אשר  שלאין

ג ר ג מ ל               

 מקום: בפתח חדר המורים. אם מחכה; פעמוני, מורֶה, מגיע)

אם:      סליחה, האם אתה מר גרגמל?

פעמוני:   סליחה? אמרת גר...

אם:    מחנך כתה ח' שניה?

פעמוני:   כן, ח' שניה. מי הגברת?

אם:      באתי בעניין הבן שלי. הוא אמר שאני אדבר אתך על...

פעמוני:    באיזה שם הגברת קראה לי?

אם:      מר גרגמל, לא? הוא אמר לי: את צריכה לדבר עם גרגמל הזה... סליחה! אתה הלא יודע איך ילדים מדברים...

פעמוני:   אבל השם הזה... שמעתי אותו כבר... תאמר נא לי, זה לא שם הקוסם הרע שרודף את היצורים האלה...

אם:    אוי!...

פעמוני:   איך קוראים להם? דרדסים, לא?

אם:    אני... לא יודעת...

פעמוני:   בטלויזיה אני מתכוון, בתכנית לילדים, נו!

אם:      כנראה התבלבלתי עם משהו אחר... באמת סליחה...

פעמוני:   אז ככה הם קוראים למורה שלהם... מעניין!

אם:    מי?

פעמוני:   הבן של הגברת והחברים שלו. ככה - ביניהם... מי הבן של הגברת?

אם:    למה אתה שואל?

פעמוני:   נו.. הרי היא באה כדי לדבר בנוגע לבן.

אם:    אני?

פעמוני:   כן, היא! בנה לומד בכיתה ח' שניה, לא כן? מה שמו, בבקשה?

אם:    לא, לא! יש כאן איזה בלבול... בכלל לא... אני טעיתי. ח' שניה אמרת?

פעמוני:   כן, בדיוק הכיתה שאני מחנך. אגב: שמי פעמוני, ולא כמו שהגברת חשבה... מה שם הגברת?

אם:    פעמוני? לא, לא. תכף ראיתי שפניתי אליך בטעות. סליחה על ההטרדה. זאת היתה פשוט אי הבנה.

פעמוני:   אבל הגברת אמרה: ח' שניה, נכון?

אם:    מה, ככה אמרתי? אני לא יודעת מה פתאום. הבן שלי בכלל לא לומד בכיתה ההיא!

פעמוני:   לא? באיזו כיתה לומד הבן של הגברת?

אם:    מה הולך פה? אתה עושה לי בחינה?

פעמוני:   רק רציתי לעזור. אני מכיר פה את כל המורים. הגברת בוודאי מבינה את זה.

אם:    באמת תודה. כבר בזבזתי את הזמן שלך לא מעט, וסתם - בלי קשר בכלל!

פעמוני:  אז עם מי באה הגברת לדבר?

אם:    אני?

(שולמית, מורָה, יוצאת מחדר המורים)

שולמית:  אתה פה, פעמוני? רציתי לברר אתך משהו... (אל האם:) סליחה. אני אמתין.

אם:    (מביטה בשעון) כבר תיכף אחת-עשרה! כבר אין לי זמן. אני מוכרחה לרוץ לפני שיסגרו... שלום מר... פעמוני, כן.

פעמוני:   חבל שלא יכלתי לעזור יותר.

אם:    אני באמת מבקשת סליחה... ככה זה אתי: באה ומדברת - לפעמים לא לעניין. תשכח מכל הסיפור. (אל שולמית:) שלום גם לך.

פעמוני:   להתראות גברתי! (האם יוצאת) אשה סימפטית דווקא! אבל איך שהיא פנתה אלי... לא הייתי מתאר לי... אני נראה להם כזה? או אולי משהו אצלי רק מזכיר להם את... קשה להבין...

שולמית:  אני רואה שהיתה לך שיחה ערה. אתה קצת נרגש.

פעמוני:   בעצם - היא הסבירה שהכל היה טעות. הבן שלה לומד בכלל בכיתה אחרת.   אשה נחמדה - אבל מבולבלת קצת. היא כמעט שכחה למה בכלל באה.

שולמית:  פשוט ראתה אותך - והתרגשה, מה? נחמדה! אמרת נחמדה?

פעמוני: (לא שמע) מעניין בכל זאת מאיזו כיתה הוא, הבן שלה. קצת מצחיק איך שהם קוראים למחנך שלהם...

שולמית:  מה דיברתם אתם שניכם? אני מרגישה שיש לך הרבה לספר.

פעמוני:   אני לא בטוח שהיא בכלל הגיעה לבית הספר הנכון: היא נראתה פתאום לגמרי מחוץ לעניינים.

שולמית:  אתה יודע? גם לי קרה שנדלקתי על הורה של תלמיד, אבל...

פעמוני: (שקוע בעצמו) בואי ניכנס, שולמית. התה מתקרר (נכנס לחדר).

שולמית:  ...שדבר כזה יקרה לפעמוני? מעניין! (ממהרת אחרי פעמוני) אז מה רציתי להגיד לך?...

 

- ס ו ף -

           ניסן תש"ן

           אפריל 1990

 

לדף הבית של אשר שלאין