שאלות על גבולות הדיאלוג

                          §             האם הכללים לניהול דיאלוג  צריכים להתיחס לצורת ניהולו בלבד (סדר, סגנון), או יש מקום להגביל גם את תוכן הדברים שייאמרו?

                          §             האם אני חייב להקשיב לכל דעה?

                          §             מה יותר מועיל? מה יותר מסוכן?

                          §             לשם מה בכלל לנהל דיאלוג?

                          §             האם הסיכוי להגיע להסכמה או פשרה חיוני כדי להיכנס לשיח?

                          §             האם יש בני אדם "פסולי שיח"?

                          §             האם יש כאלה שממש לא מעניין אותנו מה שהם חושבים ומרגישים? מה מפריד בינינו ומה משותף?

                          §             האם יש כאלה שממש לא אכפת לנו מה הם יודעים על מה שאנחנו חושבים ומרגישים?

                          §             האם יש לנו "אמת" כזאת שלא נהיה מוכנים לשמוע שום ערעור עליה?

                          §             הם המושג "תרבות הדיאלוג" אומר משהו חשוב מבחינת דרך חיים?

                          §             מה הערך של מסמך פשרה או "אמנה" משותפת בין  מחנות יריבים?

                          §             האם אפשרית הבנה ללא מידה של הסכמה?

                          §             האם זה בסדר לבטא זעם? האם מותר לבטא שנאה לבן השיח או מחנהו?

                          §             האם נהיה מוכנים לשמוע האשמות ו"עובדות" בלתי מוצדקות עלינו או על הציבור שלנו?

                          §             "אני מוכן לדבר אתו למרות שאולי צריך לאסור אותו בגלל מעשיו/עמדותיו" - יש מקום לזה?

                          §             מה נהיה מוכנים לעשות ולסבול למען שרידת הדיאלוג?



לדף הבית של אשר שלאין