאת?
ואולי על צד האמת הם רק מכונות
הבנויות לומר שאינם מכונות?
 
אמנם -
אני חש שגם האחרים אמיתיים,
נפשי מגיבה למה שהיא קולטת בתור
רגשות, רעיונות, חוויות של זולתי.
ויש בי אמונה:
אני ממש מאמין שהם כמוני,
בעלי נפש, יקרי ערך, אחים ברוח.
 
זה גם מתקבל על הדעת שלא נבחרתי
אחד ממיליארדים להיות מיוחד.
וגם זאת -
אם לא כדי להיות בעלי נפש,
מה היה יכול להיות הטעם ביצירתם
כבעלי יכולת הבעה כזאת.
 
אבל הרי איני יודע את טעם הבריאה,
את משמעות קיום העולם עבור יוצרו.
אין וודאות: יש רק סברה ואמונה.
יותר מזה אין לרשותי,
ועקרונית נשארת האפשרות שהאמונה כוזבת,
שהאמת לא ידועה ולא תיוודע לי לעולם.
 
מן הסתם האמת ידועה למי שברא את היקום
וכנראה גם מקיים אותו.
הדעת נותנת שגם לו יש נפש, שגם הוא חווה,
שגם הוא רוצה ומתכנן וזוכר,
שאפשר גם לפנות אליו ולבקש דבר...
ואולי הוא גם מקשיב?
 
אנא אלהים
עשה שכל היקרים לי,
שכל בני האדם ובעצם גם בעלי החיים
הם בעלי נפש, אמיתיים בתוכם;
ואם חלילה לא - אז לפחות
עשה שהעולם קיים באמת בחלל ובזמן
ואינו רק אשליה עשירה ומרתקת
המוקרנת לחושים של נפש בודדת;
או לפחות
עשה שזכרונותי באמת משקפים חוויות מהעבר
ואינם בגדר מידע רגעי הנראה כזכרונות;
ואם לא - לפחות
שחוויית קיום נפשי ברגע זה היא אמת
ואינני בגדר בדותה אומללה וחסרת מובן;
ולפחות
עשה שיש משהו שהוא איך שהוא אמת,
שיש לו איזו שהיא משמעות;
 
ואם אין - לפחות לפחות -
אנא עשה שתהיה אתה קיים.
 
 

א. ש.

 

9.91