דיאלוג שהתקיים בפורום של שושנת הגליל במהלך דצמבר 2009

 

(אשר שלאין 03-12-09) הבהרה אישית.

נעמי יקירתי.

איך אומרים? "על ראש הגנב בוער הכובע"...

אני מביא בחשבון ש"בלי להזכיר שמות" את מתכוונת בדברייך אולי למישהו כמוני,  שמשום-מה את אולי מתרשמת כאילו אני "בכל מפגש" "כמעט אומר" "שאיני מקבל ואני רק רוצה לתת אך איני מקבל" – כמובן אם באמת התכוונת אלי...

אם כן, כי אז אני זוכה להטפה, המרמזת גם שאני "מצפה לקבל" ולכן האהבה שלי אולי לא אמיתית... כן - ואולי אכן אני הוא זה המתואר אצלך כ"מישהו שכל הזמן רוצה לבוא ולתת ולתת ומספר כמה שהוא אוהב להתנדב ולתת". 

באמת ניסיתי לחשוב למי היתה יכולה להיות הכוונה? מי הוא זה ש"כמעט אומר" במעגל המוביל, שאינו מקבל – ולא ראיתי איש. אז חשבתי שבשביל "כמעט אומר" לא צריך בעצם לדייק בכלום, ואפשר להפליג – אפילו לדמות שלי...

החלטתי – גם אם לא בטוח שמדובר בי – להפליג גם אני, על מנת להסיר כל רושם מטעה. מה יש? אני יכול גם סתם לספר על עצמי...

ובכן נכון שאני טיפוס די "נותן" – אך בתכונה זו איני נבדל מרוב חברי המעגל המוביל ככולם – ויש בינינו אחרים שתורמים בוודאי יותר ממני – כמובן בלב שלם ובלי קשר ל"תמורה".

האם זה בכלל נכון ש"איני מקבל"? לא ולא! שושנת הגליל (והזכות המרכזית לזה שמורה כמובן לך) היא בשבילי מקור לחוויות יקרות ומעצימות. כאן נמצאים רוב החברים והחברות שלי. אני מעריך, שללא השושנה היו חיי חסרים מקור אנרגיה חיונית. מסגרות אחרות שאני פועל בהן (למעט קשרי משפחה לסוגיהם) אינן נותנות לי את היחס אשר לו אני זכיתי וזוכה בחברת השושנים.

לכן לא יתכן שאני "כמעט אומר" שאינני מקבל - לא אומר, לא חושב ולא מרגיש כך.

 

עכשיו אני שואל את עצמי מה היה יכול להיות מקור הרושם המנוגד (כמובן אם הכוונה היתה אלי...)  - ויש לי תשובה לזה. 

אני אכן ביטאתי (בנוסח זה או אחר) את העובדה, כי עם כל החשיבות של השושנה בחיי, אני מודע לזה שתרומתה לגבי האינטרסים הרחבים מאד שיש לי בחיים – בעיקרם ציבוריים ותרבותיים –  מוגבלת יחסית.  מה לעשות? אני מעריך שרובנו הגדול, עם כל האהבה וההערכה לשושנה, לא אמורים לצפות מהשושנה לענות על כל מה שחשוב להם.

באשר לי - לרשותי לא עומד אותו "קיצור דרך" המאפשר לתקן את העולם דרך התכוונויות חזקות ושיתוף עם ישויות נעלות. השפעתן של אלה אולי מקיפה מאד - בהשוואה לאותם צרכים חברתיים ורוחניים שאני במידת יכלתי חווה כדורשים טיפול ברמה "ארצית".  אמנם, באשר להם, אני מצפה מעצמי לתפקוד יותר יעיל ממה שאני מצליח בינתיים.

לסיכום: השושנה נותנת לי משענת חשובה – אך בינתיים היא משאירה הרבה מהתחומים המעסיקים אותי מחוץ לעולם התוכן שהיא מקיפה.

ועדיין החברים והקבוצות של השושנה הם  בשבילי המיטב ממה שאדם יכול לפגוש.

 

אוהב,  אשר

 

נעמי יקירתי.
איך אומרים? "על ראש הגנב בוער הכובע"...
אני מביא בחשבון ש"בלי להזכיר שמות" את מתכוונת בדברייך אולי למישהו כמוני, שמשום-מה את אולי מתרשמת כאילו אני "בכל מפגש" "כמעט אומר" "שאיני מקבל ואני רק רוצה לתת אך איני מקבל" – כמובן אם באמת התכוונת אלי...
אם כן, כי אז אני זוכה להטפה, המרמזת גם שאני "מצפה לקבל" ולכן האהבה שלי אולי לא אמיתית... כן - ואולי אכן אני הוא זה המתואר אצלך כ"מישהו שכל הזמן רוצה לבוא ולתת ולתת ומספר כמה שהוא אוהב להתנדב ולתת".
באמת ניסיתי לחשוב למי היתה יכולה להיות הכוונה? מי הוא זה ש"כמעט אומר" במעגל המוביל, שאינו מקבל – ולא ראיתי איש. אז חשבתי שבשביל "כמעט אומר" לא צריך בעצם לדייק בכלום, ואפשר להפליג – אפילו לדמות שלי...
החלטתי – גם אם לא בטוח שמדובר בי – להפליג גם אני, על מנת להסיר כל רושם מטעה. מה יש? אני יכול גם סתם לספר על עצמי...
ובכן נכון שאני טיפוס די "נותן" – אך בתכונה זו איני נבדל מרוב חברי המעגל המוביל ככולם – ויש בינינו אחרים שתורמים בוודאי יותר ממני – כמובן בלב שלם ובלי קשר ל"תמורה".
האם זה בכלל נכון ש"איני מקבל"? לא ולא! שושנת הגליל (והזכות המרכזית לזה שמורה כמובן לך) היא בשבילי מקור לחוויות יקרות ומעצימות. כאן נמצאים רוב החברים והחברות שלי. אני מעריך, שללא השושנה היו חיי חסרים מקור אנרגיה חיונית. מסגרות אחרות שאני פועל בהן (למעט קשרי משפחה לסוגיהם) אינן נותנות לי את היחס אשר לו אני זכיתי וזוכה בחברת השושנים.
לכן לא יתכן שאני "כמעט אומר" שאינני מקבל - לא אומר, לא חושב ולא מרגיש כך.

עכשיו אני שואל את עצמי מה היה יכול להיות מקור הרושם המנוגד (כמובן אם הכוונה היתה אלי...) - ויש לי תשובה לזה.
אני אכן ביטאתי (בנוסח זה או אחר) את העובדה, כי עם כל החשיבות של השושנה בחיי, אני מודע לזה שתרומתה לגבי האינטרסים הרחבים מאד שיש לי בחיים – בעיקרם ציבוריים ותרבותיים – מוגבלת יחסית. מה לעשות? אני מעריך שרובנו הגדול, עם כל האהבה וההערכה לשושנה, לא אמורים לצפות מהשושנה לענות על כל מה שחשוב להם.
באשר לי - לרשותי לא עומד אותו "קיצור דרך" המאפשר לתקן את העולם דרך התכוונויות חזקות ושיתוף עם ישויות נעלות. השפעתן של אלה אולי מקיפה מאד - בהשוואה לאותם צרכים חברתיים ורוחניים שאני במידת יכלתי חווה כדורשים טיפול ברמה "ארצית". אמנם, באשר להם, אני מצפה מעצמי לתפקוד יותר יעיל ממה שאני מצליח בינתיים.
לסיכום: השושנה נותנת לי משענת חשובה – אך בינתיים היא משאירה הרבה מהתחומים המעסיקים אותי מחוץ לעולם התוכן שהיא מקיפה.
ועדיין החברים והקבוצות של השושנה הם בשבילי המיטב ממה שאדם יכול לפגוש.

אוהב, אשר

הוסף תגובה

(נעמי באב"ד 04-12-09) אשר אהוב ויקר עד מאד 

מעולם מעולם לא אמרת שאינך מקבל מהשושנה.
ההפך הוא הנכון, אין כמעט מפגש שאינך מציין מדגיש ומוכיח עד כמה אתה מקבל מהשושנה.
הסר דאגה מליבך איש יקר לי עד מאד, ומיד מיד בבקשה לכבות את האש הבוערת על הכובע, עוד לא פגשתי בשושנה מישהו שהוא כל כך מוקיר ומודה תמיד על מה שהוא זוכה במשפחה המיוחדת שיצרנו שהיא רק בתחילת הדרך ועוד נתכנו לה עלילות רבות.
ומי שאמר שאינו מקבל מהשושנה....גם הוא איש/אישה יקרה וזה נפלא לדעתי שאנחנו יכולים לברר דברים מעל דפי הפורום שלעתים....לטעמי....מסייעים לנו לחדד את האמת שלנו. ואני גם מודה למי שאמר/אמרה מה שנאמר.
גם אני פתוחה לערוצים נוספים חוץ שושניים ומנסה לקבל ולספוג מכל ערוץ אפשרי ועם זאת השושנה היא הבית שלי. הבית הרוחני. כמו שגבעת החלומות בחוקוק שבגליל היא הבית הפיסי נשמתי שלי.
ולמה דומה הדבר? אני לא נמצאת כל הזמן בגבעת החלומות, אני נוסעת למעגל המוביל ברעננה, נוסעת בחנוכה לבקר את ילדיי ונכדיי בירושלים, מטיילת בארץ ובגליל....אך תמיד תמיד שמחה לבוא אל גבעת החלומות, כי הנשמה מרגישה שזה הבית הפיסי האמיתי שלה.
כך לגבי שושנת הגליל.
אני יכולה ללכת למקומות רבים, להיפגש עם קבוצות רוחניות רבות, לקונצרטים, לתיאטרון אך אני יודעת בליבי ששושנת הגליל היא הבית הרוחני, נשמתי שלי.
ואם אינני טועה אשר יקר ואהוב שנוגע במיתרי ליבי....תקן אותי אם אני טועה...נדמה לי שגם אתה מרגיש שהשושנה היא ביתך.
והיום במסע שלנו במדבר לקראת הארץ המובטחת אני מאד מעודדת אנשים וחברים למצוא את המעגל המתאים להם. לאחד זה התיאוסופיה, לשני אנתרופוסופיה, ושלישי זו הקבוצה האקולוגית בחוקוק. ולכן אני גם מעודדת הקמת קבוצות חדשות כדי שכל אחד ימצא את הפינה המתאימה לו.
הרעיון הוא שכל אחד ימצא את המסגרת שנכונה לנשמתו וירגיש שבתוך הבועה שיצר, בתוך החממה שיצר הוא יכול לגדול להתפתח ולצמוח.
אני מרגישה שזה הכיוון. לשם אנחנו הולכים.
איש איש ומעגלו, איש איש וגפנו איש איש ותאנתו.
מחבקת אותך באהבה גדולה אשר יקר, ומודה על החברות שהיא בת 20 שנה. כמעט.
עלה והצלח, וכן....מציעה ....את האש לכבות מיד. והמילה גנב? כבר מחקתי מהפרוטוקול. ממש לא לעניין.
שבת שלום איש יקר עד מאד!!!!

(נעמי באב"ד 04-12-09)

אחרי שעניתי לך אשר התחלתי לחשוב...

מדוע מדוע חשב אשר שהתכוונתי אליו. מדוע? שאלתי את עצמי.
ואז המענה מתוכי היה:"מכיוון שכמעט בכל מפגשי המעגל המוביל אשר טוען שישנם דברים רעיוניים בשושנה שקשה לו לקבל. שאינם מתחברים לדרך המחשבתית שלו.שפשוט קשה לו להתחבר אליהם." נכון? אני צודקת?
ואולי אשר יקר אולי הגיעה השעה שנברר מעל גבי פורום זה מהם הדברים הרעיוניים שאינך יכול להזדהות עמם?
וזה בסדר מצידי, כי כבר מזה זמן רב אמרתי שאחד מאבני היסוד של השושנה הם: להסכים שלא להסכים. ואיננו צריכים להסכים לכול. אם אתה מקבל 70% או 80$ גם זו לטובה. החשוב ביותר זה מה שהלב מרגיש והלב שלך מחובר אלינו.
אך אולי כדאי שנבדוק את עצמנו גם רעיונית? מה דעתך? האם אתה מוכן להרים את הכפפה המושטת לך באהבה גדולה? אני מוכנה לאתגר!!! איש חכם כמוך תמיד מצית את המולקולות המחשבתיות שלי. ממש מזכיר לי את אישי לשעבר יאיר. זוכר אותו? גם הוא איתגר כל מחשבה וכל רעיון שלי והכול היה לטובה, כי נאלצתי להעמיק חשוב.
ולנהל שיח עם איש אשכולות כמוך....מתת משמים.
ואני משוכנעת שגם רבים וטובים מבין השושנים ישמחו לאתגר. וגם הם ישתתפו בשיח.
מה אתה אומר ידידי היקר?

 

(אשר שלאין 06-12-09) מכבה את האש.

נו, טוב – הייתי קצת פרנואידי ובעצם התכוונת למישהו אחר; אז הכובע לא בוער עוד.

יחד עם זאת איני מצטער על הנחתי המוטעית, כי היא היתה הזדמנות לחלוק מידע ולקבל תגובה מאתגרת.

"להרים כפפה" – זה לא נוסח שאני משתמש בו – אבל כן, בואי ננסה קצת דיאלוג.

לא אביא סיכום של "הדברים הרעיוניים שאיני יכול להזדהות עמם". כאלה עולים מזמן לזמן בהקשר שגורם להם לצוץ. אני מקבל שיש מקום ליצור הקשרים כאלה בדיאלוג שמחוץ למפגשים – כזה שכאן - שבאמת כל החברים מוזמנים להשתתף בו. אני מניח שניצור כאן הקשרים כאלה מבלי להציג מראש רשימות וסיכומים.

לכן אני בוחר לעבור על תגובותיך ולהגיב על מה שיתאים לי.

טוב שאת מציינת כי מי שאמר/ה שאינו/ה מקבל/ת יקר/ה לנו. למען האמת: עכשיו, שאני משוחרר מהאגוצנטריות, אני קצת נעלב בשביל אותו/ה חבר/ה – קשה לי עם חלוקת ציונים אישיים. זאת תגובה ראשונה.

ולעניין מרכזי: פתיחותך לערוצים נוספים לא דומה באופיה למיגוון האינטרסים החוץ-שושניים שלי. את מציינת נכונה כי השושנה היא ביתך הרוחני – זה נכון לגבייך במלוא מובן המילה. באשר לי, השושנה היא אחד הבתים הרגשיים החשובים שלי – לצד משפחתי. כאן אני מרגיש בבית; זאת מסגרת יקרה מאד בשבילי, ומבחינת הצרכים שלי אני רוצה להגן על קיומה ולקדם את מצבה. יש בשושנה דברים המקשים עלי (ולא – לא אביא כאן רשימה) אך הרגשת השייכות שלי גוברת על הכל – גם אם אהיה חסר-אונים לכוון את הדברים על פי טעמי וצרכיי. כבר אמרתי לא מעט על זה בתגובתי הקודמת.

אבל – לא הייתי קורא לשושנה "ביתי הרוחני". לך, נעמי יש המתת הזה, שכל גילוי רוחני או רעיוני חדש שפוקד אותך – את יכולה מיד לתרום אותו לשושנה כנכס שלה (ואת מופתעת לפעמים איך זה לא תפס מייד את כל החברים המרכזיים) את יודעת מייד מה נכון לך ולשושנה, וככל הנראה את שלמה עם זה – כולל האפשרות לשנות, לתקן, להחליף, להתפתח לרמה נוספת.

לא כך פני הדברים אצלי (ואני מניח שאינני יחידי בזה). יש בי סקרנות אדירה המשתרעת לתחומים שככל הנראה אין לחברי בשושנה (כולל אותך) עניין להתעסק בהם. יש לי רעיונות שאני מעוניין לבדוק ולהפיץ – החורגים ממה שמתרחש בשושנה. אפילו בקבוצת הלימוד הנהדרת שלנו – אני חווה את הגבולות שקשה לחרוג מהם.

אני נוגע בסוגיות של מדיניות ציבורית. "התנועות הרוחניות" ובראשן השושנה אמנם מתימרות (בצדק או בפחות צדק) לפעול על מצב העולם והציבור על ידי התקשרות למהויות עליונות ואולי גם הפעלתן לקירוב הגאולה.  דרך זו אינה פתוחה לפניי באופן אישי. אני הורגלתי לחשיבה מסוג אחר (ואת מכירה את החשיבה שלי בענייני העולם היומיומי) והמאמצים שלי (שאמנם דלים מדי) מכוונים לפעול במסלולים של חכמה מעשית, אידיאולוגיה אותנטית ואפילו רומנטיקה. כיום אני די בודד בדרכי – ומקווה ליתר הצלחה בעתיד... בלשון שלך: טרם יצרתי את "החממה" שלי – למרות שאני מסתייג מהדימוי של חממה – כי החלום שלי נועז יותר – לא להסתגר בבועה אלא לפתוח ולפתוח ולפתוח...

הנה, השושנה נותנת לי פה הזדמנות למסור סקירה כמו זו הנוכחית – ושוב אני אסיר תודה.

 

נדמה לי שבדבריי אלה לא ממש פתחתי "נושא לדיון", והרי דיאלוג לא מחייב להגדיר נושא. אני כן מצפה לתגובות של החברים ושלך.

בואי נשאל את החברים הקוראים: ספרו נא לנו ולכולם, מה השיח הזה עושה לכם? מה המחשבות שעולות אצלכם? מה תרצו להוסיף? על מה תרצו להעיר? מה מעורר שאלות?

 

ויש לי עוד משאלה: אולי בעזרת איגור – להעתיק את השיח שלנו במלואו ל"פורום מהנעשה בקבוצות", כי ב"פורום המקורי", כלשונך, הוא יידחק מהר לדפים הבאים, וכמו כן, יש לי עניין  שישתתפו בדיאלוג גם חברים המתקשים להסתדר עם הפורום שבו התחלנו.

אוהב, אשר

 

(נעמי באב"ד 07-12-09) נו, טוב – הייתי קצת פרנואידי ובעצם התכוונת למישהו אחר; אז הכובע לא בוער עוד.
יחד עם זאת איני מצטער על הנחתי המוטעית, כי היא היתה הזדמנות לחלוק מידע ולקבל תגובה מאתגרת.
"להרים כפפה" – זה לא נוסח שאני משתמש בו – אבל כן, בואי ננסה קצת דיאלוג.
לא אביא סיכום של "הדברים הרעיוניים שאיני יכול להזדהות עמם". כאלה עולים מזמן לזמן בהקשר שגורם להם לצוץ. אני מקבל שיש מקום ליצור הקשרים כאלה בדיאלוג שמחוץ למפגשים – כזה שכאן - שבאמת כל החברים מוזמנים להשתתף בו. אני מניח שניצור כאן הקשרים כאלה מבלי להציג מראש רשימות וסיכומים.
לכן אני בוחר לעבור על תגובותיך ולהגיב על מה שיתאים לי.
טוב שאת מציינת כי מי שאמר/ה שאינו/ה מקבל/ת יקר/ה לנו. למען האמת: עכשיו, שאני משוחרר מהאגוצנטריות, אני קצת נעלב בשביל אותו/ה חבר/ה – קשה לי עם חלוקת ציונים אישיים. זאת תגובה ראשונה.
ולעניין מרכזי: פתיחותך לערוצים נוספים לא דומה באופיה למיגוון האינטרסים החוץ-שושניים שלי. את מציינת נכונה כי השושנה היא ביתך הרוחני – זה נכון לגבייך במלוא מובן המילה. באשר לי, השושנה היא אחד הבתים הרגשיים החשובים שלי – לצד משפחתי. כאן אני מרגיש בבית; זאת מסגרת יקרה מאד בשבילי, ומבחינת הצרכים שלי אני רוצה להגן על קיומה ולקדם את מצבה. יש בשושנה דברים המקשים עלי (ולא – לא אביא כאן רשימה) אך הרגשת השייכות שלי גוברת על הכל – גם אם אהיה חסר-אונים לכוון את הדברים על פי טעמי וצרכיי. כבר אמרתי לא מעט על זה בתגובתי הקודמת.
אבל – לא הייתי קורא לשושנה "ביתי הרוחני". לך, נעמי יש המתת הזה, שכל גילוי רוחני או רעיוני חדש שפוקד אותך – את יכולה מיד לתרום אותו לשושנה כנכס שלה (ואת מופתעת לפעמים איך זה לא תפס מייד את כל החברים המרכזיים) את יודעת מייד מה נכון לך ולשושנה, וככל הנראה את שלמה עם זה – כולל האפשרות לשנות, לתקן, להחליף, להתפתח לרמה נוספת.
לא כך פני הדברים אצלי (ואני מניח שאינני יחידי בזה). יש בי סקרנות אדירה המשתרעת לתחומים שככל הנראה אין לחברי בשושנה (כולל אותך) עניין להתעסק בהם. יש לי רעיונות שאני מעוניין לבדוק ולהפיץ – החורגים ממה שמתרחש בשושנה. אפילו בקבוצת הלימוד הנהדרת שלנו – אני חווה את הגבולות שקשה לחרוג מהם.
אני נוגע בסוגיות של מדיניות ציבורית. "התנועות הרוחניות" ובראשן השושנה אמנם מתימרות (בצדק או בפחות צדק) לפעול על מצב העולם והציבור על ידי התקשרות למהויות עליונות ואולי גם הפעלתן לקירוב הגאולה. דרך זו אינה פתוחה לפניי באופן אישי. אני הורגלתי לחשיבה מסוג אחר (ואת מכירה את החשיבה שלי בענייני העולם היומיומי) והמאמצים שלי (שאמנם דלים מדי) מכוונים לפעול במסלולים של חכמה מעשית, אידיאולוגיה אותנטית ואפילו רומנטיקה. כיום אני די בודד בדרכי – ומקווה ליתר הצלחה בעתיד... בלשון שלך: טרם יצרתי את "החממה" שלי – למרות שאני מסתייג מהדימוי של חממה – כי החלום שלי נועז יותר – לא להסתגר בבועה אלא לפתוח ולפתוח ולפתוח...
הנה, השושנה נותנת לי פה הזדמנות למסור סקירה כמו זו הנוכחית – ושוב אני אסיר תודה.

נדמה לי שבדבריי אלה לא ממש פתחתי "נושא לדיון", והרי דיאלוג לא מחייב להגדיר נושא. אני כן מצפה לתגובות של החברים ושלך.
בואי נשאל את החברים הקוראים: ספרו נא לנו ולכולם, מה השיח הזה עושה לכם? מה המחשבות שעולות אצלכם? מה תרצו להוסיף? על מה תרצו להעיר? מה מעורר שאלות?

ויש לי עוד משאלה: אולי בעזרת איגור – להעתיק את השיח שלנו במלואו ל"פורום מהנעשה בקבוצות", כי ב"פורום המקורי", כלשונך, הוא יידחק מהר לדפים הבאים, וכמו כן, יש לי עניין שישתתפו בדיאלוג גם חברים המתקשים להסתדר עם הפורום שבו התחלנו.
אוהב, אשר


הוסף תגובה

לא בכדי הפצרתי על קיום הדיאלוג  ותודה לך אשר שנענית.
כל כוונתי הייתה להראות שהמחבר בינינו עולה על המפריד.
המכנה המשותף הרבה יותר גדול מזה שחוצץ ביננו.
ונתחיל במשפחה.
או אפילו לפני המשפחה.
אני.
כן אני וההוויה המאחדת בתוכי היא השלמות הראשונית.
עוד לפני המשפחה.
ולאחר מכן המשפחה הביולוגית שלי היא כתר הכתרים שלי.
וכל מי שנכנס לפורום בחודשים האחרונים קרא...ואולי לא בעניין....אך קרא על השתפכויות הלב שלי בכל הנוגע לתא המשפחתי שלי. הוא אישון חיי. בבת נשמתי. ונדמה לי שגם צביקה וחגית ....אם זכרוני אינו מטעני....היו בין המשתפים בכל פעם על מפגשי המשפחה שלהם.
ואני בטוחה שפיני רוטט עכשיו מאושר כי המפגשים ביננו ושיחות הטלפון תמיד רוויות בשיתוף בענייני הילדים והנכדים. וכך קורה לי גם בשיחותיי האישיות עם עליזה אניה ועוד שושנים יקרים ואהובים.
כך שבנקודה זו....ואני לא אומרת שאנחנו חייבים להסכים בכול....אך בנושא חשיבות המשפחה והמחוייבות העמוקה שלי אליה....בנושא זה אשר יקר, אין ויכוח ביננו. המשפחה בסדרי העדיפויות שלי... קודמת גם לשושנה.
אם כי עלי להודות שבשנים הראשונות כשהכול היה חדש לי השושנה הייתה ראשונה אצלי בסדר העדיפויות, בשנים האחרונות חזרתי...מבחינה זו...בתשובה, לשמחת ילדיי ונכדיי.
ההבדל הוא...שבשלב זה של חיי...אני מרגישה כקודמת למשפחה.
ואחרי, האני, אחרי המשפחה.... בספר החיים שלי מופיעה השושנה.
היא הילדה שאנחנו מגדלים יחד וכול אחד....כך נדמה לי...מעניק לה את מה שהוא מוכן להעניק. והחברים? כל אחד לוקח מה שנכון לו.
ואתה צודק בהחלט אשר יקר, ישנם אנשים שמוכנים לקבל את מה שאני מציעה, וישנם...בשלב זה...עדין לא. וזה בסדר גמור. וגם אני...לא תמיד קיבלתי את מה שאני רציתי לאמר. גם אני נאבקתי פעמים רבות בשדים שבתוכי שלא היו מוכנים לבשורות חדשות. שלא היו מוכנים לצאת מהקופסא המקובעת. וזה בסדר. איך אוכל לבוא בטענות אל אחרים אם גם לי לוקח זמן כדי להבשיל ולאזור אומץ ולהשתנות?
ועם זאת אני מוכנה גם להשלים עם כך שמה שלאחד זו אנרגיה לשני זו אלרגיה.
כמו תפוח למשל. לאחר מחיה לשני ממית. לא הכול טוב לכולם. וכול אחד בעמקי לבו יודע מה טוב לו ומה לא.
אך אני מבדילה בין שני דברים חשובים.
מה שטוב ונכון לי, ומה שטוב ונכון לי אבל בשלב זה אני לא מוכנה להתעמת עם החדש. בשלב זה אני לא אמיצה מספיק כדי להניף את הדגל וללכת. בשלב בו אני יראה ופוחדת. לא בטוחה. ואני בשלב זה....אפילו....אולי ....מעט עצלה.
התפקיד שלי בשושנה בעידן זה של חיי ... הוא להציע. אינני כופה חלילה. אינני לוחצת.
היום אני רואה את עצמי....כמציעה. ירצו יאכלו. לא ירצו לא יאכלו.
מי שמוכן יצטרף. ומי שלא....לא....וכולם אהובים וכולם קדושים וכולם יקרים לי המצטרפים וגם אלה שאינם.
עד כאן להיום ואמשיך מאוחר יותר.

(נעמי באב"ד 07-12-09) שני נושאים שנגעת בהם אשר ידיד נפשי

האחד הוא נושא החממה והשני הנושאים החוץ שושניים.
קשה לי להאמין שיש מישהו בשושנה שחושב אפילו לרגע קטן שאינני מעוניינת לפרוץ החוצה.
כל פעילויות העבר שיזמתי מחיבוק הכינרת עד הכנסים בכיכר רבין ועד לכנסים 8.8.8. שבהם הזמנתי תנועות חוץ שושניות להצטרף....מעידות נדמה לי כאלפי עדים שפניי אל החוץ. ולא רק. לא אחת התבטאתי בשושנה שלא הייתי רוצה לראות אותנו כעוד חצר, כמו החצר מגור, או החצר מויז'ניץ וכדומה.
כך כל השושנה...כך אני רואה אותה נועדה כדי לסייע לפלגים שונים באומה להרגיש שאנחנו אחד.
אך טרם נעשה זאת בחוץ....עלינו תחילה להרגיש זאת בשושנה.
ולתודעה הזו כתנועה...אנחנו בדרך....אך עדין איננו שם. ונגיע בעזרת השם בסבלנות ובסובלנות גדולה.
כך שגם בנקודה זו אשר יקירי אנחנו איננו חלוקים.
ומהי החממה שאני מדברת עליה?
כל רעיון כמו נטע רך שנשתל זה עתה זקוק לתנאים אקלימיים ולתזונה מתאימה.
החממה, או הפגייה, או הבועה ....או כל שם שתקרא לה....היא המסגרת המאפשרת את התפתחות הרעיון. כדי שהרעיון יגדל ויבשיל הוא זקוק לתנאים מסייעים.
כמו שהפנינה זקוקה לצדפה כדי להפוך לפנינה.
הרעיונות בשושנה הם חדשניים, כמה מאותם רעיונות....אני אישית שומעת אותם בתוכי לראשונה....עד כמה שזה נשמע מצחיק.
אני שומעת אותם לראשונה בתוכי.
וכל רעיון זקוק לזמן הבשלה. וגם אני זקוקה לזמן הבשלה.
לשם כך אנחנו זקוקים לחממה שתאפשר את גדילתם. לא כדי לשמור לעצמנו, אלא שכאשר נצא עמם החוצה הם יהיו ברורים לנו ומגובשים בנפשנו ונהירים קודם כל וראשית דבר ....לעצמנו.
זאת הברכה ביצירת החממה המחממת ומאפשרת צמיחה.
זו החממה בשבילי. זו השושנה. לי. ואני לה ושנינו רועים בשושנים.
ובאשר לשיח בנושאים חוץ שושניים.
כנאמנה למהות הרוחנית, הרי כל דבר שנעשה באהבה הוא שושני בעיניי.
כל דבר שנעשה מתוך שנאה, נקם, מזיד, ציניות שקר....אינו שושני.
כך שכל דבר שמעניין אותך אשר, ואני יודעת את נשמתך הטהורה, כל נושא שבא באהבה אומר לו ברוך הבא.
האם לכל נושא בעולם ארצה אני אישית להקדיש את זמני היום? זו שאלה אחרת.
לכן אני מנסה לעניין שושנים ואם זה מדבר אל ליבם...מה טוב....ואם לא? גם טוב.
הכול מבחינתי טוב.

 

(שולמית מ. 07-12-09) האחד הוא נושא החממה והשני הנושאים החוץ שושניים.
קשה לי להאמין שיש מישהו בשושנה שחושב אפילו לרגע קטן שאינני מעוניינת לפרוץ החוצה.
כל פעילויות העבר שיזמתי מחיבוק הכינרת עד הכנסים בכיכר רבין ועד לכנסים 8.8.8. שבהם הזמנתי תנועות חוץ שושניות להצטרף....מעידות נדמה לי כאלפי עדים שפניי אל החוץ. ולא רק. לא אחת התבטאתי בשושנה שלא הייתי רוצה לראות אותנו כעוד חצר, כמו החצר מגור, או החצר מויז'ניץ וכדומה.
כך כל השושנה...כך אני רואה אותה נועדה כדי לסייע לפלגים שונים באומה להרגיש שאנחנו אחד.
אך טרם נעשה זאת בחוץ....עלינו תחילה להרגיש זאת בשושנה.
ולתודעה הזו כתנועה...אנחנו בדרך....אך עדין איננו שם. ונגיע בעזרת השם בסבלנות ובסובלנות גדולה.
כך שגם בנקודה זו אשר יקירי אנחנו איננו חלוקים.
ומהי החממה שאני מדברת עליה?
כל רעיון כמו נטע רך שנשתל זה עתה זקוק לתנאים אקלימיים ולתזונה מתאימה.
החממה, או הפגייה, או הבועה ....או כל שם שתקרא לה....היא המסגרת המאפשרת את התפתחות הרעיון. כדי שהרעיון יגדל ויבשיל הוא זקוק לתנאים מסייעים.
כמו שהפנינה זקוקה לצדפה כדי להפוך לפנינה.
הרעיונות בשושנה הם חדשניים, כמה מאותם רעיונות....אני אישית שומעת אותם בתוכי לראשונה....עד כמה שזה נשמע מצחיק.
אני שומעת אותם לראשונה בתוכי.
וכל רעיון זקוק לזמן הבשלה. וגם אני זקוקה לזמן הבשלה.
לשם כך אנחנו זקוקים לחממה שתאפשר את גדילתם. לא כדי לשמור לעצמנו, אלא שכאשר נצא עמם החוצה הם יהיו ברורים לנו ומגובשים בנפשנו ונהירים קודם כל וראשית דבר ....לעצמנו.
זאת הברכה ביצירת החממה המחממת ומאפשרת צמיחה.
זו החממה בשבילי. זו השושנה. לי. ואני לה ושנינו רועים בשושנים.
ובאשר לשיח בנושאים חוץ שושניים.
כנאמנה למהות הרוחנית, הרי כל דבר שנעשה באהבה הוא שושני בעיניי.
כל דבר שנעשה מתוך שנאה, נקם, מצזיד, ציניות שקר....אינו שושני.
כך שכל דבר שמעניין אותך אשר, ואני יודעת את נשמתך הטהורה, כל נושא שבא באהבה אומר לו ברוך הבא.
האם לכל נושא בעולם ארצה אני אישית להקדיש את זמני היום? זו שאלה אחרת.
לכן אני מנסה לעניין שושנים ואם זה מדבר אל ליבם...מה טוב....ואם לא? גם טוב.
הכול מבחינתי טוב.
הוסף תגובה

הדיון ביניכם מאוד מעניין...אך

אותי מאוד מסקרן - מהם הרעיונות שלך אשר? או העשייה החוץ שושנית שאתה מדבר עליה באופן כללי מאוד (מי שמכיר אותך יודע על מה אתה מדבר ...אני לצערי לא יודעת ומאוד רוצה לדעת).
אנשים פרקטים ,אנשי מעשה הם רוחניים לא פחות מהמתקשרים למיניהם....אתה נשמע לי מאוד רוחני...אלטרואיסט....

(אשר שלאין 07-12-09) סקרנות זה טוב

שולמית יקרה.
אשתדל להיענות למשאלתך ביעילות יחסית.
יש לי אתר אינטרנט שאמנם אני מתרשל בעדכונו, אך הוא משקף, ולו באופן חלקי, כמה תחומים חשובים שמעסיקים אותי. הכתובת היא:
http://www.asher.hopeways.org .
כדי להדגים דבר אחד מכמה וכמה, שמעסיק אותי - ולא אמצא בשושנה מקום לפיתוחו, אפנה אותך (וסקרנים אחרים) למסמך שהכנתי לפני כשנתיים עבור עמותת "בסוד שיח" - וגם שם לא ידעו בדיוק "איך לאכול אותו"... זוהי רק דוגמה:
http://www.asher.hopeways.org/shelot_openspace.htm .
מזמן הבנתי שלא אוכל להעסיק את השושנה בדבר כזה, למרות שהצטרפותי לפני המון זמן היתה בהחלט כדי להשתתף בעיצוב התרבות החדשה...
זה לא עוצר את אהבתי לשושנים. הרי גם אהוביי מהמשפחה שלי לא הכי מתעניינים...
תודה לך שולמית על פנייתך, שנתנה הזדמנות למסר הנוכחי.
אני עומד לרשותך ולרשות כל מי שירצה לבירורים נוספים.
אשר

(שולמית מרגלית 08-12-09) מרתק
אין לי זמן היום , אך הסקרנות בעקבות תשובתך הובילה אותי לאתר שלך ולמצע הרעיוני... אמנם לא קראתי בדקדקנות(מחר אעשה זאת) אך מרפרוף בדברים שנראו לי חשובים - הוקסמתי... בקשר למדינה היהודית והשיח עם הערבים...
אגב ,אין לי זמן היום כי אני מכינה הרצאה/ שיחה על נצחיות הנשמה וגלגול נשמות לזכר אימי שנפטרה, שאתן הערב בבית הסיעודי בו שהתה ורוב עובדיו ערבים,( כמו בכל מערכת הסיעוד כיום). חשבתי שכך כדאי להפרד ...עם 'מתנה'(הידע שלי)שיכולה להועיל להם במפגש היומיומי עם המוות והסבל....

 

(רוני רונית פוליאקין 09-12-09) יישום,הגשמה,התממשות הדרך מאז ולעולם באהבה לכל תמיד

כי כל כל יציר ירצה רצה ורוצה שלימות,לא תמיד יודע איך ואם נכון ומתי לעיתים תוהה,טועה תועה ובוודאי לעיתים לא קל, לעיתים יפוג לעיתים
יפעל...ושוב ישנה,יפנה אל החדש = הלא מוכר = העתיד = הרגע הבא = מימוש ההווה = מימוש העבר ואם נקצר :התממשות.
ואל תפוחך,נעמי, שציינת לא מכבר -כטעים לאחד,לשני מיותר-, את טעם הדעת יידע כל אחד, לכשיבשיל הוא עצמו יחשוף יכולותיו ובשיתופי פעולה יפעל בעיתותיו
על-פי יכולותיו ,בחירותיו=הן דרכו^. : ^מייחלת אני שיסתייע בשושנה והיא בו
ויאפשר לה חיות ,והיא לו
בהרמוניה
מאפשרת מאושרת נעימה
אל נכון.
איך ?
בדרך הטבע
בחיקו
. . . .
ב א
ה ב
ה
.
נעמי,אשר -שהעליתם ודנתם - ועיני הקורא זה עתה, שיתופי הפעולה מהותיים להתממשות נכונה, החל במילה הנאמרת דרך הכתובה עבור לשיח ורב-שיח, או אז לפעולה.
האחדות- באחד מקורה
כמעיין נובע ,כיובלים שוצפים כנחלים אלי ים נזרום אל נכון
בימינו ובכלל
לו יהי ונתממשה
ואור גדול יזרח ממנו
ואלינו
שפע כל טוב

 (רוני רונית פוליאקין 09-12-09) אפשר להציב מיכלי-מים לצד האש,כלינו הרי בנו,

האש גם טובה: לעיתים רעים המים -לכל יסוד הצדדיים..
האדמה מחייה - להמית יכולה, גם הרוח
כלינו ומידותינו בהתממשותנו, התבונה בה ניחנו אנו בני-אדם: לנצח בהצלחה על שלל מרכיביו של סביבותינו , בשיתופי פעולה ,וגם לזולתנו בו בזמן, ,זה הזמן
כדברי אבי היקר האהוב: "אוימר ועוישה"

 

(אשר שלאין 09-12-09) אתיחס, נעמי, למספר נקודות בתגובותיך.

ציינתי את חשיבות המשפחה בשבילי, ובעיקר את מקומה ברגשותיי, בעיקר בתור השוואה אל יחסי עם השושנה. אצלי מבחינה רגשית השושנה משנית למשפחה – אבל עדיין זה משהו מאותו סוג. צריך גם לזכור שהמשפחה (ואצלי זה במובן רחב) מכילה חלקים שונים שאי אפשר להרגיש אותו דבר לגבי כולם. אין ספק שיש חברים בשושנה שֶיְקָרים לי לא פחות, לעתים יותר, מענפים מרוחקים במשפחה...

מאידך אתוודה ואומַר כי איני יכול לקבוע עדיפויות או שוויון בין ערך המשפחה ובין האידיאלים היקרים לי. כאן זה כבר לא עניין רגשי – זהו עימות בענייני אחריות. יש לי אחריות רבה, אולי מוחלטת, לטובתם ושלומם של בני משפחתי. אני מממש את האחריות הזאת במידה רבה (אף כי יש עוד די הרבה לשפר). מצד אחר, יש לי הרגשת אחריות, הרבה פחות ברורה אך מאד חזקה, לחברה הסובבת, במיוחד לעם ישראל. הצטרפותי לשושנה בשעתו דווקא נעשתה בהקשר זה, אף כי כיום השושנה נותנת לי יותר תחזוקה אישית מאשר עזרה בתוך המציאות החברתית והלאומית.

ובתחום הציבורי החשוב לי – באמת איני מרגיש שאני מתפקד כראוי. כאן חברו מגרעות אישיות שלי (לאותו הקשר) עם נסיבות של מצב הסביבה שבתוכה יש לפעול. מה שאוכל לומר לזכותי הוא שטרם התיאשתי...

אעבור לנושא ה"חממה".

פה אין לנו חילוקי דעות עקרוניים. זה מתקבל על הדעת לברר דברים בתוך השושנה לפני שיוצאים עמם החוצה – במיוחד כאשר יוצרים מעין ייצוג האמור למסור מעין עמדה משותפת.

אגב, את דווקא יוזמת לא מעט מבלי לסכם, למשל, עם המעגל המוביל – אבל תמיד עמדנו בזה, וברוב המקרים החברים הצטרפו בדיעבד למה שיזמת.  למעשה נראה שהחממה שלך היא יותר בינך-לבינך – שלב חשוב בוודאי.

גם לי יש חממות אישיות פנימיות לבישול רעיונות ותכניות – אך לגבי חלק חשוב באלה, מיציתי את שלב העבודה האישית. זה לא שעכשיו הכל ברור לי – אבל מבחינתי הגיע הזמן לשתף אחרים שיבחנו אותי ויצביעו על פגמים, טעויות או חוסרים. מבחינתי גם צריך לתת לשותפים אפשריים את ההזדמנות לבדוק ולברר – את יודעת שאכן את עצמי איני מונע מלבקר, גם כשזה קשה לחברים...

לנושאים ה"חוץ-שושניים" – אין לי אשליות. נראה לי שהמצב ברור.

השיח הנוכחי הביא להצפה ברורה יותר של הנושא – וזה מתאים מבחינת היחסים האישיים והרגשיים – אך אני מעריך שאחרי הכל, הטיפול שלי בהם יישאר בהכרח  מחוץ למלאכת השושנה – כפי שהוא גם מחוץ לעניני המשפחה שלי.

באהבה רבה לכולם

אשר

 

את התגובה הזאת העתקתי מהפורום מהנעשה בקבוצות. נעמי לקחה עליה לנהל את הנושא בשני הפורומים ולהעתיק תגובות מזה לזה)

ציינתי את חשיבות המשפחה בשבילי, ובעיקר את מקומה ברגשותיי, בעיקר בתור השוואה אל יחסי עם השושנה. אצלי מבחינה רגשית השושנה משנית למשפחה – אבל עדיין זה משהו מאותו סוג. צריך גם לזכור שהמשפחה (ואצלי זה במובן רחב) מכילה חלקים שונים שאי אפשר להרגיש אותו דבר לגבי כולם. אין ספק שיש חברים בשושנה שֶיְקָרים לי לא פחות, לעתים יותר, מענפים מרוחקים במשפחה...
מאידך אתוודה ואומַר כי איני יכול לקבוע עדיפויות או שוויון בין ערך המשפחה ובין האידיאלים היקרים לי. כאן זה כבר לא עניין רגשי – זהו עימות בענייני אחריות. יש לי אחריות רבה, אולי מוחלטת, לטובתם ושלומם של בני משפחתי. אני מממש את האחריות הזאת במידה רבה (אף כי יש עוד די הרבה לשפר). מצד אחר, יש לי הרגשת אחריות, הרבה פחות ברורה אך מאד חזקה, לחברה הסובבת, במיוחד לעם ישראל. הצטרפותי לשושנה בשעתו דווקא נעשתה בהקשר זה, אף כי כיום השושנה נותנת לי יותר תחזוקה אישית מאשר עזרה בתוך המציאות החברתית והלאומית.
ובתחום הציבורי החשוב לי – באמת איני מרגיש שאני מתפקד כראוי. כאן חברו מגרעות אישיות שלי (לאותו הקשר) עם נסיבות של מצב הסביבה שבתוכה יש לפעול. מה שאוכל לומר לזכותי הוא שטרם התיאשתי...
אעבור לנושא ה"חממה".
פה אין לנו חילוקי דעות עקרוניים. זה מתקבל על הדעת לברר דברים בתוך השושנה לפני שיוצאים עמם החוצה – במיוחד כאשר יוצרים מעין ייצוג האמור למסור מעין עמדה משותפת.
אגב, את דווקא יוזמת לא מעט מבלי לסכם, למשל, עם המעגל המוביל – אבל תמיד עמדנו בזה, וברוב המקרים החברים הצטרפו בדיעבד למה שיזמת. למעשה נראה שהחממה שלך היא יותר בינך-לבינך – שלב חשוב בוודאי.
גם לי יש חממות אישיות פנימיות לבישול רעיונות ותכניות – אך לגבי חלק חשוב באלה, מיציתי את שלב העבודה האישית. זה לא שעכשיו הכל ברור לי – אבל מבחינתי הגיע הזמן לשתף אחרים שיבחנו אותי ויצביעו על פגמים, טעויות או חוסרים. מבחינתי גם צריך לתת לשותפים אפשריים את ההזדמנות לבדוק ולברר – את יודעת שאכן את עצמי איני מונע מלבקר, גם כשזה קשה לחברים...
לנושאים ה"חוץ-שושניים" – אין לי אשליות. נראה לי שהמצב ברור.
השיח הנוכחי הביא להצפה ברורה יותר של הנושא – וזה מתאים מבחינת היחסים האישיים והרגשיים – אך אני מעריך שאחרי הכל, הטיפול שלי בהם יישאר בהכרח מחוץ למלאכת השושנה – כפי שהוא גם מחוץ לעניני המשפחה שלי.
באהבה רבה לכולם
אשר


הוסף תגובה

(צביקה 09-12-09)  אני מאמין

שכל האנושות משפחה מלאכית אחת היא .
בין אם היא נצר למיכאל,גבריאל,רפאל,אוריאל וכן
הלאה - חד הוא בעיני ואין בכך הבדל כלל וכלל.
כל העניין של יותר או פחות, בעיני לא רלוונטי - או
כפי שנהוג לומר במחוזותינו: "דין פרוטה כדין מאה" או
משפט נוסף: "המקפיד בקלה כבחמורה" .
לא מצליח להבין על מה נסב הדיאלוג/דו-שיח/ויכוח -
או איך שלא נרצה לקרוא לזה בשם אשי ונעמי יקרים.
אני רק מבין שזה התפתח מאי הבנה על מי ועל מה
כיוונה נעמי בתגובה למשהו שהתרחש במעגל המוביל,
ועל תגובה מתמשכת שמתגלגלת כתוצאה מכך.
וכיוון שאינני מבין די צרכי את מהותו של הדיאלוג,
לא נותר לי אלא לחזור ולהדגיש את החשיבות שאני
מעניק בד"כ לרעיון האחדות הקיימת בכל,על כל המשתמע
ממנו,כוללת ההבנה שהנותן גם מקבל והמקבל גם נותן!
אור אהבה ואחדות לכל.

נ.ב. ועוד אציין :
מובן וברור שלכל אחת ואחד יש סדרי עדיפויות
משלהם ,וזה דבר נכון וטבעי,הנובע ממוגבלות בה
בחרנו בבואנו לעולם הפיסי והמונעת מאתנו את
היכולת הטבעית המוקנית לאל כמו גם לכל
ישות אנרגטית באשר היא: להתמקד באינספור
של מוקדים נקודות ונושאים בעת ובעונה אחת.
אצלנו יש ליניאריות של זמן והתמקדות,והם נדרשים
לתפקוד הולם ב"שדה המשחק" בו בחרנו לשחק ובחוקיו.
חלק מהחוקים עוסקים בנפרדות ובקוטביות !
צמיחה רוחנית נדרשת כאן ע"מ להבין שמתוך הקוטביות
אנו צועדים לתודעה ייחודית ומאוחדת בעת ובעונה אחת,
והיא זו שתביא בסופו של דבר את השלום והאהבה לפלנטה,
ומשם יאירו לכל קצוות יקום .
ונאמר אמן.

 (נעמי באב"ד 09-12-09)  ברשותך אשר אענה תחילה לצביקה

לא משום שהוא צעיר יותר והעולם היום שייך לצעירים (אני סתם צוחקת) אלא אשמח אם גם הוא יהיה שותף לשיח ויבין בכלל על מה אנחנו מדברים.
ובכן צביקה יקר אשר שלאיין מוותיקי השושנה, מראשוני השושנים, טוען שהדרך שבה אני מציגה את השושנה היא השושנה של נעמי, וכי ישנם דברים או נושאים בשושנה שהוא מרגיש שאינם מייצגים אותו.
הוא טוען שהוא רציונלי וכרציונל קשה לו לקבל דברים רבים(אבל לא לפירסום, הוא מודה מפעם לפעם) שהוא נמשך לאותם חלקים מיסטיים שאני מביאה לשושנה.
נסיתי בדיאלוג ביננו להראות שאנחנו יותר מסכימים משאיננו מסכימים, למרות שהוא נוהג לאמר כמעט בכל מפגש שישנם דברים שאינו מסכים להם מבחינה רעיונית.
ומכיוון שהאיש האהוב הזה כבר אומר זאת כמעט 20 שנה משהו התעורר בי ואמר לו: בוא הצג, אמור, פרט נמק, מה אינך מסכים.
I do challenge you

ובכלל מי אמר שאנחנו חייבים להסכים בכול? ועוד יתרה מזאת, אני מציעה שאחד מדגלי השושנה יהיה ההסכמה שלא להסכים. איננו חייבים להסכים בכול.
כך שלקחתי כמה נושאים ונסיתי להראות לאשר שאין מחלוקת ביננו.
בקיצור הוא טוען שאנחנו חלוקים. ואילו לעניות הווייתי אומר שבחלק הארי: איננו חלוקים.
למשל אנחנו מסכימים שהמשפחה חשובה לי אישית ומסתבר שגם לו....בסדר עדיפות עליונה אפילו לפני השושנה.
ואני לפני המשפחה גם העמדתי את האני.

אשר טען שאני חיה במעין בועה או חממה, ואמרתי: אמן. אני יוצרת אותה במתכוון. גם משפחתי האוהבת הביולוגית היא מעין בועה או חממה.
אם היא מתפקדת נכון היא מאפשרת לבני המשפחה להתמודד עם האתגרים שמציב העולם.
והסתבר שילדים שגדלו במשפחה מעודדת ואוהבת גם יכלו להכיל טוב יותר מצוקות וקשיים.
ולכן מלכתחילה כאשר יצרנו את השושנה תמיד דברתי עליה כעל משפחה.
משפחת על - כאשר מקדימה אותה המשפחה הביולוגית.
וכדי שנתרגל זאת בשושנה כקדימון למה שיום יבוא ועם ישראל יהפוך למשפחה אחת גדולה, צריך לתרגל, להתאמן, והשושנה היא מגרש האימונים שלנו.
כך שגם בנושא זה אין מחלוקת ביננו.
לגבי נושאים חוץ שושניים הדגשתי שלטעמי כל נושא שמגיע מאהבה שיכול להפרות ולהזין אותנו הוא לדעתי שושני. רק מה שנכתב מתוך רוע ציניות רצון לפגוע להסית....בעיני...אבל רק בעיניי אינו שושני. אלא אם כן גם אתם רואים זאת כמוני,
מתחברים לחיים באומץ אוהב ללא ציניות, ללא משוא פנים, החף מרעלים הרסניים.
למעשה צביקה יקר, אנחנו מתכוונים כאן מעל גבי הפורום לברר גם מיהי השושנה ולאן נשואות פניה.
ולעתים קל יותר לכתוב את הבלתי נראה לעין מאשר לדובב בקול ובדיבור.
אגב הסכמתי לכל מה שכתבת ואני מקווה שלאט לאט נחדור יותר אל עובי קורת השושנה.

 (נעמי באב"ד 09-12-09)   אשר יקר בתשובתי לצביקה גם התייחסתי לדבריך

רק אוסיף את מה שהבטחתי שגם אוסיף....הקשר עם העולמות העליונים.
הקשר עם הישויות והממדים העליונים אינו בא לפתור או להחיש את הגאולה, כפי שכתבת.
אני רואה את הקשר עם הממדים הנוספים כהרחבת היריעה המחשבתית והתודעתית שלי.
היידע שמגיע אלי ואל האקדמ-יה מבהיר לנו ועונה על שאלות רבות שמטרידות אותנו.
הוא מסייע לי אישית, אינני יכולה לדבר בשם חבריי, מסייע לי אישית להשתדל ולעשות את הטוב כאן בעולמנו.
הם עודדו אותי לחקור ולגלות מה אנחנו עושים כאן בכדור הארץ, הם לימדו אותי מה זאת אהבה, שינו הרבה בדרך החשיבה שלי והעצימו את האני שלי שהיה הרבה יותר מוגבל ומצומצם.
תודתי למלאכים, לישויות ולאל על שפתחו בפניי דלתות ושערים. ומה רע בזה אשר יקר שלי?

 (צביקה 09-12-09) תודה על ההבהרה נעמי אהובה

ואני בהחלט מסכים להסכים שלא להסכים.
חחח.
זה נראה אולי כמו משחק מילים מבדח ,אך לא כך הוא.
יש כאן ייצוג לגישה פתוחה המכבדת ומוקירה את זכותו
של השונה להיות כזה ולהביא בחופשיות את דעותיו ועמדותיו.
ובקשר לרציונאליות : גם היא נדרשת במציאות שאנו חיים בה,
ואין בה כדי לשפוט על "דרגתו הרוחנית" של האוחז בה,כפי שכבר
נכתב ע"י שולמית אם איני טועה.
מבורכים

 (צביקה 09-12-09) ברור מהותה של השושנה

היא כברור מהותנו שלנו ושל כל עולמנו.
האין זה כך ?
קיבלתי פעם מסר מהמלאך גבריאל על כך שעידן הסודות
יעלם מן העולם .אני מאמין שקרובה ובעצם כבר כאן היא
העת בה נחשפים ויחשפו כל הסודות כולם -כולל סוד השושנה.
והנה התנבאות שלי כאן ועכשיו :
ובעת ההיא שוב לא יסתר פניו ממנו לעולמי עד.

קישור למסר מהמלאך גבריאל:
http://www.ahavabooks.com/AA_Gabriel_TP_silent.htm

 (נעמי באב"ד 09-12-09) לא יודעת צביקה. ידידי ורעי האם האם האם?

האם אני רוצה לחיות בעולם שבו כל הרזים יתגלו? אינני יודעת.
האם אני רוצה שמישהו יגלה לי את הסוד? גם זאת אינני בטוחה.
נראה לי שחלק מהכיף הוא לחשוף, לפענח. וגם לדעת שלעולם לא נדע הכול. תמיד יש איזה פיסה חדשה לפענח.
אני מסכימה עמך שהרבה מהלא-ידוע יתגלה, אך המורכבות והעושר והמגוון רק ילך ויתעצם וחידות חדשות תוולדנה לבקרים.
תרבויות חדשות מייקומים אחרים יופיעו על במת הייקום עם המוזרויות והאיכויות שלהם, ועוד עולמות יפרשו בפנינו שגם הם ימשיכו במשחק החיים שלעולם אינו נגמר.
ותמיד מביא עימו את החדש הבלתי מפענח.

(צביקה 09-12-09) חחח.נעמילה

זה יקח קצת זמן זה בטוח.לא ביום אחד,
אך בסופו של דבר....אולי בעוד 400 שנה?
מי יודע ....היתכן שלא יהיה בכלל צורך בסודות?
בכל מקרה בעולם הנשמות אין סודות ! שמעתם שושנים?
שמעתן שושנות? אין סודות בעולם הרוח וגם לא בעולם הרוחות .

 (אשר שלאין 10-12-09) לנקודות שונות בדברי צביקה ונעמי.

זה נכון שהתחלנו מאי-הבנה – אבל תפסנו את ההזדמנות לפתוח דיאלוג הרחק מעבר לכך. על מה נסב הדיאלוג? - בדיוק על הדברים שנאמרים בתוכו. אני מרוצה מהתנהלותו מפני שבינתיים יש בו הקשבה, מתן כבוד, אותנטיות בביטוי, סבלנות, נכונות להפליג לעניינים שמישהו מעלה, בלי לסמן מטרה של שכנוע ונצחון.

הנה צביקה מכניס לשיח שלנו את המלאכים, ישויות אנרגטיות, עולם הרוחות – והכל מגיע לפורום "מהנעשה בקבוצות" שאמור להיות "ארצי" וחברתי יותר... 

אני ממש מברך על זה, כי אני מרגיש שזה אותנטי, דהיינו שצביקה חווה ממש את הדברים שהוא מוסר – כפי שכבר למדנו לקבל דברים כאלה מנעמי ומחברים אחדים, בעיקר אלה שהתרכזו באקדמ-יה. יחד עם זה, עלינו לשים לב ולהבין שרבים-רבים בחברה הסובבת אותנו מתקשים אפילו לשמוע דברים מסוג זה. הרושם שלי הוא שיש כאלה גם בין החברים בשושנה, ואפילו מהפעילים התורמים לחייה הרבה.

כמה נוח לחברים כאלה בשושנה לחשוב, שאפשר להפריד בין  הגישות (שיתנהלו כל אחת לחוד) ולהתעלם מההזנה ההדדית בין הממדים של השושנה, כאשר כל מימד תורם מן המשאבים המיוחדים לו.  אולי השיח הנוכחי יעזור להקטין את הניכור.

בהתיחס לדברי צביקה, אֶתֵּן מושג על איפה אני עצמי עומד בהקשר זה.

הנה צביקה מספר לנו מה הוא מאמין. לי זה חשוב לשמוע, קודם-כל מפני שזה עוזר לי להבין את צביקה – אבל איני מרגיש שותף לזה. אני מבין שלביטוי כמו "האחדות הקיימת בכל" יש משמעות חווייתית לרבים וטובים. התגובה שאני יכול להוציא מעצמי היא, שדבר "הקיים בכל" לא יכול להיות ניכר ודורש התיחסות. היות ואני לא בנירוואנה (ואני גם לא מבקש להיות...) אני פועל בעולם במגמה לעשות שינויים – ואז עולה החשיבות של אותם דברים שאינם קיימים בכול, אלא קיימים – או נעדרים - לרצוננו או בניגוד לו, באחריותנו או מחוצה לה, בשאיפותינו, בתכניותינו.     אז מבחינתי, אם יש אחדות בכול – שתהיה.

ועוד: אני לא פעל תחת ההנחה שבכל מקרה אנו צועדים בהכרח לקראת שלום ואהבה. "אחרית הימים" לא מחממת אותי, ובינתיים חשוב לי למצוא דרכים להתמודד עם קשיים, להחלץ ולחלץ מסַכָּנות, וכן – גם להרבות שמחה, אהבה וחסד.

ולנעמי: לא זכור לי שטענתי כי את חיה בבועה או חממה. את הרעיון הזה את העלית, ואני הצבעתי על המאמץ שלי בשלב הנוכחי לתפקד מחוץ לכל בועה, כשההישגים לא משהו. גם לגבייך רמזתי ברורות שאינך מתבשלת יותר מדי בחממה של השושנה, אלא יוצאת ויוזמת על דעת עצמך...

השושנה היא בשבילי אישית אכן "מגרש אימונים" או אולי יותר דומה ל"חדר כושר אישי". כאן יש לי הזדמנות להכין ולבצע פעילות קבוצתית, לחקור ולהתעמק בנושא תרבותי-רוחני, גם להרגיש מחובר לקבוצה של אנשים איכותיים. מה שנסיתי למסור הוא, שמזה זמן רב אני מוכן לפעול בסביבה יותר עניינית וקרה. הייתי רוצה להגיע בציבוריות הכללית למיצוי היכולות שלי, כפי שהצלחתי לעשות זאת, למזלי הטוב,  בעבודתי המקצועית. אולי פעם ארחיב על זה יותר.

באשר ל"קשר עם הישויות והממדים העליונים", אומרת את, נעמי, שבכלל אינו בא לפתור או להחיש את הגאולה, אלא רק מרחיב את היריעה התודעתית. ובכן, גם אני סקרן גדול, ואפילו מגיע לפעמים לשמוע תקשורים (בעיקר בשידור חי...) – אבל הסקרנות שלי מרבה "לחרוג" לתחומים ארציים יותר, שהתנועה שלי בהם יותר מודעת ויותר פורה. שלא כמו אצלך, אני מרגיש שאת עיקר העזרה להעצים את עצמי ולעשות טוב, עלי לקבל בעולם הזה, בגלגול הזה, במימדים שיש להם משמעות עובדתית לגביי. כאן אני מרגיש את עצמי די רחב ומקיף - בהחלט חורג מהמקובל בחברה הכללית, מה שגם נותן לי את המקום בשושנה מזה - ומעורר בי הרגשת ייעוד – מזה.

כמובן שאין רע בכך שמלאכים, ישויות והאל פותחים שערים לפנייך. אני אסיר תודה בשבילך גם על כך – אם זה מה שהביא להישגים שלך.    מאידך, אין לי צורך שאלה יועמדו כאילו שהם מכוונים ומדריכים גם אותי – אפילו במסגרת הנהדרת של השושנה.

מעניין השיח שלכם על המלאך גבריאל (שלי לא הוברר אם הוא קיים במציאות או רק כחוויה של צביקה) ועל הסודות.

ושוב: אני לא עושה עניין מזה שיש סודות. יש דברים במציאות שהייתי רוצה להבין יותר – בעיקר כדי לפעול יותר טוב. מצד שני אני אוהב חידות – אבל כאלו שיש לי סיכוי לפענח...

 

 (אניה תגור 10-12-09)  זה נכון שהתחלנו מאי-הבנה – אבל תפסנו את ההזדמנות לפתוח דיאלוג הרחק מעבר לכך. על מה נסב הדיאלוג? - בדיוק על הדברים שנאמרים בתוכו. אני מרוצה מהתנהלותו מפני שבינתיים יש בו הקשבה, מתן כבוד, אותנטיות בביטוי, סבלנות, נכונות להפליג לעניינים שמישהו מעלה, בלי לסמן מטרה של שכנוע ונצחון.
הנה צביקה מכניס לשיח שלנו את המלאכים, ישויות אנרגטיות, עולם הרוחות – והכל מגיע לפורום "מהנעשה בקבוצות" שאמור להיות "ארצי" וחברתי יותר...
אני ממש מברך על זה, כי אני מרגיש שזה אותנטי, דהיינו שצביקה חווה ממש את הדברים שהוא מוסר – כפי שכבר למדנו לקבל דברים כאלה מנעמי ומחברים אחדים, בעיקר אלה שהתרכזו באקדמ-יה. יחד עם זה, עלינו לשים לב ולהבין שרבים-רבים בחברה הסובבת אותנו מתקשים אפילו לשמוע דברים מסוג זה. הרושם שלי הוא שיש כאלה גם בין החברים בשושנה, ואפילו מהפעילים התורמים לחייה הרבה.
כמה נוח לחברים כאלה בשושנה לחשוב, שאפשר להפריד בין הגישות (שיתנהלו כל אחת לחוד) ולהתעלם מההזנה ההדדית בין הממדים של השושנה, כאשר כל מימד תורם מן המשאבים המיוחדים לו. אולי השיח הנוכחי יעזור להקטין את הניכור.
בהתיחס לדברי צביקה, אֶתֵּן מושג על איפה אני עצמי עומד בהקשר זה.
הנה צביקה מספר לנו מה הוא מאמין. לי זה חשוב לשמוע, קודם-כל מפני שזה עוזר לי להבין את צביקה – אבל איני מרגיש שותף לזה. אני מבין שלביטוי כמו "האחדות הקיימת בכל" יש משמעות חווייתית לרבים וטובים. התגובה שאני יכול להוציא מעצמי היא, שדבר "הקיים בכל" לא יכול להיות ניכר ודורש התיחסות. היות ואני לא בנירוואנה (ואני גם לא מבקש להיות...) אני פועל בעולם במגמה לעשות שינויים – ואז עולה החשיבות של אותם דברים שאינם קיימים בכול, אלא קיימים – או נעדרים - לרצוננו או בניגוד לו, באחריותנו או מחוצה לה, בשאיפותינו, בתכניותינו. אז מבחינתי, אם יש אחדות בכול – שתהיה.
ועוד: אני לא פעל תחת ההנחה שבכל מקרה אנו צועדים בהכרח לקראת שלום ואהבה. "אחרית הימים" לא מחממת אותי, ובינתיים חשוב לי למצוא דרכים להתמודד עם קשיים, להחלץ ולחלץ מסַכָּנות, וכן – גם להרבות שמחה, אהבה וחסד.
ולנעמי: לא זכור לי שטענתי כי את חיה בבועה או חממה. את הרעיון הזה את העלית, ואני הצבעתי על המאמץ שלי בשלב הנוכחי לתפקד מחוץ לכל בועה, כשההישגים לא משהו. גם לגבייך רמזתי ברורות שאינך מתבשלת יותר מדי בחממה של השושנה, אלא יוצאת ויוזמת על דעת עצמך...
השושנה היא בשבילי אישית אכן "מגרש אימונים" או אולי יותר דומה ל"חדר כושר אישי". כאן יש לי הזדמנות להכין ולבצע פעילות קבוצתית, לחקור ולהתעמק בנושא תרבותי-רוחני, גם להרגיש מחובר לקבוצה של אנשים איכותיים. מה שנסיתי למסור הוא, שמזה זמן רב אני מוכן לפעול בסביבה יותר עניינית וקרה. הייתי רוצה להגיע בציבוריות הכללית למיצוי היכולות שלי, כפי שהצלחתי לעשות זאת, למזלי הטוב, בעבודתי המקצועית. אולי פעם ארחיב על זה יותר.
באשר ל"קשר עם הישויות והממדים העליונים", אומרת את, נעמי, שבכלל אינו בא לפתור או להחיש את הגאולה, אלא רק מרחיב את היריעה התודעתית. ובכן, גם אני סקרן גדול, ואפילו מגיע לפעמים לשמוע תקשורים (בעיקר בשידור חי...) – אבל הסקרנות שלי מרבה "לחרוג" לתחומים ארציים יותר, שהתנועה שלי בהם יותר מודעת ויותר פורה. שלא כמו אצלך, אני מרגיש שאת עיקר העזרה להעצים את עצמי ולעשות טוב, עלי לקבל בעולם הזה, בגלגול הזה, במימדים שיש להם משמעות עובדתית לגביי. כאן אני מרגיש את עצמי די רחב ומקיף - בהחלט חורג מהמקובל בחברה הכללית, מה שגם נותן לי את המקום בשושנה מזה - ומעורר בי הרגשת ייעוד – מזה.
כמובן שאין רע בכך שמלאכים, ישויות והאל פותחים שערים לפנייך. אני אסיר תודה בשבילך גם על כך – אם זה מה שהביא להישגים שלך. מאידך, אין לי צורך שאלה יועמדו כאילו שהם מכוונים ומדריכים גם אותי – אפילו במסגרת הנהדרת של השושנה.
מעניין השיח שלכם על המלאך גבריאל (שלי לא הוברר אם הוא קיים במציאות או רק כחוויה של צביקה) ועל הסודות.
ושוב: אני לא עושה עניין מזה שיש סודות. יש דברים במציאות שהייתי רוצה להבין יותר – בעיקר כדי לפעול יותר טוב. מצד שני אני אוהב חידות – אבל כאלו שיש לי סיכוי לפענח...

הוסף תגובה
תגובתי על ההידברות בין מוח ימין למוח שמאל....

מכל האמור לעיל...השיח הנפלא בין אשר לנעמי וצביקה .הזכירה לי את הדיאלוג הפנימי שלי בין הספק והאמונה, בין להבין כי יש עוד "משהו" מלבד מה שקורה כאן אל מול עיני הרואות.
אשר, התרשמתי מכובד האחריות אשר אתה חש וחווה.
אני גם מבינה את המצוקה המאד פנימית שאתה מצליח לחשוף כאן . ולדעתי זה יפה . מאחר שניתן לראות בהחלט את הדיאלוג הפנימי שיש לרבים באשר לקיום המעבר לחושים שלנו הידועים.
מה גם שאיזושהי בועה אכן התפוצצה כאן באשר למצוקה הפנימית של רבים .
ואכן העולם שלנו היום נמצא בזרם מטורף של שינויים .
מתברר שכל יום חדש שונה מאד מיום אתמול .
ואכן , נעמי חלק מכך שמוסר הלוט מעל הדברים ....גם סודות נחשפים .
וכל אשר אינו משרת נעלם וכל אשר משרת ומפתח נשאר.
אשר, כאחת שמתקשרת אני יכולה לאמר לך שתקשורו של צביקה אכן כך הוא ואין זה עולמו הפנימי של צביקה .
מה שכן משתקף בכל תקשור זה המיכל האנרגטי המאד מסוים של כל אדם.
זה עובד בדיוק כמו שחשמל עובד... יכולת הקבלה היא על פי יכולת ההולכה. אם לא יהיה כך, יתרחש קצר מערכתי .
עוד אני מבקשת לאמר שהשיח שלך, אשר, הוא השיח שמועלה בקבלה באשר להידבקות אל אור אין סוף. שהרי לנו 125 מדרגות לטפס מעולם השפלות אל עבר אור אין סוף .
ואכן דרך זו רצופה בקשיים כאלה ואחרים ונראה לי שלמרות הקושי אותו אתה מבטא יש דרך מאד מוארת בה הינך פוסע.
נכון שאנו עדיין לא מבינים את הכל ויכול להיות שעדין ישנו איזה צעיף המכסה את עינינו.

אך מה שאמור להוביל אותנו זה החזון והאמונה לעתיד הרבה יותר טוב.
ואהבת את רעך כמוך.
לו רק נצליח לדבוק ברעיון זה, אזי עשינו נצורות וגדולות .
אני יודעת שזה לא פשוט לעשייה, אך בסופו של יום אני מבינה שאין לנו ברירה.
למרות שזה כוכב הבחירה שלנו.
כל אשר כתבתי בא מתוך מקום של איכפתיות ושל אהבה ללא תנאים ...וזה אף על פי שאין לי הכרות אישית איתך אשר.
מברכת בדרך האור ואהבה ללא תנאים.
יישר כוח.
מאניה באהבה.

 

( חגית 10-12-09) לצטט מדברי קדמונים:" כל אחד הוא אור

קטן וכולנו אור איתן" מה שנאמר , התורה על רגל אחת. ובמקרה או שלא במקרה,אנחנו בחנוכה... וחנוכה הנו גם חניכה וחנוכת בית וחינוך- והכל דינמי וזורם... ותחשבו על זה.... חג שמח.

( חגית 10-12-09) תודה לכל המשוחחים ולכל נקודות ההשקפה

שמרחיבות את הדעת.

 

 (אליחי גדעון דנור 12-12-09)  החלום הרטוב שלי הוא ...

קראתי בהשתאות את התכתובת המבריקה בין נעמי ואשר, והרגשתי שאני לא צריך להכנס,
זה היה תענוג צרוף לקרוא את ההתנסחות של אמני השפה והבעה, שהצליחו להעביר
את דעתם ויחודם, כאילו עמדתי לידם. וזה לא דבר פשוט כי בדרך כלל בכתיבה יש ריחוק מסויים ואין האינטימיות של העברת המסר פנים אל פנים.
הלואי וכל המלחמיות וההתנצחויות היו נעשים בכתיבה .
זה היה החלום שלי כיצד צריך להראות הפורום בשושנה- מקורי, עוסק באמת בדברים אמיתיים ומהותיים לשושנה ומבטא את רוחה.
עכשיו יש רק לקוות שנמשיך ונעמיק בנושאים הללו ויצטרפו עוד ועוד אנשים
תודה רבה

 

 (רוני רונית פוליאקין 12-12-09) קראתי בהשתאות את התכתובת המבריקה בין נעמי ואשר, והרגשתי שאני לא צריך להכנס,
זה היה תענוג צרוף לקרוא את ההתנסחות של אמני השפה והבעה, שהצליחו להעביר
את דעתם ויחודם, כאילו עמדתי לידם. וזה לא דבר פשוט כי בדרך כלל בכתיבה יש ריחוק מסויים ואין האינטימיות של העברת המסר פנים אל פנים.
הלואי וכל המלחמיות וההתנצחויות היו נעשים בכתיבה .
זה היה החלום שלי כיצד צריך להראות הפורום בשושנה- מקורי, עוסק באמת בדברים אמיתיים ומהותיים לשושנה ומבטא את רוחה.
עכשיו יש רק לקוות שנמשיך ונעמיק בנושאים הללו ויצטרפו עוד ועוד אנשים
תודה רבה



הוסף תגובה

 בהיותי אוהבת הרמוניה,מגיבה, זו אהבה  בהתגלמותה

דו השיח המהדהד , מכיל קשוב,מוכל,מרגיש מאיר ועוד לא פחות חשוב, מקדמנו בדרכנו ואולי אף כציון. הלא כל מעשה מחשבה קודמתו...
ו - לכל הנוגעים בדבר - הרשומים ואלה שלא - תודה שתמשך דרכנו באותה עוצמה
ברוח קדימה לעילא ולעילא

תיקון טעות- התכוונתי לאמר רב-השיח,לא דו השיח ,

אלה שהעלו על הכתוב, אלה שדיברו בנושא עוד לפני-כן,אותם הקוראים , גם העתידיים לקחת חלק כתוצאה מכך, בנושא רב-תחומי זה הרי הכל משובח!
שבוע מעולה נעים וקסום ליקום 

הצלחה בכל ואהבה

 

 (נעמי באב"ד 13-12-09)(6) תיכנס תיכנס אליחי, הרב שיח ...פתוח

מאד מתחברת לדבריה של רוני שכתבה בפורום החדש שאנחנו ברב שיח ולא בדו שיח.
ולכן הגיגיך ודעתך מאד חשובה לי, אינני יכולה לדבר בשם כולנו, אך הלב אומר לי שגם האחרים ישמחו לקרוא את המחשבות הזורמות ממך.
מה גם...ואני חוזרת ומזכירה לך את ימי נעוריך העליזים בשושנה ב-1994 שהיית מצליח אז...כשלא ידעתי מה שאני יודעת....להוציא אותי משלוותי.
ודברת "גדעונית" שזה השם המקורי שלך גדעון שקדם לאליחי, שהיא שפה מאד דומה לשפה "האשרית", השפה של אשר שלאיין, כמו שאיטלקית דומה לספרדית.
שוחחנו בשפות שונות והווליום היה עולה במפגשים לדציבלים מאד גבוהים.
זוכר אליחי? השכל היה הסוס שהוליך אותך לפני העגלה.
גם אצלך גם אצל אשר.
ואני טענתי שישנם דברים שמעבר לשכל וגם השכל במשך הזמן לומד לפענח אותם ולהסכים להם.
ומעניין איך יצרנו יחד את השפה השושנית המצליחה לחבר ביננו.
ישנם יותר, ישנם פחות, ואני מאמינה שבסופו של יום ברגע שנתרגם אותה לצלילים ורטטים היא תעשה מלאכתה אמונה.
וכאשר השכל יצליח לפענח את הרטטים לתובנות....ניגע בשולי גלימתו של האל.
אשר ואני....בשיח שכנראה גם לא יסתיים לעולם

ושכחתי להוסיף שטוב שכך

שהשיח אינו מסתיים לעולם.
גם עם אשר, גם אתך אליחי, ועם כל השושנים.
וככול שנעלה בסולם הידיעה תתעוררנה שאלות חדשות והתנסויות שעוד לא חווינו שגם הן תעוררנה אותנו להתמודדויות אחרות אך רמת השיח והויכוח ....כך אני מאמינה...תהייה שונה. אולי. מעמיקה יותר?

(נעמי באב"ד 13-12-09)  ובעניין הסודות צביקה יקר....

אינני יודעת.
אינני בטוחה שנחיה בעולם ללא סודות.
יהיו דברים כמובן שיתפענחו ויהיו גלויים, אך...ואני רואה גם היום בקשר עם האל...שלעתים יאמר לי שישנם דברים שהם אינטימיים ביני ובינו. ואינם לפרסום. ואינני מפרסמת.
וכאשר ישנה האינטימיות אף אחד אינו יכול להיכנס למעגל שנוצר ביננו.
זו הבחירה שלנו.
זו ההחלטה שלנו.
כך אני רואה גם את העתיד.
הכול אולי יהיה גלוי, ועם זאת ברגע שנרצה את האינטימיות...היא תכובד.
כך מספר לי הלב.

 (צביקה 13-12-09) תודה על שאת מחזיקה בדעתך נעמי יקרה

ואני עושה זאת גם כן, לא בגלל שאני ממש יודע -
אלא פשוט מפני שאינני מתווכח עם מסרים שאני מקבל.חחח.
אולי המכשלה כאן היא שוב במילים המשמשות אותנו לתקשר
איש עם רעהו עדיין?
והרי ברור שכאשר נתקשר בשפה טלפתית שוב לא יהיו באמת
סודות, כי הרי אי אפשר להסתיר מחשבות. האם לא כך ?
ומתי כל זה יתרחש? אינני יודע,אני רק מתפלל שעד אז נעמילה
אהובה ,תהיה לנו הגינות מנטאלית כזו,שמעצם טבענו נשאיר לפרט
מתוך כבוד והוקרה של כל קיים ,את המרחב הפרטי שלו,ולא נחדור לשם
ללא רשותה-ללא רשותו.
זהו חלק נכבד מהשיעורים שלנו כאן ועכשיו ואנו נגיע לזאת ,כפי
שגם נגיע אל אחוה ושלום,אל אחדות ואהבה.
כמו כן ברצוני לציין, שגם במימד חמש אליו נגיע כולנו בעזה"ש -
לא נדע את הכל ,זה פשוט בלתי אפשרי.
מה שכן יהיה אפשרי הוא "להעלות לקידמת הבמה" כל ידע שנבקש
לקבלו ,בעיקר ע"מ לפתור בעיות (כן כן יהיו בעיות אם כי מסוג אחר),
ולשפר את מצבם של אדם ועולם שיפור מתמיד ומתמשך.
גן-עדן כבר אמרנו?
רק אהבה.צביקה

(נעמי באב"ד 13-12-09)   פרטים אחרונים ימסרו בהמשך .
תודה על היותכם. חגית צביקה
הוסף תגובה

אני בהסכמה מלאה צביקה אהוב

ברגע שאנחנו מודעים לפרטיות האישית ומה שנאמר ביני ובינך מכובד במידה ואנחנו בוחרים זאת....הרי אין ביננו כל ויכוח.
וגם האל בכבודו מודה שישנם דברים שהם עדין נשגבים מבינתו.
כך שאני מסכימה עמך שבמימד החמישי שאליו אנחנו צועדים לא הכול יהיה גלוי ופרוש
ועוד עידנים רבים יחלפו עד שסודות רבים יחשפו וייגלו.
באמת אני בהסכמה עמך ואין ביננו מחלוקת....אפילו לשם שמים.

 

(רוני רונית פוליאקין 13-12-09) ההתממשושנות=הלכה / מ ע ש י ם והאיזון שביניהם

אניה,חגית,צביקה - בשכמותכם רואה אני מובילים, אנשי-מעשה מוארים
מוציאים לאור
מפיצים אור
מוליכים
קדימה
מתממשים ומסייעים להתממשות הכלל
מתרגמים ידע למעשה
מנהיגים
בשיתופי-פעולה
ההרמוניה תגיע תשפיע תופץ
נזרום אל נכון
נחייה
זוכר צביקה ששאלת למה כוונתי "פעולה מושכלת"-הרי אתה שכזה! את כולך מביא ובשיתוף-עם זולתך מגשימים מממשים הלכה ליום-יום יוצרים מציאות רצויה ומופת
בהווה נתגשם ונתבשם וננסוק להצלחה
אוהבת אתכם ובאהבה מברכת דרככם
שלכם

 (אשר שלאין 14-12-09) כן, אניה, "עוד משהו"

אתיחס לנקודות חשובות שעלו בדברי אניה, אף כי הרבה כבר נכתב אחריהם ובעקבותיהם.

מהכותרת לדברייך, אניה, אני מבין שאת חושבת שמדובר כאן בשיח בין "מוח ימין" ו"מוח שמאל". אולי באמת נדמה לך שאני איש "מוח שמאל" החישובי והדייקני, שלא מסתדר עם דברים הוליסטיים, השראתיים, בעלי מעוף.  אני לא מרגיש שזאת המציאות.  אמנם נכון שמוח שמאל שלי מתפקד די טוב, לפעמים יותר מתפקוד של כמה אחרים – אבל אני מאפיין את החשיבה שלי כ"חשיבה חמה". האנליזה אצלי בסדר – אבל יש אינטואיציה ויש מגמה של פתיחות למיגוון חוויות ומשמעויות.

זכיתי ביכולת טובה יחסית לבדוק דברים ביעילות ולהעביר ביקורת על בסיס של הבנה די בהירה. זה לא איש  השכל שבא לבקר את אנשי הרגש; הצורך שלי באותנטיות, בפתיחות, בעמידה על האמת – שרשו ברגשות עמוקים. 

הביקורת שלי חלה גם על הגישה שאני מכנה "דת המדע", שממש מסרבת לראות עובדות שאכן מצביעות על כך כי יש כדברייך "עוד משהו" שהם לא יכולים להכיל. לי די ברור שיש פרטי מידע בעלי משמעות (ולא סתם קרינות אנרגיה) שעוברים בדרכים שהמדע עדיין לא מתחיל להכיר, ואשר במקרים חשובים מקורם סמוי.

והִנֵּה מבחינתי קיים פער ניכר - בין "עוד משהו" והתופעות המבססות אותו – ובין האמונות והדתות ולעומתם גם התקשורים והחזיונות.

אל תחשבי לרגע שאני מזלזל בתקשורים. נוכחתי שבמהלך תקשור עולים לעתים חומרים שאני יכול להכיר בערכם גם בלי קשר לזהות המקור שממנו יצאו. לא פעם מבחינים בהבדל ברור בין אופי ורמת ההתבטאות הרגילה של אותו אדם, ובין ההעמקה והתובנות של הנוסח המתוקשר.

הנה את מודיעה לי כי תקשורו של צביקה "כך הוא" ולא עולמו הפנימי. אני אמור אולי להשתכנע, היות ואת אומרת זאת כאחת שמתקשרת. מה שאני שומע מכאן הוא בעצם שאת שותפה לחוויה ברורה של מסר שבא "מבחוץ" ואינו תוצר פנימי, אפילו לא תת-מודע. אני מכבד זאת ודי מוקסם. השאלה היא האם צריך לקבל כמסר מחייב מגבוה כל מה שמתקשרים מוסרים מתוך חווייתם האותנטית (כמובן למעט מניפולציות וזיופים). ומה עם נביאים וקוסמים של אומות ודתות אחרות? מה נעשה עם נבואות שממש לא התקיימו?

אני מתווכח עם חברים הפוסלים תקשורים מהסוג שנמסר בשושנה. אני שואל אותם מה ההבדל העקרוני בין אלה ובין יחזקאל שהיתה עליו יד ה' או זכריה שדיבר בו מלאך או דניאל או חבקוק וכל השאר. הרבה איכות נמסרת בדרך של השראה (אינספירציה) אצל משוררים. לפעמים קוראים ספרות וחשים שמקור הדברים אינו בשכל הרגיל.  לעתים גם אני עצמי מרגיש שאני יוצר מתוך אינטואיציה, שאני זוכה לתובנות מפתיעות – אבל לי אין  חוויה של קבלת מסר או היותי צינור למידע ממקור עליון. 

ההתיחסות שלי למסרים מתוקשרים היא בעיקר היפתחות לתוכן והקשבה לתגובה העולה מתוכי. אם אני מרגיש הסכמה – זה לא יהיה תלוי במקור שהוכרז עליו או נקרא בשם.

זה ממש מחמם את נפשי שאדם רגיש כמוך רואה שדרכי מוארת – אף שעניין 125 המדרגות בינתיים לא מדבר אליי...

איכפתיות ואהבה ללא תנאים – אלה נמצאים "בספר שלי".

טוב לי שהשושנה מפגישה אותי עם חברים כאלה.

מוקיר מאד  - אשר


 (אניה תגור 14-12-09)  תשובתי אליך אשר

מבינה ומוקירה כל מילה שלך איש יקר .
אני לא יודעת לאמר לך אם הבנתי את 125 המדרגות עליהן מדברת הקבלה .
אני לא חושבת שזה ממש עקרוני לשיחה שלנו..
אני גם לא יודעת אם האמת נגענו בשורש העניין.
ולמרות כל זאת אני שמחה מאד על תשובתך .
מבחינתי מוח שמאל ומוח ימין .... זה לא רק להגדיר אותך או אותי לצורך העניין כי אם באתי להדגיש את הדואליות שישנה אצל כולנו.
מוח שמאל אכן נותן לנו להבין את כל אשר אתה מבין .
והכל מקסים ונפלא כפי שאתה מעביר את הדברים .
מוח ימין מעביר את הבנת האחדות את האחד את הכל .
שם אין גבולות , אין הגדרת האני.
הרשת היקומית , אם תרצה הנשמה , היא אשר יכולה להתחיל לתת לנו הבנה מהו אותו חלק של מוח זה .
ברור לי שאנו מתחברים לכל ולכלל דרך צד זה ולא דרך מוח שמאל ..
אבל זה ממש לגלוש מהשיחה .
כי אני נטיתי לכיוון מסוים , קצת אחר ממה שקרה כאן .
אך ליפני כן אומר לך רק שלכל דבר יש הסבר ואני בהחלט אשמח לפגוש אותך ולהסביר כל סוגיה .
כי המלל שלי עלול לקחת כאן דפים שלמים.
יש לי שאלה אחת , מה אתה באמת רוצה אשר?
כי אני מרגישה שיש משהו אותו אתה מבקש לאמר ולא ממש מעז... אז אולי בכל זאת ????
ובאמת תודה על כל המחמאות . כיף ומעלה חיוך.
מאידך גיסא השיחה חשובה לאין ערוך מאחר והיא משקפת ביותר את מה שקורה בשושנה.
ואני חושבת שאם כבר לעורר מפגש ולהעלות נושא אז הנה הנושא הראשון.
וזה אתה אשר המעלה נושא זה ואני ממש שמחה על כך כי ישנה בעיה המבקשת פיתרון.
אתה משקף את המקום המאד לא ברור שקורה בשושנה ויש לשים את הדעת על כך .
לכן אמרתי שאתה מואר ויש לך דרך מדהימה בה אתה פוסע .
חג שמח מלא אור וניסים .
מאניה באהבה.


 (נעמי 14-12-09)(2)  מתייחסת להתכתבות בין אשר ואניה

אניה יקרה כתבת על בעיה בשושנה שכמו באה לידי ביטוי בקולו של אשר.
אשר מבטא צליל בשושנה שאומר אני שמח שישנם תקשורים וישנם מסרים, אני מוכן להקשיב להם, אך אינני מזדהה עימם. הוא אפילו הופיע כמה וכמה פעמים לאקדמיה והשתתף בעניין רב.
אך מכיוון שהוא עצמו אינו מתקשר - כך נדמה לו - כי אני מאמינה שכולנו מתקשרים, והאינטואיציה היא ערוץ התקשור שלנו - אך מכיוון שהוא חושב שאינו מתקשר ואין לו דריסת רגל בעולם הזה...הוא כמו אומר: זה לא אני, זה לא בשבילי.
כי מתי אדם שלם עם עצמו? ברגע שהוא נפתח ומתחיל לחוות את ההשראה בעצמו.
עד שלא ייפתח, ועד שלא יחווה...גם לא יאמין.
הרבה דברים היום השתנו בדרך החשיבה של אשר כי חווה אותם בשושנה, ולכן תמיד אמרתי כי את המשפט של דקרט אני חושב משמע אני קיים, שניתי במקצת ל: אני חווה משמע אני קיימת.
רק מי שחווה יודע.
השכל ללא לב ....אינו יודע. לטעמי השילוב בין השניים הוא השילוב הנכון.
אני לא רואה בעיה בשושנה.
השושנה אינה מקשה אחת.
יש אנשים שונים ברמות פתיחות שונות ואני מכבדת כל אחד ואחד במקום שהוא נמצא בו.
אך אני כן מאמינה שהשיח השיתוף העשייה המשותפת בשושנה יוצרת לעתים רגעים ....כמו שיעקב לבן נוהג לאמר....של התעלות הנפש....ואז ואז ואז מתרחשים דברים שעשויים לשנות תובנות וראיית דברים.
ולכן השיח חשוב, הוא פן אחד מתוך מרקם רב גוני המחולל בתוכנו שינוי עצום.
ומי שמכיר את אשר כמוני כבר קרוב ל-20 שנה יודע להעריך את כברת הדרך הענקית שהאיש היקר הזה עשה. ואני מודה לו על כך ולאל שזימן אותו לחיי.

 (רוני רונית פוליאקין 14-12-09) ...מדבריך,נעמי:"השכל ללא לב...." /ההלכה ללא מעשה

כשם ששלימותנו מחייבת תיאום בין חלקי קיומנו השונים השכל,הלב ושילובי מידותינו בהם כך רואה אני את ההלכה (האידיאולוגיה וכל שאינו ממשי) כפתיח כמוליך מכוון מורה ומנחה ,אך בוודאי חלקי בלבד.
כל דבר-שיח,כל אמת-נאצלת ככל שתהיה ונשגבת- ערכה הסגולי נוסק אין מונים בתרגומנו אותה להווה, למעשה מיושם.
כל אחד בתחומי יכולותיו לכשיחפוץ יפעל יביא עצמו אלי שושניות, להחיותה
הלכה למעשה כל עת
לכשנחפוץ להתקדם משמעותית- רק באחדות מתוך הלכותינו השגורות כך או כך
בחלקנו במידות שונות -באחדות- לכל פעולה אפשרות לצלוח בדרכנו להגשמה
צעד בצעד או אולי המראה . . . .
בחיבוק שושני רווי אהבה
הגיע זמננו למימושים מחזוננו
בואו נצמח כשושנה
אל האור אל החום אלי גשם
שורשינו שרוגים חזק בחיק אמאאדמה
יפרחו ניצנינו
תיפתח ליבתה ותפיץ ריחה ותפרה
עולמה עולמנו
בזמן הזה
באהבה
באהבה
באהבה

 (נעמי באב"ד 15-12-09) מתחברת לאנרגיה שלך רוני אהובה... ובענין שכל לב

היום במקום שאני נמצאת ההבחנה שלי מעט שונה.
אני יודעת בלב, אך אני זקוקה לשכל כדי לשכנע את עצמי וגם את השושנים.
מבלי שהלב יעבור את מסננת השכל ויהיו בהרמוניה, מבלי שאהיה משוכנעת גם בשכל אינני יכולה לפעול.
אחרי ששני יקיריי הלב והשכל מגיעים להרמוניה....אז אהובה...אני מתחילה לפעול.
ואת צודקת יש למממש את החזון
ולכן השלב הבא הוא ליצור את תמימות הדעים בין הלב והשכל....ואז אחדות הדעים הזאת ממנפת את העשייה.
אני אגע בזאת בכנס, אך נראה לי שבמפגש המעגל המוביל נעסוק לעומק בחזון השושנה.
תודה לך יקרה על האנרגיה שלך של עשייה...עשייה. כי באנו לעולם הזה כדי....לעשות.
ואת יודעת זאת בעמקי נפשך. ולבי מוקיר אהבה ותודה.

 (אשר שלאין 17-12-09) על "השפה האשרית" ועוד מספר נקודות

לאניה יש שאלה אחת אליי: "מה אתה באמת רוצה אשר?" כי היא "מרגישה שיש משהו אותו אני מבקש לאמר ולא ממש מעז..."   - איזו הבחנה! - תשובתי לזה היא, שאם יש משהו כזה, הרי אני אפילו לא מעז עדיין לומר אותו לעצמי... – אבל אני הולך לומר פה לא מעט, וזה ישקף מה שזה ישקף...

 

מעניינת ההתבטאות של נעמי על "השפה הגדעונית" וה"שפה" הדומה לה,"האשרית", שכאילו היו שונות מהשפה שלך. למיטב זכרוני, גם אליחי וגם אני, תמיד דיברנו בעברית תקנית למדי, והשתמשנו באוצר מלים מקובל. אני לא יודע לגבי אליחי, אבל אני מעולם לא חוויתי בתקשורת שבינינו קשיי שפה.

למיטב זכרוני תמיד הבנתי את שפתך ופשר דברייך, נעמי – אף כי בהחלט לא תמיד התחברתי לתכנים שאת מעבירה. נדמה לי שבנסיבות כמו שלנו, הדציבלים הגבוהים של הווליום היו קשורים יותר לרגשות שעוררנו זה בזה.

כאשר אני חושב על איך שזה היה ביני ובינך, אינני רואה בקשיים שהיו (ועדיין קצת יש) בינינו סימטריה של אי-הבנות. לך היה קשה שמסרים חשובים שלך לא התקבלו אצלי בהשתכנעות והסכמה (ואולי מפני זה חשדת שיש לי קשיי שפה...) ואולי חשת כאילו אני מפריע לך לסחוף את כל החברים לפעילות מאוחדת ומבורכת על פי החזון שהמריץ אותך.

באשר לי, סבלתי מזה שלא נעשה לדעתי בירור מספיק, שהחברים, שעל פי דעתי לא הבינו או גם לא השתכנעו, מעדיפים לא להתמודד, ולהתרשמותי הם נותנים לך תחושה כאילו בידך מנדט לייצג חבורה מוארת ומודעת המאשרת לך את כל האמיתות שעליהן הודעת. עוד היה לי קשה, שאת הצגת את הדברים שהפריעו לי בתור מסר המייצג את כולנו. אמנם תמיד חשבתי שזוהי זכותך לעשות כן, באשר את המייסדת והמנהיגה הדינמית והיצירתית – אך זה הגביל את הרגשת השותפות שלי – אף כי את הפה שלי זה לא סָתַם...

נראה לי, כי מה שאת קוראת יצירת "השפה השושנית", אינו בעצם אלא מעין "שביתת-נשק" (אולי "תהדיה") רגשית שנוצרה כאשר את מצאת את הכוח להעביר את עקרון "הייחודיות"  (זו שותפתה של "האחדות") גם למסרים קשים לעיכול. יתכן גם כן, ואני לא תופס זאת כזכרון מודע, שאני מצדי שיפרתי במידת מה את הטון שלי (ולא כל כך את התוכן) אולי כי חלה הפחתה בעצמת התסכול שחשתי.  יתכן כי מה שעזר לי בזה, היתה ההשלמה שלי עם מצב של "ראש קטן" הממצה את החברות והאהבה בשושנה, ומַפְנה לפעילות "חיצונית" את האידיאלים החברתיים והלאומיים שמסגרת השושנה לא יכולה להכיל. יחד עם זה, אינני שוכח את העובדה שלהרבה מהפעילות ה"חוץ-שושנית" שלי אני הגעתי דרך קשרים שנוצרו בתחילה בשושנה; זה נכון לגבי "בסוד שיח" וכן לגבי הקשרים עם ערבים. אני משער שרגשי התודה והכרת הטובה תרמו לריכוך הטון שלי.  בינתיים עשינו ביחד הרבה פעילויות רבות-השראה, בנינו את המסגרות, טיפלנו בעניינים שוטפים, התמודדנו עם קשיים אישיים של חברים  - ובתוך כך צמחנו והצמחנו – וזה היה יותר חזק מחילוקי הדעות והרגישויות של כל אחד מאתנו.

חזרתנו לבירורי "המהות" על בסיס  הקשבה, ובתוך זה השיח הנוכחי, הם לכאורה הזדמנות להגביר את האחדות הרעיונית - תוך הבהרה ובירור של היחודיויות, מתוך אמפתיה וסקרנות.

 

את מציינת לגביי ולגבי אליחי שהשכל היה הסוס שהוליך אותנו לפני העגלה. לזה אעיר, שהשכל הוא סוס די טוב, מזהה מכשולים ומאפשר התיחסות אחראית ורצינית – ואוסיף כי יחד עם זה, על מושבו של העגלון, הרַכָּב, נמצא אני רב-ממדים, מאד אכפתי, שואף לטוב ודואג מול קושי וסכנה. השכל הוא רק מכשיר, כלי עבודה מופלא, שפריו מקבל טעם איכותי כאשר הוא מופעל עם השראה ואינטואיציה.  מאידך, אם נדחק הצידה את השכל, עלולות להיווצר מהויות בעייתיות, בלבולים ויסורים מיותרים.

דומני, שאַת, נעמי, הִשכַּלת בעוד מועד להביא את משאבי השכל והאינטואיציה של החברים לביטוי ולעזרה. אכן, כדברייך, השכל הוא רכיב חיוני ביצירת תובנות.

 

לעתים משתמע מדברייך, נעמי, שהבעיה עם אחד כמוני היא שהוא קצת נחשל מאחרי רמת ההישגים של בעלי החזון, ויש לקוות כי במשך הזמן ייסגר הפער על ידי כך שאני אתקדם ואגיע להבנת דברים שטרם השגתי במצבי (וציינת שכבר עשיתי "כברת דרך ענקית").  לא אוכל להוכיח שלא כך הם פני הדברים – אך זה ממש ובכלל לגמרי לא תואם את התפיסה שיש לי לגבי מצבי ומעמדי בהבנת המציאות על כל ממדיה. ולמה אני אומר זאת? - רק כדי שלא תהיה פה שתיקה שתיחשב להודאה...


 (חגית 17-12-09) לאניה יש שאלה אחת אליי: "מה אתה באמת רוצה אשר?" כי היא "מרגישה שיש משהו אותו אני מבקש לאמר ולא ממש מעז..." - איזו הבחנה! - תשובתי לזה היא, שאם יש משהו כזה, הרי אני אפילו לא מעז עדיין לומר אותו לעצמי... – אבל אני הולך לומר פה לא מעט, וזה ישקף מה שזה ישקף...

מעניינת ההתבטאות של נעמי על "השפה הגדעונית" וה"שפה" הדומה לה,"האשרית", שכאילו היו שונות מהשפה שלך. למיטב זכרוני, גם אליחי וגם אני, תמיד דיברנו בעברית תקנית למדי, והשתמשנו באוצר מלים מקובל. אני לא יודע לגבי אליחי, אבל אני מעולם לא חוויתי בתקשורת שבינינו קשיי שפה.
למיטב זכרוני תמיד הבנתי את שפתך ופשר דברייך, נעמי – אף כי בהחלט לא תמיד התחברתי לתכנים שאת מעבירה. נדמה לי שבנסיבות כמו שלנו, הדציבלים הגבוהים של הווליום היו קשורים יותר לרגשות שעוררנו זה בזה.
כאשר אני חושב על איך שזה היה ביני ובינך, אינני רואה בקשיים שהיו (ועדיין קצת יש) בינינו סימטריה של אי-הבנות. לך היה קשה שמסרים חשובים שלך לא התקבלו אצלי בהשתכנעות והסכמה (ואולי מפני זה חשדת שיש לי קשיי שפה...) ואולי חשת כאילו אני מפריע לך לסחוף את כל החברים לפעילות מאוחדת ומבורכת על פי החזון שהמריץ אותך.
באשר לי, סבלתי מזה שלא נעשה לדעתי בירור מספיק, שהחברים, שעל פי דעתי לא הבינו או גם לא השתכנעו, מעדיפים לא להתמודד, ולהתרשמותי הם נותנים לך תחושה כאילו בידך מנדט לייצג חבורה מוארת ומודעת המאשרת לך את כל האמיתות שעליהן הודעת. עוד היה לי קשה, שאת הצגת את הדברים שהפריעו לי בתור מסר המייצג את כולנו. אמנם תמיד חשבתי שזוהי זכותך לעשות כן, באשר את המייסדת והמנהיגה הדינמית והיצירתית – אך זה הגביל את הרגשת השותפות שלי – אף כי את הפה שלי זה לא סָתַם...
נראה לי, כי מה שאת קוראת יצירת "השפה השושנית", אינו בעצם אלא מעין "שביתת-נשק" (אולי "תהדיה") רגשית שנוצרה כאשר את מצאת את הכוח להעביר את עקרון "הייחודיות" (זו שותפתה של "האחדות") גם למסרים קשים לעיכול. יתכן גם כן, ואני לא תופס זאת כזכרון מודע, שאני מצדי שיפרתי במידת מה את הטון שלי (ולא כל כך את התוכן) אולי כי חלה הפחתה בעצמת התסכול שחשתי. יתכן כי מה שעזר לי בזה, היתה ההשלמה שלי עם מצב של "ראש קטן" הממצה את החברות והאהבה בשושנה, ומַפְנה לפעילות "חיצונית" את האידיאלים החברתיים והלאומיים שמסגרת השושנה לא יכולה להכיל. יחד עם זה, אינני שוכח את העובדה שלהרבה מהפעילות ה"חוץ-שושנית" שלי אני הגעתי דרך קשרים שנוצרו בתחילה בשושנה; זה נכון לגבי "בסוד שיח" וכן לגבי הקשרים עם ערבים. אני משער שרגשי התודה והכרת הטובה תרמו לריכוך הטון שלי. בינתיים עשינו ביחד הרבה פעילויות רבות-השראה, בנינו את המסגרות, טיפלנו בעניינים שוטפים, התמודדנו עם קשיים אישיים של חברים - ובתוך כך צמחנו והצמחנו – וזה היה יותר חזק מחילוקי הדעות והרגישויות של כל אחד מאתנו.
חזרתנו לבירורי "המהות" על בסיס הקשבה, ובתוך זה השיח הנוכחי, הם לכאורה הזדמנות להגביר את האחדות הרעיונית - תוך הבהרה ובירור של היחידויות, מתוך אמפתיה וסקרנות.

את מציינת לגביי ולגבי אליחי שהשכל היה הסוס שהוליך אותנו לפני העגלה. לזה אעיר, שהשכל הוא סוס די טוב, מזהה מכשולים ומאפשר התיחסות אחראית ורצינית – ואוסיף כי יחד עם זה, על מושבו של העגלון, הרַכָּב, נמצא אני רב-ממדים, מאד אכפתי, שואף לטוב ודואג מול קושי וסכנה. השכל הוא רק מכשיר, כלי עבודה מופלא, שפריו מקבל טעם איכותי כאשר הוא מופעל עם השראה ואינטואיציה. מאידך, אם נדחק הצידה את השכל, עלולות להיווצר מהויות בעייתיות, בלבולים ויסורים מיותרים.
דומני, שאַת, נעמי, הִשכַּלת בעוד מועד להביא את משאבי השכל והאינטואיציה של החברים לביטוי ולעזרה. אכן, כדברייך, השכל הוא רכיב חיוני ביצירת תובנות.

לעתים משתמע מדברייך, נעמי, שהבעיה עם אחד כמוני היא שהוא קצת נחשל מאחרי רמת ההישגים של בעלי החזון, ויש לקוות כי במשך הזמן ייסגר הפער על ידי כך שאני אתקדם ואגיע להבנת דברים שטרם השגתי במצבי (וציינת שכבר עשיתי "כברת דרך ענקית"). לא אוכל להוכיח שלא כך הם פני הדברים – אך זה ממש ובכלל לגמרי לא תואם את התפיסה שיש לי לגבי מצבי ומעמדי בהבנת המציאות על כל ממדיה. ולמה אני אומר זאת? - רק כדי שלא תהיה פה שתיקה שתיחשב להודאה...
הוסף תגובה

אין רע בשכל אשר

להיפך, טוב מאד שהוא נמצא בזמן הנכון ובמקום הנכון. האמת היא שאני קוראת משועשעת את חילופי הדברים אניה-אשר,נעמי-אשר וכו', ומבינה שיש לפחות שתי צורות של תפיסת מציאות.אחת , נקרא לה "רומנטית",היא מניחה שיש דברים גדולים מהחיים,ופה נכנסים התקשורים, החזונות וכל מה שאניה קוראת לו " מח ימין". מעניין מאד שרוב הדוברים בשם התפיסה הזו הן נשים (למעט צביקה, שהוא, מהכרות עמו, גם לפעמים מייצג את התפיסה האחרת). ומהי התפיסה האחרת? הלא היא תפיסת מציאות "מח שמאל" תפיסת מציאות הגיונית יותר, ליניארית. חריפה ובוטחת. נקרא לה: "התפיסה ההגיונית". אמרו את זה קודם לפני? בטח המון פעמים.
השאלה הגדולה היא האם שתי התפיסות יכולות לדור ביחד בהקשר של מטרות ה"שושנה",או בדרך להגשמת החזון הגדול. האם בסופו של דבר החזון הוא שכל היום ,כולנו עומדים בהיכל השושנה, לובשים לבן(או שחור) ומקבלים תקשורי אל ואחרים. או האם התקשורים הם עוד כלי להבין כל מיני דברים על עצמנו ומטרותינו.
אפשר להכיר את עצמנו ומטרותינו גם בדרך שלך,אשר, דרך שאלות נוקבות ואנליזה.
מה אני באמת חושבת? שכל הויכוח, או הדיון אינם העניין עצמו, הרי אתה ,אניה ,נעמי וכולם,יודעים מנסיון, שהדרך המוצלחת היא איזון בין השתיים.
יכול להיות שאתה בעצם מתרעם על שינוי שחל עכשיו בשושנה, שינוי שאולי מחייב אותך לשנות תפיסה שהיתה כל כך נוחה לך להחזיק בה. תבין שאני ,למשל, פועלת המון פעמים מן השכל ,וגאה בזה. השכל שלי חילץ אותי ועזר לי בהמון מקרים.לגבי מטרות השושנה והחזון הגדול, גם אני הייתי מאד רוצה להבין זאת יותר. ובברכת חנוכה שמח.

 (נעמי באב"ד 17-12-09) דווקא אפתח במענה לך חגית אהובה

מאד מאד התחברתי עם כל מילה שכתבת.
ואכן שתי מתנות חשובות נתנו לנו....בין מכלול המתנות העצום....השכל והלב.
השכל הוא כלי עצום ושרת אותי בנאמנות ניתב והדריך אותי במשך שנים רבות,עד שהגעתי לאוניברסיטת קורנל שהיא אחת מ10 האוניברסיטאות היוקרתיות בכל ארצות הברית, שרבים זכו בה בפרסי נובל, שהשכל והמדע הם מאבני הראשה של אותה אוניברסיטה. ועד אז הייתי...אשת השכל כאשר הלב שלה בווליום נמוך. ברטט. כמו הטלפון הנייד שלנו.
ודווקא שם בפסגת ההשכלה האוניברסיטאית קבלתי את המסר ב-1972 להקים מקום בגליל שהוא כמו "קורנל, אך לא קורנל"
נשמע לי כמו חידה של חמיצר.
מה פירוש כמו קורנל ולא קורנל?
ורק מאוחר יותר הבנתי...שקורנל עם כל ההשגים הנפלאים שלה בתחום השכל והמדע לא הייתה אוניברסיטה רוחנית. לא הרגשתי בה אהבה. לא הרגשתי בה חום.
וראיתי איך פרופסורים חותרים איש תחת רעהו כדי להצליח ואיך משתמשים בשכל.....כדי לתעתע.
כי הרי באמצעות השכל אתה יכול להוכיח שעכשיו לילה למרות שהשמש זוהרת ואתה יכול להסביר שהוא פלוני הוא כלום ואפס מאופס למרות שהוא בעצם אדם נהדר.
וראיתי איך פעמים רבות השכל מנוצל למטרות מניפולטיביות.
אישי לשעבר יאיר שגם הוא איש האקדמיה, סגן דיקן באוניברסיטת אילינוי בשיקגו הוא אדם נפלא, אך הוא יכול היה להשתמש בהגיונו ובשכלו המאד מפותח בצורה כל כך מפותלת ומעוקלת שרק הלב....רק הלב יכול היה להיות האינדיקטור אם הדברים אכן מהדהדים נכון או לא.
הלב ....מבחינתי הוא המצפון והמצפן.
לכן הוא מוביל אותי היום כאשר אני בודקת ובוחנת את אמיתותיו באמצעות השכל.
השכל הוא כלי שרת ללב, ולא ההפך.
הלב הוא הסוס ואני העגלון המוליך את העגלה.
וזאת הסיבה לדעתי שגם התורה פותחת באות ב' ומסתיימת באות ל' שהן אותיות הלב.
ולא מוח. התורה כמעט ואינה מזכירה מוח, אך תמיד מדברת על הלב.
זוכרים איך פיתה הנחש את האשה? הטיעון שלו היה שכלי. ואולי הגיונו...מעוות.
לכן מאד מדברים אלי דברי החכמים המדברים על חכמת הלב, שבו אתה מחבר בין השניים בין הלב והשכל, ולא ההפך. וגם האל העניק לשלמה חכמה ולא מוח. חכמה שהיא שילוב לדעתי של אינטואיציה ושכל.
זו דעתי הצנועה.
והיום אני מאמינה שהכוונה שנאמרה לי בארה"ב "אוניברסיטה כמו קורנל אך לא קורנל" ....אני מבינה שהמקום שנקים, המרכז הרוחני יהיה מקום של חכמת הלב, אקדמיה רוחנית שהיא הרוח המנתבת את השכל והמדע.
בלי הלב המצפון המצפני - אפשר לעשות דברים נוראים בתחום המדע האידיאולוגיה - ראה ערך קומוניזם, פאשיזם, טוטליטריזם - כי השכל יכול לתעתע. ולהצדיק כמעט כל דבר.
תודה לך חגית אהובה.

 (נעמי באב"ד 17-12-09)(0) אשר יקר אני אענה לך בהמשכים  

חשוב לי להדגיש שאנחנו מסכימים הרבה יותר מאשר איננו מסכימים.
חשוב לי גם להבהיר שהמשותף ביננו עולה על הלא.
ובנימה אופטימית זאת אפתח דווקא בשפה.
האם הבחנת פעם שמאיר שלו הסופר כותב בשפה השונה מזו של עמוס עוז?
שדיימון רניון כותב בשפה השונה מזו של דיקנס?
וכך גם מוצרט הכתיבה שלו שונה מזו של שוברט או בטהובן
והלשון התלמודית שונה מהלשון התנכ"ית.
מה אני אומרת בכך?
לכל אחד מאתנו מוסיקה משלו. הכתיבה של רוני שונה מזו שלי, וזו של אניה שונה מזו של חגית.
וזה בכלל לא קשור לתקני או לא תקני, לכל אחד מאתנו שפה תקנית אך גם ייחודית. ואני מאד מעודדת את הייחודיות בשושנה.
וזו הכוונה שלי בשפה האשרית. אתה כותב בדרך מיוחדת לך ואותי אישית מפעימה הפתיחות שלך וההשתדלות האמיתית לגעת בנושאים ולא לעקוף אותם.
לפעמים אני מרגישה שאנחנו בשושנה נוסעים בכביש עוקף,
ועם זאת יש....ואני שומעת לעתים את הקריאה והזעקה לגעת בעניין עצמו.
ואנחנו אכן מנסים לעשות זאת...לפחות באקדמיה. ועכשיו גם במעגל המוביל
ואני שמחה בכך.
לגבי המסרים שאני מביאה לשושנה. וחלילה חלילה אינני מתכוונת לכך שאחד נחשל והשני לא. ישנם הרבה דברים שאינני מסוגלת לעשות וכולם עולים עלי במובנים רבים.
אך כמו שכתב אליחי שיש לו חלום רטוב....ובכן החלום הרטוב שלי הוא שכל אחד יביא מעצמו לשושנה, מאותה פנינה ייחודית שלו. ללא פחד. ללא מורא. ללא משוא פנים.
מי שירצה יקבל ומי שלא? זכותו.
אך לפעמים אשר יקר צריך לעשות ומיד. כי הרי הגענו לכאן לעולם העשייה. לא לעולם האי עשייה.
ולכן למשל כשהיה צורך לחבק את הכינרת אי אפשר היה לעשות מחקר מדעי מעמיק של כן או לא, זה היה אקוטי, מהיר זריז ונתן את אותותיו.
או כשקבלנו את המסר בפקיעין להערך ל-2012 ואמרנו נערוך כנס ב-7.7.07 ולא היה זמן לדיון מעמיק של כן או לא....ומי שזה נגע לו נרתם ועשינו....והגיעו אז 140 איש.
מי שדיבר אליו הגיע, מי שלא?....זה בסדר.
חוץ מהאהבה החמלה והשמחה המאחדת את כולנו אין, לדעתי, דגל אחד בלבד לכולם.
יש דגל שמדבר אליך ולפעמים הדגל המסויים אינו מתאים לך.
זו מבחינתי התמצית של מה שראוי לעשות בשושנה.
יוזמה, עשיה, לידה חדשה, כמו הקבוצה החדשה של צביקה חגית ואניה...ועכשיו לדעתי הזמן גם לבדוק מחדש מהו חזון השושנה.
וביצירת החזון משתתף כל אחד ואחד אני רק מביאה את הפן הקטן שלי.
וזו לא סתם אמירה. מבחינתי....האמת לאמיתה.

(אשר שלאין 20-12-09) חוזר לַבירור

בהפסקה של הכנס (שהיה כשלעצמו חוויה מעודדת) שמעתי דיבור על כך שהבירור שאנו עושים בפורומים של האתר מתקבל כמייגע. אני מקווה שבכל זאת נמשיך ונבהיר.

נראה לי שלפחות אני ונעמי (ועוד כמה שמשתתפים) מרגישים שהשיח הזה מקדם אותנו, וכנראה יאפשר יצירת הסכמה שאולי תתרום לפריצת-דרך של השושנה בתוך כלל החברה. בחוויה שלי, הניגודים בהעדפות לא ייעלמו, אך אני מצפה לגיבוש של הסדר מועיל ופורה, שבו יהיה משקל לצורך של כל אחד מאתנו לזכות וליהנות ממה שהאחר יכול להוסיף. אני מקווה שגם המתקשים לעקוב אחרי השיח הזה יהנו מהתוצאות בחיי השושנה שאנו משיגים בו.

 

אגיב תחילה לחגית המבחינה בין תפיסת מציאות רומנטית לבין תפיסה הגיונית, ליניארית, חריפה ובוטחת. כאשר אני מתבונן בעצמי, די ברור לי שאני רומנטי. אמנם אני עושה שימוש רציני בהגיון, וחותר לבהירות – אך אינני כל-כך בוטח, ואינני מתעלם מדברים "הגדולים מהחיים". אפשר לומר, שאילולא הייתי רומנטי, לא הייתי פעיל בשושנה, וגם לא הייתי משקיע כל כך בשיח הנוכחי. אני מוצא כמוני אחרים בשושנה – כמו דוד, אבינעם, חנה, אורה ואחרים – שמוצאים את האהבה ואת היחד, קודם-כל בדברים "ארציים", חברתיים, ערכיים – כאשר החזיונות והתקשורים הם בינתיים בגדר פרפראות שמקבלות גם הן את מקומן...

בוודאי איני "מתרעם על שינוי שחל עכשיו בשושנה". להיפך: אני תולה תקווה בתהליך הנוכחי, שכנראה מתאפשר עם התרחשות ברורה של שינויים לטובה.

 

ולנעמי: זה אמנם נכון שאפשר להשתמש בכלים שכליים באופן מניפולטיבי – אך למען האמת, המניפולציות המצליחות יותר לתעתע באנשים, הן אלו המתימרות להיות "רוחניות", מיסטיות, משיחיות, נבואיות, תקשוריות ומחוללות נסים.   יש סיכוי להפריך מניפולציה שכלית על ידי עבודה שכלית, אך מניפולציות "אמונתיות" קשה לתקוף באופן ישיר, ולכן אנשים למדו להתיחס בזהירות. הדרך שבה בחרתי אני, היא להקשיב לעצמי ולבדוק לְמה מכל זה אני מתחבר.

 

דרך אגב: אני משער ששלמה קיבל "לב מבין" גם מפני שבתקופת התנ"ך כנראה לא היו מודעים לתפקודי המוח. "מוח" מופיע בתנ"ך פעם אחת (בספר איוב) במשמעות של לשד העצמות. זה לא בא לשלול את התוקף הקיים של "חכמת הלב", כמו של "תחושות בטן".

 

זה ברור שלכל אחד יש סגנון ודרך ביטוי המשקפים את אופיו, חינוכו, תקופתו ונסיון חייו –אך "הבדלי-שפה" כאלה אינם אמורים לגרום קשיים בהבנה ההדדית. הקשיים בשיח יכולים להיגרם כאשר אנשים אינם אמפתיים דיים כלפי צרכים, רגישויות ופגיעויות של הזולת, וכן כאשר מנסים להגן על רעיונות או אינטרסים מסויימים על ידי דחיה גורפת ובלתי מבוססת של מה שנראה כמאיים על תקפותם.  אני מרגיש שאנחנו בשושנה כבר הולכים ומתקדמים מעבר לקשיים כאלה.

 

זה נוח להגיד שאין דגל אחד בלבד לכולנו, אך זה לא פוטר אותנו מעיסוק ממוקד במה שמאחד אותנו ומה שקשה לנו, כדי להסיר מכשולים ולפרוץ יחד אל הציבור הרחב. דרוש לנו מין דגל משותף כזה שיאפשר לייחודי של כל אחד לבוא לביטוי ולפרוח - בלי לאיים על היחודיות ועל הגבולות של אחרים.

נושא זה כנראה אמור להסתכם במפגש המעגל המוביל בבני-יהודה בחודש הבא.

אני מציע שנתייעץ כבר מעכשיו, במייל ובטלפון, על ההכנה שהחברים צריכים לעשות לקראת המפגש הזה.

נזכרתי שלפני שנים לא-מועטות הכנתי לקראת מפגש של קבוצה מסוימת הצעת מסגרת כללית לבירור המכוון למציאת המשותף בין דרכים ותפיסות שונות. המסמך הזה זמין בכתובת:    http://www.asher.hopeways.org/mshutf.htm  ומי שרוצה יוכל לעיין בו. הוא כתוב כראשי פרקים, בלשון "טלגרפית", אך הוא משקף השקעת מחשבה שיטתית – ועדיין הכל בו פתוח לביקורת.

 

שלכם אוהב מאד, אשר

 

בהפסקה של הכנס (שהיה כשלעצמו חוויה מעודדת) שמעתי דיבור על כך שהבירור שאנו עושים בפורומים של האתר מתקבל כמייגע. אני מקווה שבכל זאת נמשיך ונבהיר.
נראה לי שלפחות אני ונעמי (ועוד כמה שמשתתפים) מרגישים שהשיח הזה מקדם אותנו, וכנראה יאפשר יצירת הסכמה שאולי תתרום לפריצת-דרך של השושנה בתוך כלל החברה. בחוויה שלי, הניגודים בהעדפות לא ייעלמו, אך אני מצפה לגיבוש של הסדר מועיל ופורה, שבו יהיה משקל לצורך של כל אחד מאתנו לזכות וליהנות ממה שהאחר יכול להוסיף. אני מקווה שגם המתקשים לעקוב אחרי השיח הזה יהנו מהתוצאות בחיי השושנה שאנו משיגים בו.

אגיב תחילה לחגית המבחינה בין תפיסת מציאות רומנטית לבין תפיסה הגיונית, ליניארית, חריפה ובוטחת. כאשר אני מתבונן בעצמי, די ברור לי שאני רומנטי. אמנם אני עושה שימוש רציני בהגיון, וחותר לבהירות – אך אינני כל-כך בוטח, ואינני מתעלם מדברים "הגדולים מהחיים". אפשר לומר, שאילולא הייתי רומנטי, לא הייתי פעיל בשושנה, וגם לא הייתי משקיע כל כך בשיח הנוכחי. אני מוצא כמוני אחרים בשושנה – כמו דוד, אבינעם, חנה, אורה ואחרים – שמוצאים את האהבה ואת היחד, קודם-כל בדברים "ארציים", חברתיים, ערכיים – כאשר החזיונות והתקשורים הם בינתיים בגדר פרפראות שמקבלות גם הן את מקומן...
בוודאי איני "מתרעם על שינוי שחל עכשיו בשושנה". להיפך: אני תולה תקווה בתהליך הנוכחי, שכנראה מתאפשר עם התרחשות ברורה של שינויים לטובה.

ולנעמי: זה אמנם נכון שאפשר להשתמש בכלים שכליים באופן מניפולטיבי – אך למען האמת, המניפולציות המצליחות יותר לתעתע באנשים, הן אלו המתימרות להיות "רוחניות", מיסטיות, משיחיות, נבואיות, תקשוריות ומחוללות נסים. יש סיכוי להפריך מניפולציה שכלית על ידי עבודה שכלית, אך מניפולציות "אמונתיות" קשה לתקוף באופן ישיר, ולכן אנשים למדו להתיחס בזהירות. הדרך שבה בחרתי אני, היא להקשיב לעצמי ולבדוק לְמה מכל זה אני מתחבר.

דרך אגב: אני משער ששלמה קיבל "לב מבין" גם מפני שבתקופת התנ"ך כנראה לא היו מודעים לתפקודי המוח. "מוח" מופיע בתנ"ך פעם אחת (בספר איוב) במשמעות של לשד העצמות. זה לא בא לשלול את התוקף הקיים של "חכמת הלב", כמו של "תחושות בטן".

זה ברור שלכל אחד יש סגנון ודרך ביטוי המשקפים את אופיו, חינוכו, תקופתו ונסיון חייו –אך "הבדלי-שפה" כאלה אינם אמורים לגרום קשיים בהבנה ההדדית. הקשיים בשיח יכולים להיגרם כאשר אנשים אינם אמפתיים דיים כלפי צרכים, רגישויות ופגיעויות של הזולת, וכן כאשר מנסים להגן על רעיונות או אינטרסים מסויימים על ידי דחיה גורפת ובלתי מבוססת של מה שנראה כמאיים על תקפותם. אני מרגיש שאנחנו בשושנה כבר הולכים ומתקדמים מעבר לקשיים כאלה.

זה נוח להגיד שאין דגל אחד בלבד לכולנו, אך זה לא פוטר אותנו מעיסוק ממוקד במה שמאחד אותנו ומה שקשה לנו, כדי להסיר מכשולים ולפרוץ יחד אל הציבור הרחב. דרוש לנו מין דגל משותף כזה שיאפשר לייחודי של כל אחד לבוא לביטוי ולפרוח - בלי לאיים על היחודיות ועל הגבולות של אחרים.
נושא זה כנראה אמור להסתכם במפגש המעגל המוביל בבני-יהודה בחודש הבא.
אני מציע שנתייעץ כבר מעכשיו, במייל ובטלפון, על ההכנה שהחברים צריכים לעשות לקראת המפגש הזה.
נזכרתי שלפני שנים לא-מועטות הכנתי לקראת מפגש של קבוצה מסוימת הצעת מסגרת כללית לבירור המכוון למציאת המשותף בין דרכים ותפיסות שונות. המסמך הזה זמין בכתובת:
http://www.asher.hopeways.org/mshutf.htm ומי שרוצה יוכל לעיין בו. הוא כתוב כראשי פרקים, בלשון "טלגרפית", אך הוא משקף השקעת מחשבה שיטתית – ועדיין הכל בו פתוח לביקורת.

שלכם אוהב מאד, אשר

הוסף תגובה

(נעמי באב"ד 21-12-09) אתה צודק אשר יקר גם אנשי דת הם מניפולטיביים

וגם אנשים שמשתמשים ברגש כדי לתחמן ולשלוט.
אבל אבל אבל....וכאן עולה המצפן-מצפון הלב, והוא, כך אני מאמינה, כאשר בשל הוא מסוגל הוא לקרוא גם על פי שפת הגוף, גם על ידי צליל המילה....בבחינת הקול קול יעקב....ולזהות האם מה שנאמר מגיע ממקום אמיתי, האם הלב שאותו אני מאמנת במשך שנים אכן יודע להבחין בין זיוף לאמת.
וחוץ מזה גם יש תמיד את מבחן הזמן.
זקוקים לעתים לזמן כדי לראות עד כמה האיש הדובר אכן מצדיק במעשיו את הדברים אותם הוא משדר לנו.
ולכן מבחינתי, מד המידה, הברומטר המודד הוא דווקא הלב ולא השכל, אם כי אני מאד מעריכה את הכלי שהאל העניק לנו, השכל החוקר, האנליטי, הבוחן ובודק....והשילוב בין השניים לטעמי, הוא שילוב נהדר.
ועכשיו לעניינו עניין תרבות שושנת האור.
מהי אומרת מהי מייצגת מהם הדברים שאנחנו יכולים להסכים עליהם, ומה הנושאים הטעונים ברור?
האם היית מוכן שנפתח ברשימת הנושאים שאנחנו מסכימים עליהם כשלב ראשון? וכך ניגע ישר בשור בקרניו?

 

(אשר שלאין 22-12-09) אוחזים בקרני השור

יפה, נעמי. באמת נדמה לי שאנו שנינו בשלים לצעד הנועז של תחילת בירור שיטתי – דווקא מפני שהקדמנו לזה היכרות רבת-שנים וגם שיח מפוזר יותר, קצת אימפרסיוניסטי, של חילופי תובנות ואסוציאציות.

בואי נדַמה שאנחנו עכשיו כבר באמצע ינואר, במועדון שבבני-יהודה, ונתרגל אפשרות של דיון ב"ענייננו", שאת מכנה אותו "תרבות שושנת האור" (אגב, יש חשיבות לכותרות, ואני לא מעדיף את השם הוותיק הזה כמייצג את מרכז הפעילות – אך אם זה יהיה הדבר המפריע היחיד, סביר להניח שלא אכשיל את העניין בגלל השם.  במודל השלם של הבירור, שבו, כך אני מקווה, ישתתף כל המעגל, יתכן שיהיו אחרים שיערערו על "תרבות שושנת האור" ככותרת המייצגת את המפעל המשותף. אבל זה נאמר רק בדרך אגב).

 

יש צדק בהצעתך להתחיל בדברים מוסכמים. תהיה זו באמת טעות להתחיל לזרוק זה לזה רק טענות על מה שמפריע לכל אחד; אולי זה היה נחוץ קודם לכן כדי לעורר את התהליך – אך הגיע הזמן להניח לבליסטראות ולחפש ואף לבנות יחד את המשותף. נרשה לקשיים לצוץ מעצמם כאשר מהלך הדיון יביא לכך, ואז יהיה הזמן לטפל בהם בהקשר בונה.

מאידך, יש "סכנה" מסוימת בהגדרת נקודת המוצא כ"נושאים שאנו מסכימים עליהם". יש להיזהר מעיסוק בניסוח סיסמאות יפות המשותפות לכל העולם, אך נעדרות מהות ייחודית. במסמך הישן שלי (שאת הקישור אליו כבר  מסרתי) ביטאתי רעיון זה במלים: "אפשר למצוא בקלות הרבה משותף טפל; יש לעסוק במה שאינו מובן מאליו".

אני מציע שנקבע מקודם את מסגרת ההתיחסות. חשבתי על מאמץ לבנות מסמך שבו מנוסחות  ¿תובנות מוסכמות לגבי המציאות, לרבות עובדות משמעותיות, הערכות של מצב החברה, התרבות, המדינה, אולי גם תחזיות של תהליכים  ¿ ערכים  והעדפות המבטאים עמדות מוסכמות לגבי המציאות שאנו רוצים לראות, דברים שאנו מעדיפים שיתרחשו  ¿   קוי פעולה מוסכמים שאנו חושבים כי יביאו לקידום מציאות התואמת את הערכים וההעדפות שלנו   ¿   דרכים מוסכמות להפעלת תנועת שושנת הגליל כאמצעי לקידום של מטרות במסגרת המוסכמת.

אני לא טוען שזה יהיה קל; זה בכלל לא יהיה פשוט; יהיו שיגידו כי זה יומרני ולא-ריאלי – אבל מה אעשה? זוהי מסגרת המחשבה שעלתה בי – וכמובן עומדת לביקורת. בשלב זה אולי לא צריך להקפיד על פרט זה או אחר במסגרת – אלא לראות בה כיוון שידריך אותנו להיות תכליתיים, ואולי ישמור עלינו מסטיה לשיח אישי וחברי שאינו מקדם את "המסמך המשותף". סוף-סוף הפורומים עומדים לרשותנו בשביל שיח החברים הכללי... 

 

אני חושב שהדרך לקדם את המסמך היא פשוט להתחיל לבנות אותו, חלקים-חלקים – והסדר לא מחייב, רק שנעלה דברים שאמורים להיות ב"מסמך" באיזה שהוא מחלָקיו.

ההיכרות בינינו תעזור לנו להיות קצת ריאליסטים, ולא להציע דברים שאנו יודעים שלא יוכלו להיות מוסכמים – אבל מותר גם להיות אופטימיים ולקוות ליותר הסכמה ממה שהתגלה עד כה.

 

אחרי שמישהו מביא הצעה כלשהי, יש לערוך עליה דיון. בשלב ראשון נשתדל לא להיות פסקניים, ואם פגשנו רעיון המקשה עלינו – נשאל עליו שאלות. אני מאמין שזוהי דרך המלך להבין זה את זה ולבנות את המשותף. בעקבות הדיון יגבשו המשתתפים את התיחסותם לרעיונות, ואז נראה התיחסות של תמיכה, הצעות לשיפור ותיקון – וכן הבעות של הסתייגות שגם ילַמדו עם מה האנשים יכולים לחיות – ומה יהיה להם קשה לקבל במסמך המייצג אותם.

 

היות והדיון נעשה בפורומים, הוא יהיה גלוי ופתוח לכולם. לדעתי השתתפות של חברי המעגל וגם של חברים אחרים תהיה רצויה – אך כדאי שמעתה ואילך נהיה כולנו תכליתיים.

 

אני סבור שאם אפילו רק אנו שנינו נסכים על מסגרת דיון כלשהי (ומוזמנת דעת החברים גם לגבי המסגרת) נוכל לפתוח בתהליך ולספק לו לא-מעט חומר.  מה דעתך, נעמי?

 

יפה, נעמי. באמת נדמה לי שאנו שנינו בשלים לצעד הנועז של תחילת בירור שיטתי – דווקא מפני שהקדמנו לזה היכרות רבת-שנים וגם שיח מפוזר יותר, קצת אימפרסיוניסטי, של חילופי תובנות ואסוציאציות.
בואי נדַמה שאנחנו עכשיו כבר באמצע ינואר, במועדון שבבני-יהודה, ונתרגל אפשרות של דיון ב"ענייננו", שאת מכנה אותו "תרבות שושנת האור" (אגב, יש חשיבות לכותרות, ואני לא מעדיף את השם הוותיק הזה כמייצג את מרכז הפעילות – אך אם זה יהיה הדבר המפריע היחיד, סביר להניח שלא אכשיל את העניין בגלל השם. במודל השלם של הבירור, שבו, כך אני מקווה, ישתתף כל המעגל, יתכן שיהיו אחרים שיערערו על "תרבות שושנת האור" ככותרת המייצגת את המפעל המשותף. אבל זה נאמר רק בדרך אגב).

יש צדק בהצעתך להתחיל בדברים מוסכמים. תהיה זו באמת טעות להתחיל לזרוק זה לזה רק טענות על מה שמפריע לכל אחד; אולי זה היה נחוץ קודם לכן כדי לעורר את התהליך – אך הגיע הזמן להניח לבליסטראות ולחפש ואף לבנות יחד את המשותף. נרשה לקשיים לצוץ מעצמם כאשר מהלך הדיון יביא לכך, ואז יהיה הזמן לטפל בהם בהקשר בונה.
מאידך, יש "סכנה" מסוימת בהגדרת נקודת המוצא כ"נושאים שאנו מסכימים עליהם". יש להיזהר מעיסוק בניסוח סיסמאות יפות המשותפות לכל העולם, אך נעדרות מהות ייחודית. במסמך הישן שלי (שאת הקישור אליו כבר מסרתי) ביטאתי רעיון זה במלים: "אפשר למצוא בקלות הרבה משותף טפל; יש לעסוק במה שאינו מובן מאליו".
אני תובנות
¿מציע שנקבע מקודם את מסגרת ההתיחסות. חשבתי על מאמץ לבנות מסמך שבו מנוסחות  מוסכמות לגבי המציאות, לרבות עובדות משמעותיות, הערכות של מצב החברה, התרבות,  ערכים והעדפות המבטאים עמדות מוסכמות לגבי¿המדינה, אולי גם תחזיות של תהליכים   קוי פעולה מוסכמים שאנו¿המציאות שאנו רוצים לראות, דברים שאנו מעדיפים שיתרחשו   דרכים מוסכמות¿חושבים כי יביאו לקידום מציאות התואמת את הערכים וההעדפות שלנו  להפעלת תנועת שושנת הגליל כאמצעי לקידום של מטרות במסגרת המוסכמת.
אני לא טוען שזה יהיה קל; זה בכלל לא יהיה פשוט; יהיו שיגידו כי זה יומרני ולא-ריאלי – אבל מה אעשה? זוהי מסגרת המחשבה שעלתה בי – וכמובן עומדת לביקורת. בשלב זה אולי לא צריך להקפיד על פרט זה או אחר במסגרת – אלא לראות בה כיוון שידריך אותנו להיות תכליתיים, ואולי ישמור עלינו מסטיה לשיח אישי וחברי שאינו מקדם את "המסמך המשותף". סוף-סוף הפורומים עומדים לרשותנו בשביל שיח החברים הכללי...

אני חושב שהדרך לקדם את המסמך היא פשוט להתחיל לבנות אותו, חלקים-חלקים – והסדר לא מחייב, רק שנעלה דברים שאמורים להיות ב"מסמך" באיזה שהוא מחלָקיו.
ההיכרות בינינו תעזור לנו להיות קצת ריאליסטים, ולא להציע דברים שאנו יודעים שלא יוכלו להיות מוסכמים – אבל מותר גם להיות אופטימיים ולקוות ליותר הסכמה ממה שהתגלה עד כה.

אחרי שמישהו מביא הצעה כלשהי, יש לערוך עליה דיון. בשלב ראשון נשתדל לא להיות פסקניים, ואם פגשנו רעיון המקשה עלינו – נשאל עליו שאלות. אני מאמין שזוהי דרך המלך להבין זה את זה ולבנות את המשותף. בעקבות הדיון יגבשו המשתתפים את התיחסותם לרעיונות, ואז נראה התיחסות של תמיכה, הצעות לשיפור ותיקון – וכן הבעות של הסתייגות שגם ילַמדו עם מה האנשים יכולים לחיות – ומה יהיה להם קשה לקבל במסמך המייצג אותם.

היות והדיון נעשה בפורומים, הוא יהיה גלוי ופתוח לכולם. לדעתי השתתפות של חברי המעגל וגם של חברים אחרים תהיה רצויה – אך כדאי שמעתה ואילך נהיה כולנו תכליתיים.

אני סבור שאם אפילו רק אנו שנינו נסכים על מסגרת דיון כלשהי (ומוזמנת דעת החברים גם לגבי המסגרת) נוכל לפתוח בתהליך ולספק לו לא-מעט חומר. מה דעתך, נעמי?
הוסף תגובה

(נעמי באב"ד 21-12-09) מקווה שלא תיפגע אשר ידידי משכבר הימים

אך תרבות היא מבחינתי שירה, מוסיקה, ספרות, אומנות כציור, מחול, פיסול, שיח, השראה, מאכלים, מנהגים, אפילו בדל של פילוסופיה, אך במינון ולא רק פילוסופיה. ומה שאתה כתבת נשמע לי כמסמך של מבקר המדינה, או חוקים שרוצים לחוקק בכנסת.
לכן קראתי לתרבות שלנו, תרבות שושנת האור, כאשר הדגש על תרבות,,, ולא....מסמכי דיון.
מצטערת אשר, אבל ההרגשה האינטואיטיבית שלי....כשקראתי מה שהצעת עכשיו...ממש לא עורר את תאבוני, אפילו ייבש אותו.
מקווה שלא תכעס ותקבל את דעתי הכנה....באהבה
מצטערת.
אך אם מדברים אמת, זו הייתה ההרגשה שלי.
השושנה אינה מסמך. השושנה חיה.
היא מבחינתי נושמת.
כן היא נולדה מעולם השירה והנבואה. זה המקור שלה. שיר השירים.
וכשאנחנו מתעלים על עצמנו האנרגיה מתוכנו מתפרצת בשמחה משלהבת... לא רוצה לרוקן אותה מהחיות המבורכת שבה.

(נעמי באב"ד 22-12-09) אך תרבות היא מבחינתי שירה, מוסיקה, ספרות, אומנות כציור, מחול, פיסול, שיח, השראה, מאכלים, מנהגים, אפילו בדל של פילוסופיה, אך במינון ולא רק פילוסופיה. ומה שאתה כתבת נשמע לי כמסמך של מבקר המדינה, או חוקים שרוצים לחוקק בכנסת.
לכן קראתי לתרבות שלנו, תרבות שושנת האור, כאשר הדגש על תרבות,,, ולא....מסמכי דיון.
מצטערת אשר, אבל ההרגשה האינטואיטיבית שלי....כשקראתי מה שהצעת עכשיו...ממש לא עורר את תיאבוני, אפילו ייבש אותו.
מקווה שלא תכעס ותקבל את דעתי הכנה....באהבה
מצטערת.
אך אם מדברים אמת, זו הייתה ההרגשה שלי.
השושנה אינה מסמך. השושנה חיה.
היא מבחינתי נושמת.
כן היא נולדה מעולם השירה והנבואה. זה המקור שלה. שיר השירים.
וכשאנחנו מתעלים על עצמנו האנרגיה מתוכנו מתפרצת בשמחה משלהבת... לא רוצה לרוקן אותה מהחיות המבורכת שבה.
הוסף תגובה

אולי הייתי חריפה אבל הרגשות היו אוטנטיים

ועם זאת אני מאד רוצה להדגיש שאני מרגישה שהכול שהוא חשוב כבר נכתב
והיום נראה לי שיש לכתוב פחות ולהיות יותר, את כל החשוב שכבר נכתב.
בתור התחלה. מאוחר יותר אפשר להוסיף את החדש שלא נכתב עדין שלשמו גם הוקמה מבחינתי השושנה.
לכן המוטו שהכתיב לי את יצירת השושנה היה: אני חווה משמע אני קיימת.
ועם זאת ....אם נוכל לקצר....ולא להרבות במלים....נדמה לי שאפשר להתחיל מהליבה של השושנה, שהיא מבחינתי ה א ה ב ה.
האהבה היא המקור, ומן הראוי שנדע אותה ונתייחס אליה.
היא ליבת הספירלה.
הטבעת המקיפה אותה תהיה....כך אני מציעה...שאפשר להסכים שלא להסכים.
אלה צלילי הפתיחה שלי במשחק השח השושני.
מקובל עליכם? מה דעתכם?

 

ועם זאת אני מאד רוצה להדגיש שאני מרגישה שהכול שהוא חשוב כבר נכתב
והיום נראה לי שיש לכתוב פחות ולהיות יותר, את כל החשוב שכבר נכתב.
בתור התחלה. מאוחר יותר אפשר להוסיף את החדש שלא נכתב עדין שלשמו גם הוקמה מבחינתי השושנה.
לכן המוטו שהכתיב לי את יצירת השושנה היה: אני חווה משמע אני קיימת.
ועם זאת ....אם נוכל לקצר....ולא להרבות במלים....נדמה לי שאפשר להתחיל מהליבה של השושנה, שהיא מבחינתי ה א ה ב ה.
האהבה היא המקור, ומן הראוי שנדע אותה ונתייחס אליה.
היא ליבת הספירלה.
הטבעת המקיפה אותה תהיה....כך אני מציעה...שאפשר להסכים שלא להסכים.
אלה צלילי הפתיחה שלי במשחק השח השושני.
מקובל עליכם? מה דעתכם?
הוסף תגובה

(רוני רונית פוליאקין 22-12-09) נעמי אהובה,אשר יקר -פותחי השער.....

בסוף דברייך,נעמי, עטפו ההבנה וההכלה את השיח המתרקם ומפלס צמיחתו אל-על ואל שאר כיווניו בציון הקבלה:
א.מתוך הסכמה
ב. אי-הסכמה שגם לה זכות קיום ומרחב מחייה (לא פחות מאתגר)
נראה כי לעולם ילוו השניים אחד את השני בתהליך רב-משתתפים כעין זה המדובר
וטוב שכלינו מורגלים בהכלה,סובלנות מתוך אמונה שדרכנו נבנית ונסמכת על מרכיביה=אנשיה השונים שגם כך מורכבים כל אחד בפני עצמו. ככל שירבו המשתתפים נדרש לכך עוד,מי ייתן ותהיה בנו התבונה להתיך ולצקת אידיאולוגיות ורעיונות ממקורות שונים להסכמה ולהגיע אל דרך-השושנה.אחריות גדולה,משימה שיש הרואים כמייגעת: יש המאמינים כי הכרחית לתנועה קדימה ולרוח תקופתנו, גם לאור ההתרחשויות העצומות בימינו ולמען הגשמתנו. התרבות-בשלל רבדיה היא מזוננו היומיומי ואנו מגשימיה ממילא משכבר הימים דו-קיום מופלא:במרוץ שליחים זה יד מוסרת אל יד נשמה עם נשמה,למען לא יכבה הלפיד בגשם:ברוח-סערה:בסופת-אדמה לא יוסתר בעננים:באהבה נניע=תגיע הבשורה לתפוצותיה בעיתה במלואה נחדש ימינו בהוויה מאחדת צעד בצעד או בנסיקה משותפת אל-נכון.
יום מיוחד עבורי הוא היום,ציון יום הולדתו של אהובי אבי היקר שהלך לעולמו לא מכבר,בזכותו הגעתי גם אל השושנה חזרה בזכותו אני חשה שליחות וחווה נתינה ומוצאת ערך זה כמוביל ומקביל לאור החיים...ציווי הלב הוא לתת מתוכך ולאחרים אפשרות אמיתית לחוות הווה כגן-עדן ומחר מלא זוהר תוך רעות:אהבת-החיים: בשמחה
הנ"ל נכתב אור ליום רביעי,23.12.2009,ו' בטבת התש"ע

 

(אשר שלאין 24-12-09) דברי שלום ואמת (לא נפגע ולא כועס)

(אגב: הכותרת שנתתי כאן שלחה אותי לחבר מדרש על מגילת אסתר – אך אותו אביא בנפרד)

יקירתי נעמי.

גם אם היית כותבת לי בפחות התחשבות וזהירות, לא הייתי נפגע או כועס, כי לימדתי את עצמי להקשיב לצד הענייני ולהכיל התנגדויות שדעתי או רצוני עשויים לעורר..

בקריאת המסר הראשון מהשניים, כבר ציינתי לזכותך שדרך ההתנסחות שלך היא ברוח של דיאלוג אותנטי (כפי  שאכן הוספת במסר השני). את לא הוצאת פסק ביחס לעמדתי אלא סיפרת על איך שזה נשמע לך, מה היא הרגשתך האינטואיטיבית, איך שתאבונך לא התעורר.

בודאי שאני לא מרוצה מתוצאה זו, היה נוח לי אילו נדבקת בהתלהבות שלי והיית רואה מייד איזה מרחב עצום פתחתי בתכניתי, כזה שיכול להכיל "שירה, מוסיקה, ספרות, אומנות כציור, מחול, פיסול, שיח, השראה, מאכלים, מנהגים", משהו חי ונושם, נבואה ושיר השירים.

אם זה לא נקלט כך - האחריות היא כולה עליי. קרה לי מה שקורה לבעלי רעיונות, שמתוך שהרעיון שלהם ברור להם, הבחנתם אינה מספיקה על כמה שהמקום בו נמצא מקבל המסר לא מבטיח בכלל שהכל לא יפורש אחרת.

אני מסיק שהייתי אופטימי יתר על המידה בתקוותי "שאנו שנינו [כבר] בשלים לצעד הנועז של תחילת בירור שיטתי"; מתברר שהֶערכתי לא-נכונה את מידת ההיכרות שכבר השגנו.

 

אני לא מסתלק מההצעה שלי, למרות חוסר התאבון שהיא פגשה אצלך. מבחינתי היכולת לטפל בנושאי חיינו, גם הרוחניים, גם הרגשיים, גם האומנותיים, לרבות אמונה ואהבה, בדרך מסודרת - היא ממש מרכיב חשוב בתרבות שהייתי רוצה לראות בעם ישראל ובשושנת הגליל. 

 

כאשר ניסחתי באופן מעשי את המסגרת המוצעת לדיון, הפעלתי ערכים כלליים יקרים לי שחסרים בהחלט בחיי הציבור , החברה והמדיניות – אך מדריכים אותי. מה שקרה עכשיו הוא שהרשיתי ל"תרבות הפנימית" שלי (שאמנם בינתיים היא מאד ייחודית לי) לבוא לביטוי בלתי מבוקר. עכשיו אני מבין שהיתה בכך גלמיות כלשהי – אך אני מעז לבקש מחבריי הטובים שיזַכו אותי בהתיחסות עניינית: לא רק במסר אותנטי על התרשמות כללית – אלא אולי גם במאמץ חברי להצביע על פרטים בדבריי שקשה להסכים להם. אני גם יכול ומוכן לקבל במקום זה תכנית אחרת של מישהו שתעזור לנו למקד את הבירור. אני מסוגל גם לקבל תגובה שתאמר כי אין צורך בבירור מקיף ושיטתי, ונוכל להמשיך בחילופי דברים כמו עד כה, עם הבעות שמחה על כל דבר שיתברר כי הנו מוסכם ומשותף במידה סבירה. למשל: גם אני בעד אהבה, וגם אני בעד להסכים שלא להסכים – ומי לא?

 

בינתיים ראיתי שאת, נעמי, הצבעת על טקסט "נרות האחדות" מהכנס, עם העדכון שהוסיף אליחי, כעמוד התווך של התרבות השמינית, בהמשך גם הוספת עדכון משלך.

היות וצריך להתחיל דיון מאיזה מקום – אפשר להתייחס לטקסטים האלה - אך כדאי להימנע מלחסום גישות נוספות, כאלו הנותנות בעת חיפוש המשותף את עיקר המשקל לצדדים חברתיים, ציבוריים, היסטוריים ואף מדיניים.

אחזור לזה במפורט בתגובה שאכתוב לפורום במסגרת הנושא ההוא.

 

(נעמי באב 24-12-09)(0) התייחסות לדבריו של יקיר לבי אשר

ולא בכדי כתבתי יקיר לבי, כי אתה מאד מאד יקר לנפשי. אשר.
עשרים שנה של אינטראקציה עמוקה בנושאים שמאד כואבים ומאשירים ...זה כמעט כמו זוגיות בחיי נישואין. אמת?
איך אומרים? עזר כנגדו? לפעמים עזר- כשמצליחים - ולפעמים גם כנגדו, שזה בדרך כלל לטובה בעולמות שלנו. מכול מקום בעולמות שלי.
"הכנגד" שלך אשר יקר לי, הוא היה כמו "הכנגד" של יאיר אישי לשעבר שגם הוא זכור לטוב שרק חישל אותי וסייע לי לחדד את דעותיי, ועם זאת כמו אשר, לעתים מוסיף נדבך שלא חשבתי עליו ומעשיר ומאשיר אותי.
(ותסלחי לי חנה לבן יקרה שאני כותבת "זכור לטוב" גם לחיים, כי מדוע עלי רק לזכור את המתים? מה? גם לחיים לא מגיע?)
הפעם אישית התחברתי עם הכתיבה שלך אשר, בניגוד לכתיבה הקודמת.
ושוב, לא בכדי הצגתי את ההתחלה: 1. כאהבה 2. היכולת להסכים שלא להסכים...וכאן...הרשה לי להאיר...כי כאשר אנחנו מסכימים על שורה ארוכה של נושאים...הנושאים שאיננו מסכימים הם שוליים בעיניי מבחינת התמונה הגדולה- ולא מהותיים. לעתים.
ואם מסכימים ב-80% אומר דיינו.
ופה עלי לציין...ואולי לא תסכים....שפעמים רבות במפגשים היו התפרצויות שלא בפרופורציה. פתאום העכבר היה הופך להר. הפירור הזעיר - למפלצת.
ואני זוכרת את המשבר שהיה לפני שנה בשושנה כשהצטברו כעסים ותסכולים ואז אמרתי במלים מאד פשוטות....וזה היה ברמת הגולן...אבל שושנים יקרים, אנחנו יותר מסכימים מאשר לא מסכימים.
ובבת אחת כמו הוסרה איזה אבן. פתאום התמונה לא נראתה אפורה וחסרת תוחלת.
וכן, אני בהחלט חושבת שכדאי להתחיל באותן אמירות שנאמרו בחנוכה, שאליחי סיכם אותם כל כך יפה...( והזכיר לי את ג'פרסון בנסוח מגילת העצמאות של אמריקה)
כי אלה האמיתות שבמשך קרוב לעשרים שנה נסיתי....ואני רואה שדי בהצלחה...להטמיע כאן בשושנה.
ואני שואלת אשר האם שמונה האמירות האלה מקובלות עליך?
הם נראות בעיני כנקודת פתיחה מצויינת לדיון לאחר שהסכמנו שבראש עומדת האהבה והיכולת להסכים שלא להסכים.
זה הדגל שהולך בראש המחנה שלי במרכז הרוחני שאני המרכז, ואתה המרכז,, ואת המרכז.
ומקווה שמקובל עליכם ויכול לשמש כמכנה משותף רחב.
ואני כבר יכולה לראות בעיני רוחי איך בעתיד כשנתקדם בהצגת רעיונות חדשים שאולי יהיו כאלה שיתחברו למכנה משותף צר יותר.
ונסכים שלא להסכים. וגם זה נכון צודק ואמיתי.

גם אני מצטרפת לברכות 'החלמה מהירה'...ושתמצאי כוחות רבים לעבור את הסבל והקושי שיהיו בתקופה הקרובה...שאהבת משפחתך, השושנים, האורליה והאל תעטוף אותך כל הזמן ותקל את הכאב ואיחוי השבר.

ולכל השושנים אני מציעה לשלוח אנרגיה של ריפוי יחד, אולי מחר במדיציית היונה בשש בערב!!! ואת פנינה, שדואגת ועושה למען אחרים ...שיכבי וקבלי מאחרים אל תוכך ריפוי ואהבה מכולנו !
תהיי ב ר י א ה !!!
הוסף תגובה


 (אליחי גדעון דנור 22-12-09)(6) נרות האחדות של האורליה שהדלקנו בכנס חנוכה

על פי בקשתם של אנשים להלן הנושאים:

אני מדליק/ה נר זה:

1.לכבודה של האחדות בתוכי, לגילוי העצמי שלי, לחיבור בין גוף נפש ורוח , לחיבור של הלב והמח - לחכמת הלב.

2.להוקרת והכלת הזולת, הרע החבר וגם האחר, על מנת שיקויים הפסוק ואהבת לרעך כמוך. גם אם הוא חושב שונה ממך.

3.לאחווה, הרמוניה ואהבה בתוך המשפחה הקרובה ובמשפחת השושנה.

4.לכבוד האחדות בתוך עמי על שבטיו ועדותיו, על כל גווניו.

5.לכבוד האחדות בין העמים על גזעיהם, צבעיהם, ודיעותיהם.-
כולנו יצירי אלוה.

6.לאחדות האור מעבר לדתות, למימוש הערכים האוניברסליים
הגבוהים המשותפים לכל האנושות ולכבוד נושאי האור באשר הם.

7.אחדות וחיבור של כל העולמות. הגלקסיות והיקומים .

8.לחיבור בין שמיים וארץ, לפתיחת שערים , ולהגשמת חזון השושנה.

והייתי מוסיף גם את הנושא של האחדות של האדם עם העולם כולו שנאמר על האדם הראשון שהקב"ה הנחה אותו לעבוד ולשמור על גן העדן על היצורים על הצומח ועל הדומם, ואנחנו צריכים לחזור למקום של אחריות כלפי העולם ולא להחריב אותו.

אליחי

 (נעמי באב"ד 22-12-09) אגב אשר אליחי ורוני המשפטים האלה יכולים בהחלט

להוות את עמוד התווך של התרבות השמינית.
אני מתחברת לכל משפט.
מה אתם אומרים?
ואולי כדאי בדיון לפרט כל אחד מהם?

 סגרתי את המחשב וחזרתי כי...

נזכרתי שהיה משהו שחסר לי בדברות הנפלאות שניסחת אליחי.
בנוסף לחיבור בין שמים וארץ....שמעלה לאשר בדרך כלל את הפיוז(שיכול להיות פיוס) החידוש שלנו היום הוא באל אדם אדמה.
לא מספיק לי הארץ, גם לא מספיקים לי השמים, (סליחה על היומרה וחוסר הצניעות והעיניים הגדולות)
ובסעיפים האחרים אליחי העפלת והמראת מעבר לעולם מעבר לשמים. לאור מעבר לדתות ובאתי אל מנוחת נפשי.
אך אני מדגישה שבתרבות הזאת אנחנו גם מחזירים את אמא אדמה למשחק.
מחזירים את אמא אדמה למשפחה, וכבר איננו משפחה חד הורית, רק עם אבא.
זה הרבה יותר מאשר רק ארץ שזו השכבה או המעטפת החיצונית, בתרבות הזאת אנחנו נוסקים ממריאים ומגיעים למרכז הבריאה שמעבר לשמים מעבר ליקומים, ויורדים לעומק עומקיה וליבתה של אמא אדמה.
המנעד פשוט מתרחב
לכן אני רואה את המשולש החדש אל אדם אדמה
מקובל עליכם?

(חגית 23-12-09) אני נפעמת מהאנרגיה הגבוהה והטובה

שזורחת לה מבין המלים. מרגישה שאני חוזרת לעצמי,,אחרי כמעט שבועיים של וירוס נחמד שחבר אלי ועכשיו הוא נטש.ברוך השם ותודה לאל.

(רוני רונית פוליאקין 23-12-09) מסכימה איתך נעמי כנ"ל לשם הגשמה מיטבית ורחבה

זו קריאתי משכבר למימוש הלכה למעשה ,,, יש לבדוק כיצד להוציא לפועל את הניתן
ולפרוט את ההלכה לדרכי-פעולה ברות-מימוש, כל אחד בנפרד וכולנו ככלל.
תפקיד השושנה, המעגל המוביל הוא לאפשר לחבריה אופני-ביצוע לטעמי, ממש בירידה לפרטים,בתמיכה רציפה, ליווי והדרכה ככל הניתן. להוציא את הכוח אל הפועל. לאור יום לאור הכל ולא להמנע ולהסס...."אויימר ועויישה" בשמחה באמונה באהבה בדבקות בנתיבי הזמן ולאפשר לשושנינו קבלה ומתן

 
(שולמית מרגלית 24-12-09) רוצה לומר כמה מילים מהזווית שלי

בתור די חדשה בשושנה (4,3 שנים),אני ועוד 'חדשים' כמוני (דורין, לטיסיה, רותה ועוד) נמשכים ומתלהבים מהאקדמיה בגלל התיקשורים ממקורות גבוהים והדיונים המדהימים בעקבותיהם ובכלל, וכן מהאווירה המיוחדת (תדרים גבוהים) הנוצרת במפגשים. לכן אני באופן אישי מאוד אוהבת את הנכתב בפורום ע''י נעמי, צביקה וחגית ואחרים...זה גורם לי התעלות גם רק בקריאת הדברים.
לא ידעתי שיש בשושנה רבים שקשה להם עם התיקשורים , ובשיחה עם שולה ישראלי לפני שנתיים זה נודע לי (ולהערכתי זו אחת הסיבות שגרמו לשולה לזוז הצידה, לצערי הרב מאוד...שולה היא נכס והלוואי ותחזור במהרה לשורותינו).
רבים מהמצטרפים 'החדשים' נמשכים למה שכתבתי לעיל...וחייבים להמשיך לטפח צד זה, כפי שנעמי עושה בעצם. וזה הייחוד של השושנה.
התפתחות ומודעות עצמית ,הנעשית בקבוצות - מאוד חשובה... אך אפשר למצוא אותה גם באלפי מקומות אחרים.

לגבי עשייה ספציפית ,שעליה כותבים אשר ועתליה - גם לי זה חסר... אני גם חושבת שצריך להתלכד סביב עשייה מסויימת וחשובה לאנושות. ויש הרבה מטרות חשובות.
אם תהיה עשייה חשובה שהשושנים ירתמו לה בהתלהבות - זה יהיה שדרוג של השושנה בעייני והתפתחות למקום גבוה יותר... בסופו של דבר אנחנו על כדור הארץ כדי לעשות...
יישר כוח לכולכם!

 (נעמי באב"ד 24-12-09) תודה על דברייך שולמית ויש מקום לעשייה

והשושנה הוקמה כדי שיחד נקים מקום חדש עלי אדמות
מקום שעוד לא היה.
מקום שעדין לא נברא אך מזהיר בעולמות העליונים.
והמקום הזה הוא ההיכל של אור מעבר לדתות, משכן לכל העמים שמבטא את האחדות מתוך ייחודיות.
זו הייתה המטרה העליונה של השושנה.
אך ישנה גם הליכה במדבר לפני שנבנה המשכן. יש תקופת הכנה והבשלה.
ועכשיו כמו עם ישראל שאחרי 40 שנה עמד לפתחה של הארץ המובטחת
ואמור היה להקים את החברה החדשה בארץ החדשה, גם אנחנו בשלהי שנות ה-40
ערב הכניסה לארץ המובטחת - שהיא למעשה העידן המואר(כהמשך לעידן החדש) -
עכשיו הגיעה השעה לתכנן את המקום שיבטא את הרוח החדשה כך שרוח וחומר יהיו לאחד. זה היה יעודה של השושנה מ ל כ ת ח י ל ה.
נתחיל לשוחח על כך במפגש הקרוב באקדמ-יה.
הקבוץ כבר מוכן, באו לביתי נציגים צעירים בביולוגיה וברוח מהקבוצה האקולוגית שרוצים גם הם להיות שותפים למיזם, וכבר התקיימה פגישה ראשונה.
המקום שעליו אני מדברת שיהיה ממוקם באחד השערים החשובים בפלנטה, בשדה החיטים, אמור לבטא את הרוחניות החדשה שאותה אנחנו נברר גם במפגש הקרוב באקדמיה ואני מקווה שגם במעגל המוביל:
מה זה בדיוק להיות רוחני. הרי אי אפשר להקים מרכז רוחני אם איננו יודעים מה זו רוחניות.
אגב, שולמית יקרה, בשיחתי האחרונה עם לטיסיה - שהיא גם יהודיה אך מוצאה מהשבט הטולקי (מקווה שאייתתי אותו נכון) - התברר לי שמסרים רבים שאני מקבלת מהאל בזמן האחרון מאוד תואמים את היידע שמביאה לטיסיה מיֵשויות השבט שלה המלווים אותה כל חייה.
ובהקשר לשולה ישראלי.
          אני בקשר עם שולה . משוחחות מפעם לפעם. והריחוק שהיא לקחה עכשיו הוא ריחוק כללי, לא רק מאתנו.
היא עייפה ומרגישה צורך שלא לעסוק בתקשורים בכלל. בלי קשר אלינו.
עם זאת...עלינו לדעת שולמית מרגלית היקרה שכאשר אנחנו בוחרים בדרך הרוחנית שמביאה עימה רעיונות חדשים, מסרים לא ידועים, ואפילו מהפכניים ....מי שלוקח על עצמו להביא אותם עליו לדעת שיעורר התנגדות, עליו לדעת שלא יפרשו שטיח אדום לרגליו, עליו להיות סבלני וסובלני ולקבל באהבה התנגדויות, בוטות, לעג...
עליו להתכונן נפשית לכך שכל אלה החיצים המיורטים כלפיו הם חלק מעיסקת החבילה.
אם אינו מוכן לספוג....איננו יכול להוביל.
עם זאת עליו לדעת שאם דבריו אמת, אם דבריו נובעים מהמקור הנכון העליון, בסופו של דבר...יתקבלו למרות הפחד, למרות החשש, למרות ...שזה אולי חדש מדי.
כי אחרי שיהפוך בהם יתלבט יטמיע יאבק....האמת סופה לנצח. ולבו יאמר להם....אמן כן יהי רצון.


 (אשר שלאין 24-12-09) נוסיף ונברר

אני מקווה שאת, נעמי, והחברים יתיחסו לפנייתי זו באורך הרוח שאני מצדי מגייס – למרות שזה דורש מאמץ מכולנו

מנקודת ראותי, הטקסט של אליחי, לרבות הקטע שהוסיף כאן, וכן ההשלמות שלך, נעמי – אלו הם דברי שירה שראוי להביעם בכלל ולהשמיעם בטקסים בפרט. הם מבטאים הלכי רוח נעלים ואציליים, וזה הישג לשושנה שהם מוצאים את מקומם במסגרתה.

אולם... בתור שירה הם פטורים ממבחן-תקפות שיש לדרוש מניסוח של מסגרת המחייבת את כולנו ומציגה את מהותנו בפני הציבור הכללי שבתוכו אנו מתכוונים לפעול ולעשות נפשות לדרכנו.

אני אשתדל להתייחס עניינית ברוח ההליך שאני הצעתי, דהיינו להציג שאלות שעולות בי (ודוחקות בשלב זה "מתן ציונים" לרעיונות שהוצגו).

לא שמעתי עד כה, שאליחי, מחבר הטקסט, הציע אותו כמסמך-יסוד על מהות השושנה, כעמוד התווך של התרבות השמינית. את, נעמי, מציעה זאת, ושאלותי יופנו אליך.

אני מביא בחשבון שזה אולי לא מצויין ל"תאבון" – אך בכל זאת ביקשתי שתשתתפי במאמץ. 

לכאורה השאלה היא טכנית: היא איך הופכים טקס נרות ל"דיברות".

אני מציג עכשיו מאמץ כן לעשות זאת, ושואל אם לזה הכוונה.

לכאורה, ינוסחו עקרונות השושנה בערך כך:

1. חברי שושנת הגליל מכבדים את האחדות שבתוכם, מגלים את העצמי שלהם, מחברים בין גוף נפש ורוח , מטפחים את החיבור של הלב והמח - חכמת הלב.

2. אנו מוקירים ומכילים את הזולת, בין אם הוא חבר ורֶע   ובין אם הוא אחר, על מנת שיקויים הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" - גם אם הוא חושב שונה ממך. 
3. נטפח אחווה, הרמוניה ואהבה בתוך המשפחה הקרובה ובמשפחת השושנה.
4. נשאף לאחדות בתוך עמנו על שבטיו ועדותיו, על כל גווניו.
5. נפעל גם למען האחדות בין העמים על גזעיהם, צבעיהם, ודיעותיהם - כולנו יצירי אלוה.
6. אנו רואים את אחדות האור מעבר לדתות, ופועלים למימוש הערכים האוניברסליים
הגבוהים המשותפים לכל האנושות עם שאר נושאי האור באשר הם.
7. ענייננו הוא אחדות וחיבור של כל העולמות. הגלקסיות והיקומים.
8. נתרום לחיבור בין שמיים וארץ, לפתיחת שערים, ולהגשמת חזון השושנה.

-  אנו מכירים באחדות של האדם עם העולם כולו - שנאמר על האדם הראשון שהקב"ה הנחה אותו לעבוד ולשמור על גן העדן על היצורים על הצומח ועל הדומם, ואנחנו צריכים לחזור למקום של אחריות כלפי העולם ולא להחריב אותו.
- המנעד שלנו מתרחב  - אנו רואים את המשולש החדש: אל-אדם-אדמה

נחזיר את אמא-אדמה למשפחה, וכבר איננו משפחה חד הורית, רק עם אבא, האל.
- בתרבות החדשה אנחנו נוסקים, ממריאים ומגיעים למרכז הבריאה שמעבר לשמים מעבר ליקומים, ויורדים לעומק עומקיה וליבתה של אמא אדמה.

עד כאן.

האם, נעמי, העיבוד הנאמן הזה שעשיתי לטקסטים, יכול לשמש כבסיס למניפסט מייצג של שושנת הגליל - כזה, שלאחר השלמות שונות, ישקף וימצה את עיקרי המניעים והחלומות של החברים הפעילים?

כבעלת ההצעה בפועל, תשובתך מתבקשת בטרם אוכל להוסיף ולהתיחס לפרטים.

אשר

 

(נעמי באב"ד 24-12-09) מענה לאשר

העיבוד היה בסדר אין לי בעיה אתו. אשר יקר עד מאד.
אך האם שכחת שהאל אמר למשה: כתוב את השירה הזאת. כי התורה היא שירה?
הכתיבה שלך עניינית אך אל נא תשכח שגם הפילוסופיה של תקופת ההגות היהודית ...נחשבת מעט לנטע זר ביהדות.
היא הייתה בבחינת חיקוי לפילוסופיה היוונית ותרמה את תרומתה.
אך היהדות...מבחינתי היא שירה.
ולא הייתי רוצה לאבד את הלחלוחית הזאת.
לא הייתי רוצה לפרוט אותה לפרוטות כמו להוציא את הרוח מתוכה.
כשאני קוראת למשל את מגילת העצמאות ....לפיכך התכנסנו היום.....משהו מתרומם בתוכי, ואני מתחברת למקור.
השכל, כתיבה רציונלית "מזיזה" אותי "מסיטה" מהמהות היהודית שתוכה ככברה, שיסודה, מהותה, וליבה....שירה.
לכן שיר השירים הוא לא רק קודש אלא קודש קודשים.
כתוב את השירה הזאת אשר ידידי.


 (אשר שלאין 26-12-09) נעמי, אני תוהה מה לעשות עם התשובה שלך.

את כמובן לא מחדשת לי באמרך שהעיבוד "היה בסדר": אני משתדל שהזמן שאני מקדיש ינוצל לביצוע תקין.  הנוסח שהצגתי כלל לא מהווה כתיבה עניינית משלי, אלא משקף באופן מלא ממש את כל התוכן שהיה בטקסטים של אליחי ושלך. רק טרחתי להשמיט משם מלים כמו: "אני מדליק/ה נר זה לכבודה של..." או "והייתי מוסיף גם את הנושא של..." או אפילו "אנחנו גם מחזירים את אמא אדמה למשחק" ושום נענוע של פיוט לא השמטתי. אם היתה שם "לחלוחית" מהסוג הדרוש לך - לא יתכן כי היא אבדה או נפרטה לפרוטות, או יצאה ממנה הרוח.

לא מדובר על טקסט שלי "שאין לך בעיה אתו": אלה הם לכאורה דברים שלך, שאני יש לי בעיה אִתָּם.

את שואלת: "אשר, האם שמונה האמירות האלה מקובלות עליך?" – ואני לא רואה כמועיל לעשות משאל על מי מקובל טקסט כלשהו שהופיע באירוע של השושנה.

מה שכן חשוב, זו הדעה שאת הבעת לאמור, כי "המשפטים האלה יכולים בהחלט להוות את עמוד התווך של התרבות השמינית". כאן באתי לעזור ולשחרר את המשפטים מההקשר של הדלקת נרות, ולאפשר לך להציגם, בשמך שלך, כ"דברות נפלאות", "כנקודת פתיחה מצוינת לדיון" – ולא כסתם "בסדר" ש"אין לך בעיה אתו".

מבחינתי, העבודה שעלינו לעשות דורשת מאמץ וריכוז, וחשובה לי הבהירות והיעילות בדיון.

אני הצעתי שיטה לבירור, שלא היתה מעוררת תאבון מבחינתך.

אוסיף ואומר, שעדיין אני מצר על שדחית את החזון שלי, על בירור שיטתי שבו ישתתף כל המעגל, וכל אחד יוכל להעלות רעיונות ושאלות לדיון. (חשבתי שכך יתגלו החלומות של החברים וכן מידת היכולת של חברים להצטרף לחלום של זולתם, או רק לתת לו מרחב על ידם – או גם לבקש שרעיון זה או אחר לא יופיע כמייצג אותם).

עם זאת, אינני שולל את האפשרות להתחיל דווקא מה"דיברות" שאת מציגה – כאמור לאחר שאת תביאי אותם לפני החברים כהצעה שלך לדגל משותף.

אני לא מתכוון להיות סתם פורמליסט – אבל לא הייתי רוצה להתחיל להתיחס לתוכן שהצבעת עליו, לפני שתקחי עליו אחריות ותאמרי: זאת הצעתי – או שתתקני את הנוסח כפי שייראה לך.

לאחר שתעשי כך או כך, יוכלו חברים להתיחס ברצינות לכל נקודה.


 (רוני רונית פוליאקין 26-12-09) אשר יקר, נפעמת מיכולותיך המגוונות ומחזקת דרכך

מסירותך ונאמנותך לעצמך ולשושנה כאחד
הענותך לצורכי השושנה בעת זו והרתמותך להוביל נסיון עדין מורכב
חשוב כחמצן לאש:-)
מאיר עיניים
מרחיב לב
על שהינך עבורנו
עמוד - תווך מסד בסיס
אור גדול
אור יקרות
על אלה ועל הבאות
תודות ושפע ברכות
באהבה

רוני רונית


 (נעמי באב"ד 27-12-09) התחלות אשר....הן המורכבות ביותר

ראשית אני מאד מודה לך על כל אשר נתת עד כה. כמו השיר המפורסם. ואומרת זאת ממעינותיי העמוקים שבלב.
ושנית דווקא ההסכמה הראשונית היא הלא כל כך פשוטה. אם אתה זוכר....לפעמים השורות הראשונות של ספר רומן או מאמר הן המאתגרות...ויכולים לפעמים לשבת שעות ליד המחשב או הדף הריק ולבהות...ופתאום מתחולל הנס ואחרי חבלי הלידה הראשונים המלים כמו זורמות מאליהן. אצלי זה כך על כל פנים.

אך לפני שאגע בנקודות הפתיחה שלנו הרשה לי לאמר לך שאני פתוחה אישית לכל הצעה בהמשך, לכל יוזמה, לכל פעילות שהחברים יציעו....זאת הייחודיות שתבוא לידי ביטוי בעתיד.
אך בשלב זה אני מציעה שנתמקד על המכנה המשותף הרחב.
על העקרונות הבסיסיים שאנחנו יכולים רובנו להסכים עליהם.
וכן, אני בהחלט יכולה לראות אותנו מצביעים עליהם.
למה לא?
כי חשוב לי להדגיש שאנחנו יותר מסכימים מאשר לא מסכימים.
וברגע שלא נסכים...וזה בהחלט בסדר... נוכל לראות זאת בפרופורציה.
בשיחה ארוכה שהייתה לי אתמול עם אליחי בטלפון הצעתי...וזה היה מקובל על דעתו...ומקווה שגם יהיה מקובל עליך ועל חברי המעגל המוביל כהתחלה...שנתחיל...במה שנראה לי מקור המקורות שלנו....א ה ב ה .
האהבה ששיר השירים היה מקור ההשראה הראשוני, ולכן גם תפיסת השושנה כשואבת השראה משיר השירים....נראה לי כבסיס ראשוני לשיח.
ואני מדברת עוד לפני ואהבת לרעך כמוך....אני מדברת קודם על אהבה נטו.
וכאשר אמרת במין...וסלח לי שכך אני מפרשת את דבריך מבחינה מוסיקלית....כאשר אמרת במין לגלוג....ואולי לא התכוונת אך כך שמעתי....במין לגלוג: מי לא יסכים על אהבה?
כוונתי הייתה שתחילה נבין לעומק מה זו אהבה.
ואל איזה אהבה אני אישית מתכוונת?ולאיזה אהבה אתה מתכוון כשאתה אומר אהבה? אתה ...או רותי או חגית...למה אתם מתכוונים?
רק אחרי שנעמיד את האהבה כבסיס או כליבה לשושנה אפשר להמשיך הלאה לאהבת לרעך כמוך אני ה' ולעיקרון ההסכמה לאי ההסכמה.
ואחרי שניכנס לעובי הקורה הזאת, אפשר לבנות על מסד זה את הטפחות של העקרונות שניסח אליחי שהם תמצית הרעיונות אותם הוצאנו לאור במשך 20 שנה.
אגב, לפני 20 שנה כשאף תנועה רוחנית שהכרתי כולל התיאוסופיה שדברה על אחווה ולא אהבה, ידעתי שעלי לצאת עם ההכרזה שהשושנה ביסודה משדרת את האנרגיה המחודשת והמובטחת עוד גם בכתבי המהר"ל למשל על האור החדש היורד אלינו כעת, אור ואנרגיית האהבה המיוחדת והמרפאה.
ואני זוכרת איך לפני 16 שנה התחלתי להרגיש אותה לראשונה מתהווה בבית הסופר.
יורדת אלינו טיפין טיפין ואנשים מתחילים להרגיש על מה אני מדברת.
אני מסכמת בינתיים: האם מקובל עליך ועל השושנים במעגל המוביל שנפתח באהבה כיסוד מאחד, על להסכים שלא להסכים ולאחר מכן את העקרונות אותם ניסח אליחי ואתה עיבדת אשר, אליהם אליחי ואני עוד בשיחה אמש הוספנו עוד כמה עקרונות ראשוניים?


 (אשר שלאין 27-12-09) אהבה ושאר יסודות

עלי לציין, כי השאלה עד כמה אני מסכימים על עקרונות בסיסיים אינה מטרידה אותי יותר מדי. לאנשים שונים יש "עקרונות בסיסיים" שונים ולעתים גם מנוגדים – ובכל זאת הם יכולים לעשות יחד דרך ארוכה וברוכה. במקרים רבים מספיק שיתוף פעולה בעניינים מעשיים, תוך בחינת המציאות המיידית, הסתגלות למשאלות וצרכים של הזולת ומציאת פתרונים מעשיים לקשיים שמתעוררים. במובן זה נוח לי לקבל את דברייך כי "ברגע שלא נסכים...וזה בהחלט בסדר... נוכל לראות זאת בפרופורציה".

כפי שכבר כתבתי בתגובה קודמת, אני עסקתי כבר לפני שנים בתכנון תהליך של "מציאת המשותף" כפי שקראתי לזה (וזה השתקף כאמור בראשי-פרקים המופיעים בכתובת http://www.asher.hopeways.org/mshutf.htm ). אני כבר מנחש כי התכנון ההוא מתקבל אצלך כיָבֵש ונעדר-השראה –  אך לגביי הוא חי, רענן ומלהיב (אף כי המסמך נכתב לפני שנים) - ולכן אני ארשה לעצמי לצטט משם עקרונות השייכים לעניין שכאן:

-  גם התמונות על המשותף אינן משותפות.

- מציאת המשותף גם אם לא ביסוד.

- אין צורך עקרוני בהסכמה על המדוע:

"מה משותף" ולא "מדוע משותף".

בשל גישה ריאליסטית זו, אני מפקפק בפוריותה של גישה "דדוקטיבית" הפותחת במעין אכסיומות מוסכמות ("הסכמות ראשוניות") וגוזרת מהן השקפות מקיפות ודרכי-פעולה.

בין הקשיים של פיתוח השקפה משותפת מתוך יסודות מוסכמים אפשר למנות: (1) שיימצא ניסוח מוסכם במלים – אבל אנשים שונים יפרשו אותן בדרך שונה; (2) שלא תהיה הבנה לגבי הכללים שלפיהם עוברים מהעקרון המוסכם למסקנות; (3) גם אם לא יהיה ערעור על דרך הסקת המסקנות – אנשים ירגישו שהתוצאה לא חשובה או לא מתאימה להם.

אם לדייק בדברים שכתבתי ואת שמעת בהם מין לגלוג, נוסחם היה: "גם אני בעד אהבה, וגם אני בעד להסכים שלא להסכים – ומי לא?". זה לא היה לגלוג – אך אולי בטאתי כך את הרגשתי שמה שאת לוקחת כנקודת-מוצא נראה לי פחות או יותר כמבוי סתום.  אחזור על ציטוט שכבר הבאתי מהמסמך שהוזכר: "יש לעסוק במה שאינו מובן מאליו".

עם כל זאת, עדיין אני מוכן להתיחס לכל שאלה. אני בוטח בעצמי שאצליח להישמר מבלבול והיסחפות למילוליות שאין לה כיסוי. יש ערך לדיון כזה גם אם הוא לא ימלא את התקווה להגיע להסכמות מקיפות משמעותיות.

אכן, בשיח שלנו חוזרת הרבה המילה "אהבה". אנו מביעים אהבתנו זה לזה בלי מעצור, והכל אמתי וברור. סביר לטעון כי אהבה היא המלט העיקרי המאחיז אותנו יחד לכעין קהילה חיה. בהיותנו אוסף של בני אדם המסוגלים לאהוב, טבעי הוא כמובן שרובנו קורנים אהבה סביב - במידה זו או אחרת - גם לקרובינו ומכרינו ומי שמופיע בחיינו, גם לקהילה הרחבה, גם לבני עמנו וארצנו, גם לכלל האנושות. זה אפייני שבינינו נמצאים אוהבי הטבע, הפלנטה והגלקסיה וכלל היקום. גם המושג של אהבה נקיה ללא תנאי מתפתח בקרבנו, גם היכולת להכיל בתוך אלומת האהבה גם את עצמנו.

האהבה מדריכה אותנו להתחשבות בצרכים ורגשות, למתן כבוד, להושטת עזרה, לנאמנות, לשותפות-אמת, למאמצי בניין ויצירה.

כל זה יש –  אך לא צריך "להסכים" על זה. אני אפילו מוכן לקבל, שפעילותנו בשושנה עשתה אותנו לאוהבים יותר עמוקים, יותר מקיפים; אני מוכן לסַפֵּר על זה, לחגוג את זה – אך לא להעמיד את המציאות הזאת כ"מקור המקורות" או כ"יסוד מאחד". אני נרתע מסיסמאות.

נזכור-נא, שאותה מילה, "אהבה" היא יסוד מוסד מוכרז של הדת הנוצרית על כל פלגיה – ואני, ממש אין לי עניין לעסוק בהבחנה בין האהבה שאנו חווים ובין חזון האהבה בן כאלפיים שנה שכביכול חודש על ידי הנצרות.

ולהסכים שלא מסכימים? – זה קיים בצורה טהורה למדי כבר מימי סוקרטס, עבר ל"מחלוקת לשם שמיים" שבתלמוד, וחודש בליברליזם האמתי כפי שהגו אותו גדולי רוח כוולטייר וכג'ון סטוארט מיל. ההסכמה שלא להסכים לא אומרת שיש לוותר על עמדה מנוגדת  "כי ממילא לא חשוב להגיע להסכם" – אלא להיפך: שיש מצד אחד להשלים עם האפשרות שתושמע דעה ואפילו תיבחר דרך שאני ממש מתנגד לה – ומצד אחר - לתת את הביטוי לעמדתי שלי גם אם לא תתקבל כמוסכמת, ואולי תעורר עלי רוגז.  גישה זו חיה בי במיוחד – הרי אני הוא זה שמעיז להביע דעה נוגדת ומבקרת – ומוכן לשאת בתוצאות. אם להזכיר דברים שכתבת, אינני פוחד מ"התפרצויות שלא בפרופורציה", מזה ש"פתאום העכבר היה הופך להר; הפירור הזעיר – למפלצת"...

לסיום דבריי אלה אציין שבקיום השיח שלנו ובדרך שבה הוא מתנהל, אנו מדגימים יפה את האהבה המפעילה אותנו לנהל כך את השיח הזה המלא במחלוקת – שכולה לשם שמיים...

 

אשר


 (רוני רונית פוליאקין 27-12-09) הפן הרעיוני & הפן המעשי בגן השושני

להערכתי שרוגים זה בזה במידה רבה וכל אחד מהם מוזן מהשני
אך לא בהכרח ובוודאי שלא תמיד
על - כן נראה כי יש להפריד גם בהגדרת כל פן
עולם העשייה מתקתק דרכו
ראוי לתשומת ליבנו המיידית
לניתוב מאוויינו
איזון בין קבלה ומתן
קידומנו הנכון
וביתר שאת כעת
להרמוניה ולהצלחה
בימינו אנו


 (נעמי באב"ד 28-12-09) הלוואי הלוואי הלוואי שהיינו יורדים לחקר האהבה

הלוואי הלוואי שזה היה כל כך פשוט כפי שאתה מסביר אשר יקר.
שאנחנו קורנים ומעתירים ומרעיפים זה על זה. זו אהבה אמיתית לדעתך?
זה כמו לאמר שקליפת התפוז היא התפוז. אפילו הקליפה חשובה עד מאד. אך תפוז הוא בעיקר מה שמתחת לקליפה. אז הגענו באהבה לקליפה, האם שם עוצרים?
והסיבה שאני כן מדגישה שמן הראוי שנסכים על
עקרונות משותפים היא כדי שכן נשמור על פרופורציה כאשר איננו מסכימים.
לאורך השנים דברים יצאו מפורפורציה ולי היום אין כוח וחשק שוב לעבור את התפרצויות הר הגעש. אין צורך בהם. לדעתי.
אני רוצה להתקדם ולא לצעוד אחורה כמה צעדים.
צעד אחד אחורה מקובל אך לא צעדים רבים.
ומכיוון שכרגע אני רואה שהדו שיח ביננו אינו רב שיח ואחרים בשלב זה אינם מעוניינים להשתתף בדיון...ומכיוון שאינני חלילה מחייבת דורשת או תובעת....אני בשלב זה מציעה שנפסיק לפי שעה את הדו שיח ביננו.
אני מדגישה שכוונתי הייתה לרב שיח ולא לדו שיח.
והייתי רוצה מצידי לקחת פסק זמן אם זה נכון מצידך אשר.
עד שגם אחרים לא יצטרפו לדיון נוכל אולי לאמר בינתיים שהסכמנו שאהבה היא זאת המחברת אותנו...אפילו שעדין אנחנו רואים אותה שטחית ולא לעומק....שאנחנו מסכימים שלא להסכים, וכי מקובלים עלינו עקרונות האחדות שאליחי ניסח.
וזאת כהתחלה עד שהשושנים יהיו גם הם מוכנים להצטרף.
לגבי ישוע והנצרות....רק אומר...שישוע היה יהודי טוב.
ממי למד על האהבה? האם לא בבית ספרנו? מאהבת לרעך כמוך אני ה'.
והאם משום שהדגיש את החסד בימים שבבית המקדש השני השתוללה השחיתות וחוסר הצדק , האם עלי לבגוד בה? לא לקחת אותה כמסד חיי? והאם רבי עקיבא שאמר ששיר השירים שיר האהבה הוא קודש הקודשים וכל התנ"ך רק קודש האם עלי להפנות לה עורף?
והיום בכל זאת ישנם 2 מיליארד אנשים המדברים אהבה. מה רע בזה.
העובדה שהיו רשעים בינהם שניצלו את תורתו של ישוע לתועלתם ועריצותם...מה הוא אשם?
אם להבדיל מחר יבואו מאפינורים וייקחו את רעיונות השושנה ויעוותו אותם לצורכיהם האישים ההשתלטותיים האם תהיה זו אשמתך? אשמתי?
העובדה שהיום שליש העולם....ואני לא מדברת על הקיצוניים הנוצרים והמוסלמים...העובדה ששליש העולם מאמין באל של אברהם ומשה היא גם הודות לישוע.
אני גם מודה לרוני על התגובות שלה ועל מה שאחרים כשולמית מרגלית שהגיבו.
ואני מודה לך אשר מעומק לבי. ייתכן שהשושנים האהובים עלי מאד עדין לא בשלים לשיח. אולי הם עסוקים. אולי זה לא מעניין אותם. והכול בסדר.
ואני מחכה וממתינה בסבלנות רבה.
אחד מעקרונות השושנה....לדעתי.....חה חה חה....סבלנות סבלנות סבלנות והרבה אורך רוח. נכון?


(אשר שלאין 28-12-09) הפסקת הדיון – הסכמות אַיִן

כדרכי בכל מהלך השיח הנוכחי, להתאים עצמי למסגרת שאת בחרת מפעם לפעם – כך אקבל עלי את ה"פֶּסֶק" שאת מעדיפה - ואשמור לעצמי את התגובות שעלו בי למיגוון העניינים שהעלית במסר האחרון.

רק זאת: כדי להסיר אי-הבנה שעלולה להיווצר מדברייך, אדייק ואבהיר כי בכלל לא נוכל "לאמר בינתיים שהסכמנו שאהבה היא זאת המחברת אותנו" גם לא ש"אנחנו רואים אותה שטחית ולא לעומק" וגם כלל לא "מקובלים עלינו עקרונות האחדות שאליחי ניסח".
וכמובן אני שותף מלא לסבלנות ולאורך הרוח שלך, בתוך מציאות האהבה שבה זכינו לחיות.


 (רוני רונית פוליאקין 28-12-09) נעמי יקרה נסיוננו להעלות בכתובים אמנם דל

אך אולי אותה סבלנות ואורך-רוח עדיין מאוד נדרשים
גם בנושאים אחרים. השתתפותם של מרבית שושנינו דלה, לצערי
נסיק אולי שערוץ זה פחות מתאים בעת זו
אולי ערוץ אחר כרב-שיח פנים אל פנים יתאים יותר?
הנוותר?
אני קוראת להמשך ההתדיינות או לפחות לנסיון להחיותו בכל זאת במסגרת מתאימה יותר שכן מהותו חיונית לנו
וזרעו כבר נבט
לאט לאט
שבוע טוב
לכל


(נעמי באב"ד 28-12-09) הכול טוב רוני...הכול כפי שאמור להיות

לפעמים מקדימים את הזמן...והעניין פועל.
לפעמים יש עוד לחכות. השורה התחתונה? והכול טוב.
אני מאד שמחה על הנסיון שהתנסינו בו ומודה לך רוני וכמובן לאשר ולכל המשתתפים.
הזרע נטמן, הוא זקוק להבשלה.
את יודעת כמה שנים דיברתי על תרבויות ישראל? 14 שנה, ואז באופן טבעי הוא התעורר וזרם נכון. וקבוצה עבדה ונפגשה במשך כמה שנים.
14 שנה נבט הזרע.
שאלו אותי פעם מה תפקידי בשושנה ואמרתי שניים. אחד: אני מזכירה.
מזכירה למי ששכח.
שניים: אני איכר. אני זורעת. לפעמים החיטה צומחת לפעמים לא.
ולפעמים....לוקח לה שנים כדי לנבוט.
ואם האל עד היום לא התייאש מאתנו, מי אני הקטנה שאאבד את אמוני שהכול לטובה, ולכול זמן ועת לכל חפץ?
אוהבת ומחבקת את כולכם
נעמי

לדף הבית של אשר שלאין

 

המשך הדיאלוג לתוך 2010

 

(נעמי באב"ד 30-12-09)  ההגיון שבחוסר ההגיון ...שאלה שמאד הטרידה אותי...

מאד הטרידה אותי השאלה..כיצד ייתכן הדבר שאנשים באים למפגשים שושניים כבר קרוב ל-20 שנה ועדין לא מחוברים לחזון, והנה מגיעים אנשים בפעם הראשונה... ומיד...ללא כל הכנה מיוחדת הם מבינים אותו אפילו יותר ממני לפעמים.
השאלה הזאת מאד העסיקה אותי. עד שגליתי את ההגיון בחוסר ההגיון.
זכרתי איך למדתי בקונסרבטוריון כמה שנים והנה הגיע דניאל ברנבוים (הפסנתרן והמנצח מהגדולים בעולם) שלא למד בקונסרבטוריון וניגן ללא ערוך טוב ממני.
והבנתי.
הבנתי שישנם אנשים שמגיעים בשלים אלינו ללא עזרת השושנה.
השושנה רק יוצרת את הקליק והם בפנים. כמו אהבה ממבט ראשון של נשמות תאומות.
ישנם אחרים, נשמות יקרות ונפלאות שלא "התמקצעו" ולא יצרו מתוכם את חזון השושנה, כי עניינו אותם נושאים אחרים, ולכן הגיעו אלינו כדי לאט לאט בזמנם החופשי להרקיע עדיו.
כמו שאני מתקדמת בצעדי צב לעומת דניאל ברנבוים.
אך גם אני תורמת את תרומתי הצנועה אמנם. וכך גם הוא.
וכך גם כל הנכנסים בשערי השושנה תורמים כל אחד את הניצוץ שבתוכם ועל כך אומרת נשמתי לכל אחד ....תודה.

 

(אשר שלאין 3-1-10) השאלה טובה;  באשר לתשובה...

נעמי יקירה, כזכור לך, הדיאלוג הקודם נפתח בכך שזיהיתי את עצמי בטעות עם אלמוני/ת שאליו/ה התייחסת בפורום. נראה לי שאם אמצא את עצמי בין אלה ש"באים למפגשים שושניים כבר קרוב ל-20 שנה ועדין לא מחוברים לחזון" - הפעם לא תהיה זו טעות...

השאלה הממוקדת שלך והתשובה שאת מציעה, עוזרות לי לשים אצבע על סוגיה די-מרכזית המלווה אותנו כל השנים הללו, גורמת קשיים – אך גם מהווה אתגר ליחסי חברות ואהבה שהצלחנו לפתח ולקיים.

כי באמת: את, נעמי, מחזיקה בחזון שהוא די ברור לך, ויש אנשים המביעים תמיכה ללא-סייג ברעיונות שלך – ומצד שני יש אנשים קרובים לך שאינם מתחברים לדרכך.

לא די בזה, אלא יש עוד קבוצה של פעילים שמצד אחד מקבלים בפועל את מנהיגותך התנועתית ומצטרפים ליזמות שלך – אך הם מסוייגים לגבי חלקים אלה או אחרים מתמונת העולם שאת מציגה.

כאן יש לציין את דרך ההנהגה שלך שאפשרה את שרידת הקשר הטוב בין כולנו למרות הסייגים – זוהי אותה פתיחות שלך לייחודיות של זולתך, שאפשרה לאהבה לזרום גם בין השונים.

חלק מאלה אינם משתתפים בפרטים של החזון, אכן מבטאים זאת באמרם שהם טרם הגיעו לרמה שאת הצלחת להגיע אליה, ולכן מתקשים להתחבר לחלק מהיזמות והרעיונות. אלה שמרגישים כך, תואמים כנראה את ההסבר שאת מציגה במשל ברנבוים, דהיינו: הם פשוט עדיין לא בשלים כמוך וכמו תומכים נלהבים (שלפעמים, כך את אומרת, מבינים את חזונך אפילו יותר ממך) – אבל בכל זאת הרי הם מתקדמים בצעדי צב, לאט לאט – ורק דרוש זמן עד שהם יגיעו לרמת החזון המספקת.

לנוכח זאת אפשר להבין שאת מכלילה את ההסבר הזה לכל הפעילים ולכל קשיי ההתחברות שלהם.

 

אני רואה את המציאות בדרך שונה, מורכבת יותר, וזאת בהתבסס על החוויה האישית שלי, שלפי הערכתי אינה שונה ביסודה מהחוויה של חברים אחרים.

ברור, שבשביל להיות פעיל ב"שושנת הגליל", אדם צריך לחרוג מדרך המחשבה והחוויה הנפוצה בציבור. אני, וכן אחרים כמוני, רגישים ופתוחים לאוירה של חברות, אכפתיות, רומנטיות, אותנטיות. אדם משווה בין חוגים חברתיים הפתוחים לפניו, ואינו מוצא מסגרת אחרת היודעת להכיל אותו ולתת לו הרגשת בית. יש גם משהו מושך במסרים ובסיפורי-חוויה שאינם מוגבלים על ידי דפוסי החשיבה שהשתרשו בתרבות ה"מודרנית" - זו שבחרה ב"אמונה המדעית" כנקודת מוצא להבנת העולם; לא מעטים מאתנו (ולא כולנו) גם מוצאים עניין וטעם להקשיב לחזיונות ותקשורים, ומפיקים מתוכם מעין הזנה רגשית ורוחנית שמפצה על המחסור בחזון ושירה המאפיין את השיח הציבורי ואף האקדמי.

אבל – לגביי ולגבי שכמותי, לא נכון לצייר תמונה כאילו אנו מתקדמים על מסלול המוליך מהתעניינות ב"נושאים אחרים" אל "התמקצעות" שברבות הימים נרקיע בה אל "חזון השושנה". החוויה שלי היא, שאכן איני חדל לצמוח, ואכן הפעילות בשושנה תרמה להתפתחותי ופריחתי – אך עם כל השותפות בינינו וכל התודה שיש בי - זה לא קירב אותי במיוחד לתפיסת-העולם (או העולמות) שלך.

אולי זה קורה בגלל מה שאת קוראת "נושאים אחרים", ואני מוצא אצלי בין אלה: צורך לבדוק את המציאות בקפדנות, לחפש את האמת בלי פניות, הפעלת שיפוט מחייב שיכוון את דרכי על פי ערכים שבהם בחרתי, עניין בבעיות ציבוריות, לאומיות ופוליטיות, התערבות בהתרחשויות חברתיות, בטחוניות ורוחניות – ומאמץ לטפל בכל זה ככל האפשר בדרך מושכלת, עם נטילת אחריות על תוצאות פעולתי - לגבי החוזק ורמת התפקוד של העם והמדינה (ובהמשך גם לגבי שאר העולם).

האם את, נעמי, מתקדמת במשך הזמן במסלול הזה שלי? – דווקא לאחרונה אני מרגיש שאת מתקרבת. עדיין לא "טעים לך" להפעיל חשיבה שיטתית ומסודרת, אבל המציאות הארצית והחברתית מתחילה להכתיב את שלה.

תביני אם כן, שמבחינתי, לא כל כך חסרה לי התקדמות אל החזון שלך, אלא יש לי עודף של חשיבה פתוחה וביקורתית הפותחת לפניי עושר אחר של השקפה וטעם-חיים.

בתוך כך נדמה לי שאני מצליח להכיל את דרכך שלך - אולי גם יותר מאשר אַת מכילה אֶת מה שיקר לי – וזאת פשוט מפני שבמשך שנים אני השקעתי בהכלה הזאת - גם כאשר לא היה "טעים לי"...

את היא הקובעת מהו "חזון השושנה" שלך. אני הקובע מה הוא חזון בשבילי. לא אעיז כמובן לקרוא לחזון אישי שלי בשם השושנה – אבל הִנֵּה דווקא במסגרת פעילות בשושנה העליתי לפני כמה שנים על הכתב חזון המדבר אלי מאד - תחת הכותרת "בהירות". זוהי תכנית לסדנה, ואפשר לראותה בכתובת http://www.asher.hopeways.org/bhirut.htm .

 

(רוני רונית פוליאקין 03-01-10) משום מה נדחפתי חזרה(בקוראי הדיאלוג הנ"ל) אל

מספר רבדים: רק באהבה תיתכן תחלופה שכזו לטובה : אל שרשור 2 קודם בו העליתי את הפן הרעיוני & הפן המעשי....בשושנה : לכל מקום תחת השמש : היותנו משלימים האחד את השניה כשלכל אחד מקום בשושנה ולמה שבאמתחתו: ואותה אחדות אליה אנחנו כמהים
הדרך שושנית כמוה הרוח
המציאות דינמית
ובהוויה
המילה והחומר ה ם הדרך לסלילתה
ב פ ע ו ל ה ובשיתופי -פעולות
מארבע רוחות
ולכל המימדים
רק שנשכיל
לדלג
או לרחף מעל שראוי
ותצלח דרכנו.

בהזדמנות זו אודה לעליזה יקירתי,שוב בביתם התארחנו,קבוצת שלהבת,שוב זכינו בקבלת-פנים לבבית,באירוח מסור,בחומרים למחשבה, באהבה
תודות על שפע השפעותייך לטובה.

(נעמי באב"ד 04-01-10) איך אמרת אשר ידיד נפשי? מילה לפעמים מקלקלת

אמרת לי משפט זה בשיחה אישית טלפונית שהייתה לנו והסברתי שהשושנה היא רטט, השושנה היא מעבר למלים. והגבת: כן לפעמים מילה מקלקלת.
ולכן אשר אהוב לא אכביר הפעם במלים.
כי הקשר ביננו עמוק וכאשר עינינו נפגשות מה שמחבר...אינו ניתן להפרטה.
אנחנו מתחברים למשהו שלם שעדין לא מצאנו את המלים...ולכן הצלילים כל כך נכונים לי, כי הם מקרבים אותי יותר....לא לחזון שלי....אלא למה שאני מאמינה שהוא חזונו של אלוהים.
כן, ומבלי להישמע "יהירה נורא" מבלי להשמע כמי שהתחרפנה לחלוטין...אני מודה בענווה גדולה שאני וישנם עוד כמוני בשושנה שמרגישים...שהנבואה "נתתי תורתי בקרבם ועל לוח ליבם אכתבנה" מתחילה לקרום אור וגידים.
ואני מאמינה שגם את תורתו החדשה של האל הוא ייתן בלבך אשר, והיא יכולה להוות השלמה לתורה אשר בלבי, וכך נוצר התצרף הנפלא הזה הייחודי לכל אחד והיוצר יחד אחדות מרוממת.
ומה שאתה תחלום ותגשים ומה שאני אחלום ואגשים וכך שולמית צביקה ואחרים ייארג למסכת אחת גדולה.
אנחנו עכשיו בשלב החוויה והבדיקה, החוויה והיצירה....מה זה בירור שיטתי?
בירור שיטתי עושים אחרי שהסתיימה היצירה הספונטנית אחרי שהסתיימה ההגשמה.
ולמה הדבר דומה?
תאר לעצמך במאי ושחקנים היוצרים יחד סרט או מחזה.
ורק אחרי ערב הבכורה באים המבקרים ומנתחים, ומבררים, ומתייגים, ומתייקים ובוחנים מה תפקידה של ההצגה המסויימת ומה תרומתה לתיאטרון הישראלי
אשר אהוב שלי אנחנו באמצע ההכנות להצגה.
אנחנו יוצרים אותה עכשיו.
וכול מי שרוצה להשתתף ביצירה משתתף כמו שאני מרגישה למשל שהדברים נעשים באקדמיה, ומי שרוצה לבוא ולהיות בבחינת צופה מהצד, גם הוא מוזמן.
ואכן חשבתי שכל קבוצה תגבש לעצמה אג'נדה כל קבוצה תיצור את היצירה הייחודית שלה וכולנו יחד נישזר לתמונה אחת גדולה.
ועם כל האוטונומיה של כל קבוצה ישנם כאלה שהולכים ומבקרים בקבוצות שונות, ללמדנו ששום דבר אינו סגור. שום דבר אינו מוגבל. הכול פתוח.
ואתה אשר יקר מוזמן להציג את חזונך ושאיפותיך ומי שיתחבר יתחבר, מי שלא גם זה בסדר, כי לכל אחד מאתנו ...במידה והוא מחובר לעצמו...משהו עמוק שהוא אמור לעשות כאן, והקול הפנימי יאמר לו: זה בשבילי, וזה...לא להפעם.

(נעמי באב"ד 04-01-10)  מסכימה עימך רוני יקרה ש....

מילה ופעולה הולכים שלובי ידים.
ולכן גם התייחסתי בשעתו לצביקה שכתב על
being שהוא מאוד נכון אם גם מלווה אליו ה-doing

 

(רוני רונית פוליאקין 04-01-10) תודה לך נעמי על חיזוקייך, כיוונתי הפעם דבריי להדגיש

עד כמה רואה אני חשיבות הן בפועלו של אשר הן בפועלך כשם שכל פעילות לבניית השושנה על-ידי משנסי-מתניים שושניים ברוכה,נחוצה אף הכרחית לצמיחתנו כתנועה רוחנית
קבוצה המכילה טווח רחב של דיעות מחד ומאידך שואפת להסכמות בהגדרה ויוצא מכך בפעולה.זכות גדולה בחלקנו לחלוק הווייתנו עם אנשים יסודיים, מסורים, בעלי-רצון טוב כאשר, כעליזה, כצבי, כעתליה, כפיני, כרותה ועוד מאותם המביאים עצמם
באהבה ופועלים לטובת השושנה.
המציאות קוראת לנו לכנס כוחותינו הרבגוניים ברעות לאחדות
ל פ ע ו ל
ל ק ד ם
ל ש נ ו ת
ל ג ל ם
להתעלות
אשרינו שבין כלינו הינך אשר
אשרינו בך, נעמי
לכולנו מקום מאז ולעולם
שתשגה דרכנו בשושנים רוחנו תגבר תתחזק
נתחזק אל נכון.
תודה.

רוני רונית.

 

(אשר שלאין 04-01-10) יוצרים, משתתפים, צופים ואוהבים

אומרת רוני יקירתנו: "רק באהבה תיתכן תחלופה שכזו לטובה". חֲבֶרתנו זו מרגישה שאנו עושים משהו בלתי-רגיל בשיח שלנו: איך אנחנו מתנגחים בעניינים יסודיים החשובים לנו כל כך – והתסכול שנובע בהכרח מחוסר ההסכמה, לא מביא לפיצוץ הדיאלוג, אלא להעמקה גוברת, כאשר אנו מומרצים להבהיר את עמדותינו יותר ויותר.

מרוב גילוי-לב אנו אפילו מסתכנים בתדמית של יוהרה (אם לא "התחרפנות"). בטח שמת לב שגם אני כבר לא יכלתי לכלוא התבטאות המייחסת לעצמי "התערבות בהתרחשויות חברתיות, בטחוניות ורוחניות" בהקשר של "החוזק ורמת התפקוד של העם והמדינה"...

אני מקדם בברכה את דרך ההצגה שלך את גישתך – למרות שהתוכן בעיקרו אינו תואם את התפיסה שלי – כי בהירות ההתבטאות שלך מאפשרת התמקדות במה שדורש בירור (וחוסכת עיסוק במה שמוסכם ממילא).

 

בדבריי הבאים הפנייה שלי היא מאד אישית. אַת מן הסתם מבינה שאני לא מסוגל לשבת ולהמתין עד אשר, על פי אמונתך, יתן האל בלבי את תורתו ואז יווצר המארג המשותף הנפלא של אחדות מרוממת – והמחלוקת תיעלם כלא-היתה... לא רק שאיני שותף לאמונה זו – אלא גם אם נניח שאכן זה מה שיקרה, די ברור לי שהתפקיד שאני ממלא כיום, כולל בשיח הנוכחי, הוא חיובי ביסודו – אף כאשר הוא כאילו מפר את ההרמוניה שאולי מאפיינת את עבודת האקדמיה עם נעמי, צביקה, שולמית, רותה והאחרים.  אני מאמין (כן – גם אני מהמאמינים...) כי בדרך כלל דברים שממש מפריעים לי – כדאי לבדוק אם אפשר לשפר אותם לטובת העניין המשותף (בכך אני גם מבקש שתמצאי יכולת לסמוך על השיפוט שלי, שלא יהיה שרירותי או מזלזל).

 

השימוש שלך במשלים ממש מועיל למיקוד הדיון. כך הוא לגבי משל הבמאי והשחקנים היוצרים הצגה. הבאת משל זה במגמה להשהות את הצורך בבירור שיטתי, שאותו העליתי אני. את אומרת: "אנחנו באמצע ההכנות להצגה; אנחנו יוצרים אותה עכשיו" ובירור שיטתי מקומו "אחרי ערב הבכורה", כי זה מה שעושים המבקרים: "מנתחים, ומבררים, ומתייגים, ומתייקים ובוחנים".

על כך אביא כמה הערות.

קודם כל, אין אפשרות לאותם מבקרים המגיעים לערב הבכורה לראות את מהלך ההכנות של ההצגה שצוות מוגדר יוצר, זאת בעוד מהלך העבודה הנעשית באקדמיה מתפרסם באופן סדיר, למשל בפורום השושנה, וכפי שאת אומרת, כל מי שרוצה להשתתף או לצפות מוזמן.  אין בנמצא "ערב בכורה" מיועד, שרק לאחריו מתחילה ההשפעה של היצירה, אלא להיפך: כל הזמן מצביעים על ההשפעות של העשייה בתוך העולם ובקרב החברים. ואגב: המבקרים של ערב הבכורה בדרך כלל משקפים התרשמות כללית, ולא מנתחים, מבררים וכו'...

בירור שיטתי, בדרך כלל לא מיועד לסכם ביקורת על יצירה מוגמרת. תפקידו של הבירור, לפחות לצורך ענייננו הוא, דווקא תוך כדי היצירה, להבהיר את הכוונות של המשתתפים באותו מפעל, באותה מסגרת, כדי למצות את האפשרויות לפעול ביחד ולהסיר מכשולים מיותרים.  לא יתכן להגיד לחלק מהמשתתפים: גם אם אתם לא מרוצים – בואו להיות צופים מהצד ותשתקו עד להצגת הבכורה. אני בטוח שזו גם לא כוונתך, ולכן באמת אַת היא שמעוררת את השאלות שמריצות את השיח הנוכחי – בעוד אני ממש לא מביע דעה לגבי ראיית העולמות שלך, אך מנסה להציע שיטות להבהרת העמדות.

נראה לי, בכל זאת, שלאור ההגיון של משאלתי, הקושי שלך להסכים לה לא יכול להיות גדול מהקושי שלי לחכות בסבלנות עד שאצליח להאמין בכל מה שאת מאמינה.

ועוד לגבי משל הכנת ההצגה. אילו הייתי במאי של הצגה (ודווקא היה מאד מעניין אותי להיות...), הרי אני, באופן אישי, הייתי בהחלט מסכים שמבקר בעל רמה יבוא בזמן העבודה, יתעניין במה שאנו עושים וגם יחווה דעה. יש בי די בטחון בעצמי כדי שאוכל רק להרויח מזה, וגם שמיעת דעה שלא משכנעת אותי לא תפריע לי לעשות מה שהראה לי נכון. אני מבין שלגבי במאים רבים – אולי רוב מכריע – זה בכלל לא ככה, אבל כאן אני מציע את הרעיון שלגבי הקבוצות שלנו נגלה את האומץ הדרוש גם כדי להראות "חצי עבודה" (שלפי הפתגם אין מראים אותה לטיפש...)

 

בעצם, מצאתי בדברייך רמז ברור לגבי הדרך שנוכל ללכת בה. מצד אחד את אומרת "שהדברים נעשים באקדמיה" אך לזה את גם מוסיפה "שכל קבוצה תגבש לעצמה אג'נדה; כל קבוצה תיצור את היצירה הייחודית שלה". אם את מתכוונת שיתקיים שוויון-ערך עקרוני בין הקבוצות, יש כאן על מה להסכים. אמנם רוב הקבוצות הפעילות, על פי דרך התארגנותן, כנראה אינן בנויות בשלב הנוכחי לקדם אג'נדה ויצירה ייחודית. לעומת זאת, אולי תהיה אפשרות לקדם יצירה או לפחות לגבש השקפה בקבוצת-הלימוד - או להקים מתוך קבוצת הלימוד מסגרת של התערבות במציאות החברתית והתרבותית.

על פי תקוותך, על בסיס ההישגים של הקבוצות השונות "נישזר לתמונה אחת גדולה".

ואולם, כדי שתתקיים תמונה משותפת גדולה דרושה תקשורת שוטפת בין החברים מהקבוצות השונות. מעבר לזה, נחוצה פעילות מתמדת המכוונת ישירות לא לפרטי הייחוד של קבוצה חלקית, אלא למסגרת הכוללת ומשמעותה. בדיוק למען מטרה זו מתקיימת קבוצת "המעגל המוביל" שלוקחת אחריות על השושנה כתנועה המכילה את הכל. יחד עם מקומה המרכזי של קבוצת המעגל - גם היא אמורה להיות אוטונומית בהתנהלותה והחלטותיה.

 

זה כמובן לא מקרה, שדוקא המעגל המוביל, יותר מהקבוצות האחרות, לרבות האקדמיה וקבוצת הלימוד, מעסיק עצמו בשאלת "מהות השושנה" – שהיא גם שאלת דרך החיים-ביחד של כל החלקים. במעגל איננו יכולים להסתפק בקביעה האופטימית שלבסוף תהיה הצלחה למפעל המשותף, הגדול. במעגל אנו מתנגשים עם סוגיות שחיי השושנה הממשיים מציגים בפנינו.

אני רואה זאת בחיוב גדול, כי המאמץ הזה אינו ביטוי לעומס מיותר, אלא הזדמנות להפעיל את היכולות הצפונות בנו להפעיל ולהמחיש כבר בהווה את כל מה שתומך הן באחדות הכללית והן ביחודיות של כל קבוצה וכל חבר. לדעתי זה יוסיף ערך להתקדמות של כל אחד מאתנו, וכל חזון שיתממש בתנאים אלה יקבל יותר חיים ועומק.

 

בהמשך הדברים, אדגים כאן נושאים המצריכים התיחסות רצינית.

כפי שאת בוודאי יודעת, לא לכל החברים נוח לחיות עם הרבה דברים שיוצאים מהאקדמיה. לדעתי שלי, כאלה חייבים ללמוד להשלים עם המציאות הזאת, ובמשך הזמן אולי בכל זאת ללמוד לקבל השראה ופליאה מדברים שהרתיעו אותם קודם לכן. בהתאם לכך יש מקום במסגרת השושנה לפרסום של אירועי האקדמיה ולדיווח על מה שהיה. אין לי ספק כי יש מקום לספר על עובדות והתרחשויות, לרבות תוכן של תקשורים שנמסרו (רצוי כמובן עם זיהוי המתקשר) וכן מסרים ומאמרים חתומים על ידי מחברם. נראה לי שזה יהיה מוסכם על החברים במעגל המוביל.

מעבר לכך, אני מבקש כאן להוסיף ולדייק בסוגיה שאני מבין כי גם בה אנו קרובים לניסוח הסכמה. בשעתו הבעתי קושי לגבי מסרים מסוימים, כאשר הם נחזו להאמר בשם התנועה ולא בשם אומרם. אני מעריך כי נסכים שאוטונומיה לקבוצות משמעה גם אי-השתלטות של קבוצה אחת על האחרות בדברים שאינם מוסכמים.

כדי להמחיש את הנושא, אני מקווה שאת גם מבינה שיהיה לי קשה אם למשל תבחרי להודיע על מטרות שושנת הגליל תוך התעלמות מדעות אחרות, וברוב חסד רק תסכימי עם זה שאני לא אסכים... באותה מידה אין מקום שתסבלי חבר אחר שיודיע על מטרות של כלל התנועה למרות שאת רואה את הדברים לגמרי אחרת.

זה נכון שאת היא המנהיגה הטבעית של התנועה, אף מעבר להיותך היו"ר, וקיום התנועה נמשך ופורח בשל מעורבותך ומאמצייך – אך אני מעודד אותך להתמיד ולהתקדם במסלול שכבר בחרת, של עבודה במעגל מוביל אמיתי.

אַת כבר הסכמת שנגיע לניסוח משותף של הטקסטים המציגים את כלל השושנה באתר. אני לוקח אחריות על כך שנושא זה אינו מתקדם. חוסר הבטחון שאני עדיין מרגיש, נובע מכך שהבירור לא התקדם דיו. היתה תקווה שדברים ייעשו בפגישה הארוכה של המעגל (זו שנדחתה).

הבירור השיטתי שאותו ביקשתי קשור גם לנושא זה.

 

במפגש של קבוצת שלהבת השבוע אמרה חברה חדשה יחסית, שהיא מתקשה להסביר לאנשים מה היא השושנה. הוותיקים במקום ביטאו בחיוך את השתתפותם במצב הזה, וחזרו על הנוסחה ש"צריך לבוא ולחוות כדי לדעת מה זה".  מצב עניינים זה בהחלט אינו מספק.

אני מאמין שהבהרה מוסכמת תתרום לאיכות של עבודתנו, תאפשר הרחבה של מעגל החברים ותקדם את פריחת השושנה.

 

(רוני רונית פוליאקין 07-01-10) התגבשות

שוב הצלחת,אשר יקר, בחוכמה נדירה, לבטא במילים את שנפשי חפצה,בוחרת אני לצטט מדברייך פסקה המשקפת את מאוויי ביתר-שאת ונחוצה כבר,כעת:
..." אולי תהיה אפשרות לקדם יצירה או לפחות לגבש השקפה בקבוצת-הלימוד או להקים מתוך קבוצת-הלימוד מ ס ג ר ת של התערבות במציאות החברתית והתרבותית.
נחוצה פעילות מתמקדת המכוונת ישירות לא לפרטי היחיד של קבוצה חלקית,אלא
למסגרת הכוללת ולמשמעותה"...
בתחושתי הצדק איתך בליבי מייחלת להתגשמותה תוך צירופם של שכמותך וכמוני
הרואים בעשייה העכשווית צו-השעה, ללא דיחוי
מתפללת לצמיחה
לפריחה
לשגשוג
מחזקת ידייך
למען הגן
בו השושנה

 

(אור 07-01-10) מנסה להבין את כוונתך

המון המון מלל....נשמע כמו ביקורת,
אולי אם היית מתמצת ונותן את עיקר הכוונה, זה היה ברור
אשמח להבין

 

(אשר שלאין 07-01-10) אור יקרה

זה נכון: המון מלים (כמעט 1200 במסר הקודם שלי).  היה לי הרבה מה להגיד.

"ביקורת" – זה דבר חשוב, כולל הביקורת שלך. אם תרצי, ארחיב עוד בכל הקשור למבקר ולמבוקר.

לדעתי, אם הייתי מתמצת, לא היה כל כך ברור מה שיש לי להביע. אני מרחיב במלים כדי שכוונתי תהיה ברורה.

מבחינתי, לכל משפט שכתבתי יש תפקיד מסביר ומבהיר.

אני מבין שיש קוראים המקבלים את השיח הארוך כעומס, וזה אולי פוגע בתשומת הלב הנדרשת כדי להבין.

קיימת גם האפשרות שאני מתייחס לדברים שפשוט אינם מוכרים לחלק מהקוראים, ואז לא מבינים במה מדובר.

 

אבל את, אור, מנסה להבין, תשמחי להבין;  ואני מוקיר אותך על כך.

מאד חשוב לי שאכן תביני – שֶכֵּן כה מעטים מוכנים לפנות עם בקשה להבין יותר.

לדעתי, כאמור, תימצות לא יעזור כאן הרבה.

אני מציע לך משהו אחר: תבחרי לך משפט או קטע לדוגמה שאת מתקשה להבינו (או שבכלל נראה לך מופרך), ותעבירי לי אותו. אם תעשי כן, אני אעשה כל מאמץ להבהיר ולפרש למה היתה הכוונה.

יתכן, גם כן, ששאלה שתשאלי בדרך זו, תאלץ אותי לבדוק את עצמי, ואולי גם אגלה אצלי איזו טעות או בלבול...

בינתיים תבורכי ממני על שהגבת.

אשר

 

(רוני רונית פוליאקין 07-01-10) הצעה לאור, לאור הנ"ל

על-מנת להבין את ההקשר של הנאמר לעיל,כמובן שאשר יוכל להבהיר,במקביל,אני מציעה שתנסי להגיע לרצף הדברים, שכן ברובם הינם תגובה או המשך של שיח. אתמול לראשונה נכנסתי לאינטרנט,בקלות מפתיעה, כשהקלקתי "אשר שלאין" ולאחר מכן בנושא "שושנת הגליל" :רב-השיח ,המתגלגל מזה זמן ביו חברי השושנה בכלל ובין אשר ונעמי בפרט. היכוני "לצלול",להתעמק ולהחשף לתחלופה ארוכה ומעניינת ביותר, בנושא עכשוויים, במהות ה"שושנה".

במחשבה שניה, ארחיב את היריעה ואציע לכל המזדמן וחשוף לשורות אלה, אותה הצעה, שכן הרצף מצייר קו הגיוני של רעיונות,פיתוחם והתפתחותם,מעשיר ומעורר.
(כמו גם נושאים אחרים בדף הבית של אשר שלאין).
לאשר-אשרינו, זכינו ובחרת בנו
תודה על שהינך, גם עבורנו.

שבת שלום לכולם
באהבה

 

( חגית 08-01-10) ולענייננו או ת'כלס, אשר

אני מבינה שחסרים לך דברים בהגדרה של השושנה. מהי השושנה? איך אני מסכם את ערכי היסוד שלה? איך אנחנו מנסחים את "מגילת העצמאות של השושנה"חחח... מוצא חן בעיני, ובאמת למה שלא? ישנו מעגל מוביל, ישנה הליבה, ישנן הקבוצות. אפשר יחד לנסח מסמך עקרונות. אבל אתה יודע אשר, ישנו המשפט המפורסם "השלם הוא יותר מסה"כ חלקיו". כלומר, בהשאלה לענייננו, יש עוד משהו בשושנה שקשה לקרוא לו בשם. אפשר לנתח את: החיבור המדהים בין האנשים, את הרגשת הרוממות (תקרא לזה אנרגיה גבוהה) ועוד ועוד. אז ישנם תקשורים, שלפעמים קצת קשה להבין מי נגד מי ומי בעד מה בכל המלל הזה?ולפעמים גם בתקשורים כמו בדברים אחרים בחיים חל הכלל "תפסת מרובה לא תפסת" ובקיצור, כדי להמשיך להיות מובנת, אני בעד המודל של גם וגם. גם "מגילת עצמאות" וגם תחושה נטולת מלים ושאיפות. גם ריקודים וגם התפלספויות. כל אחד מן השושנה הוא חבר יקר שלומד ומלמד. גם אני -לומדת ומלמדת, וגם אתה, אשר יקר, שאל את עצמך: "מה אני לומד מן הרוחות החדשות שמנשבות בשושנה?" ומה אני מלמד?
ספור קצר: בשבוע שעבר עברתי איזו השתלמות שקשורה לילדי פנימייה. בשלב מסויים שמעתי את עצמי אומרת: "אולי כדאי שנגדיר את הדברים?" שלושה מורים "התנפלו" עלי ואף המנחה שאל אם באמת נחוצה הגדרה? לא התבלבלתי ועניתי להם שכן, לפעמים מעבר לתחושה, יושבת לה שם ההגדרה, ומחכה שיגלו אותה. עוד משהו אחרון, אני ממש מרגישה מדבריך, שאתה בעד מהלכים יצירתיים, וגילוי הנסתר. אז בהחלט, במקומות המתאימים, בהתכנסויות של השושנה, נראה לי נכון שתביא דוגמא או הפעלה למהלך כזה. אני מוקירה אותך על היותך מורה עבורי ומראה בשבילי. באהבה . חגית

(צביקה 08-01-10) מאוד אהבתי את השירה הזו שלך חגית אהובה

על אף שהיא עסקה זאת הפעם גם בניסוחים
ובהגדרות, אשר (לא אשי) בד"כ אני די מתרחק מהן-
והנה מסתבר שלעיתים הן גם נחוצות ומועילות.
לעצם העניין: קראתי את דבריך אשר יקר בדף הראשי,
העוסקים בשבע תרבויות ישראל,שם העלית שאלות ותהיות
הנוגעות לתרבות השמינית.לצורך העניין אני מציג אותן
כאן.הנה שאלות ותהיות ממאמרו של אשי בנוגע לתרבות השמינית:

חידוש הנבואה? מפגש עם אל אוהב? יש ערך לכל אדם יחיד? האדם ידיד ושותף לאל? האל לומד גם מן האדם? בסיס חדש לאמונה? אהבה, חרות ושמחה? היקום כשדה פעולה? "בית המדרש"? – הרחבת המודעות? צמיחה רוחנית? מיפגש עם מהויות חבויות בעצמי? אותנטיות ואחריות? סובלנות והקשבה? תרבות הדיאלוג? גילוי השלום האמיתי? אחדות עם יחודיות? קהילות של קירבת-נפש, של קבלה ואחוה? ביטוי יצירתי לכולם?
ובכן אשר יקר: צר לי שאינך לוקח חלק במפגשי האקדמיה ותורם בהם את חלקך החשוב
לעיצוב דרכה וכיווני התפתחותה של תנועתנו (הרוחנית),שאתה מאבני הפינה ועמודי
התווך שלה,כבר קרוב לעשרים שנה ! ?(תקן אותי אם טעיתי).
אני אומר זאת בעיקר מפני שבמפגש האחרון התחלנו לעסוק בשאלות שהן מאוד
מהותיות,לפחות בעיניי ובהן : מי אני ? ומהי רוחניות בעיני?
דומה שהדברים שהבאתי כאן לעיל בשמך הן ממש המשך או בהיפוך: התחלה-
של דיאלוג פנימי וחיצוני העוסק בשאלות החשובות הללו,עיסוק שהוא
כשלעצמו יכול להעשיר ולהפרות את כולנו הן מהבחינה הרעיונית והן
מהבחינה של התווית הדרך או התווית המשכה של הדרך הן במישור הרוחני
והן במישור המעשי.
אם זה נראה לך ואם אהבה וחמלה אמיתית מדריכות אותך-הייתי מציע לך
ולכולנו להיענות לבקשתה של נעמי, להפסיק בשלב זה את ה"ויכוח" המתמשך
הזה מעל דפי הפורום, ולעבור לעיסוק ממוקד בשאלות, בתהיות, ובנושאים
שהוזכרו - בפורומים השונים של השושנה (מעגל מוביל,אקדמיה,ליבה,קב'לימוד
וכד')- ממש כפי שחגית הציעה כאן.
אם אכן נעשה זאת -נראה לי שזה יהיה ממוקד ומובן יותר לכולם,לפחות מהבחינה
של על מה בעצם מדברים כאן ובמה אנו מתבקשים לחוות את דעתנו ועמדתנו.
בתודה על ההקשבה ובברכת שבת של שלום ושלוה של אהבה ואור ,של סובלנות וקבלה
לכל השושנים באשר הם.
צביקה

 

(צביקה 08-01-10) הערה / הארה

כשאני מדבר על דיאלוג או דו-שיח,
אני מכוון לכך שראוי בהחלט להפוך אותו גם
ל- "רב שיח" (ואולי יש כאן גם רמז לשיח השושנה המבוקש?)

  

(נעמי באב"ד 08-01-10) אור שלום לך גם אני לא הבנתי למה התכוונו דבריו

של אשר היקר לי מאד.
הוא מזקני השבט השושני.
אך לא הבנתי מה הוא בעצם רוצה.
האיש חשוב בחיי ואני יודעת שהוא רוצה לבטא דברים חשובים אך מתוך המלל לא הבנתי למה התכוון המשורר.
  

(נעמי באב 08-01-10) צביקה יקר גם לי קשה עם הגדרות

ולא רק.
אני רוצה לפרוץ מסגרות, לצאת מתוך הקופסא ולא לכבול את עצמי ברצועות כובלות.
אחת מאשיותיה של השושנה כפי שאני רואה ומציגה: היא חירות מתוך אחריות מתוך מודעות.
בחירות דבקה נפשי ללא חוקים הגדרות ומסגרות בולמות.
כאשר קוד המצפון והמצפן המוסרי הם הם הנרות שמאירים ומנתבים את חיי.
החירות מתוך אחריות ומודעות.
אשר תמיד אומר שהוא מרגיש שהוא צריך לעצור אותי.
אין צורך אשר יקר.
אין צורך לעצור אותי או לחסום ולבלום אותי.
אולי דווקא ההפך? אשר? אולי אפשר איש קרוב... אולי אולי אפשר לשחרר אותך?
אולי אתה תסכים לנתק מוסרות ולהניח ללב להוביל ולא רק למה שהשכל מסוגל להבין? שהרי ישנם גם דברים מעבר לשכל? לא כן?
בינתיים הגעתי לכל המקומות שהייתי אמורה להגיע...למרות לעתים המהמורות... ועוד ידינו נטוייה.
איש לא הצליח עדין לבלום אותי. וגם לא יוכל.
אפשר לעצור את הרוח? ולמה לעשות זאת? במה חטאה? הרי כוונתה טובה היא.
למעננו השושנים, עם ישראל והאדם בכלל?
ברוך השם. ובעזרת השם. הרוח נוע תנוע כי נתכנו לה לכם ולכולנו...עלילות והפתעות

  

(נעמי באב 08-01-10)(4) השושנה מבחינתי מתחילה מהמקום....

שבו נפסקות המלים.
אני חווה אותה בשקט, חווה אותה בשירה, בטבע, במוסיקה.
כאשר אין ברירה אני גם מדברת שושנית, אך משתדלת שלא להרבות במלים.
אין לי בעיה לכתוב.
אבל כאשר אני רוצה להתקרב אל השושנה....אני חווה אותה ללא מלים.
ולכן אני מאושרת....ואני חוזרת ואומרת מאושרת....שאנשים מגיעים לשושנה ואומרים: חווינו.
או כמו שאומרת זיוה: באתי ראיתי נדלקתי.
ואני גם שמחה שהשושנים לא מסבירים אותה מלולית אלא אומרים: תחילה - בוא תחווה!!!
ועם זאת...אני יודעת שבתוך עמי אני יושבת, ועלי בכל זאת לתקשר מלולית...אז לפחות...לשמור...כך אני מאמינה על המוסיקה גם כאשר...מדברים.
  

אמרו לי כמה שושנים:נעמי, לא היית בכנס בנורדיה אבל הרוח שלך הייתה.
אחרים אמרו לי: לא הגעת לאקדמיה ביום ששי, אבל הרגשנו אותך.
ואני שואלת אתכם אהובים: מה הם הרגישו? את המלים שלי? את המלים שאני אומרת?
לא.
הם הרגישו את הרוח.
וזה הדבר החשוב ביותר בשושנה.
הרוח.
והפורום המקורי זה שאני כותבת בו עכשיו אמור...כך אני מאמינה....אמור לטפח את הרוח הזאת שאני מתכוונת אליה. נולד כדי להזין את הרוח.
ללא שפיטה, כפי שאור הגיבה....כשהרגישה בקורת בדבריו של אשר...כמה שפחות בקורת, כמה שיותר קבלה והכלה ומלל מקוצר.
זו הצעה. כל אחד יעשה כרצונו.
אך הבה נזכור השושנה היא רוח, היא רטט, ויברציה שאנחנו עדין מפענחים את זהותה.
השושנה אינה חוקים ועקרונות...אולי....אולי אולי רק כוונות?
  

(נעמי באב 08-01-10) ובכל זאת אם לענות חברה בשלהבת

מה זו השושנה?
במלים פשוטות הייתי אומרת כך:
אנחנו תנועה יהודית רוחנית שיצאה לדרך יחד כדי להשתתף באהבה ביצירת התרבות השמינית. כן, בהחלט היו לנו 7 תרבויות שקדמו ואילו עכשיו זכות היא לנו להשתתף ביצירת התרבות השמינית.
ואחד מיעדיה החשובים של השושנה הוא :
להקים מרכז רוחני בצפון, מקום לכל אדם שבא באהבה.
לא נראה לכם ברור צלול ומתומצת?
  

(מקסימה 09-01-10) נעמי יקרה

אם אענה כמו שאת מציעה אאלץ להסביר לשואל
מהי התרבות השמינית ומה הן שבע התרבויות הקודמות
וזה לדעתי, לא ניתן לעשות על רגל אחת.
  

(נעמי באב 09-01-10) יפה דרשת מקסימה אהובה

ואנחנו מתחילים כעת במעגל המוביל לאט לאט לחשוב איך להעביר את המסר הזה בקבוצות.
ראית שהתחלנו כבר בכנס חנוכה, לא כן? כאשר אליחי סיפר על האורליה.
אך האם הרישא של המשפט נראית לך? שאנחנו תנועה יהודית רוחנית?
נקראים שושנת הגליל כי הקוד של המילה שושנה הוא שינוי ואנחנו נולדנו כדי לשנות ולהשתנות? אם אין שינוי יש קפאון. אם אין תנועה...אין חיים.
ואם כן אולי אפשר להוסיף שאנחנו בוחרים בדרך האהבה כדרך חיים.
לא רק לדבר אותה אלא לחוות אותה? כי רק בכוח האהבה אפשר לחולל שינוי.
שכל דור תורם את תרומתו להתפתחות הלאומית וגם הכלל אנושית ואנחנו שואפים לתרום את תרומתנו שלנו בשרשרת בת 4000 שנה.
תרומה שתקדם את העם היהודי והאנושות למימוש יעודה.
האם עד כאן מוסכם עליך?
מאד מודה לך מקסימה המקסימה על ההתייחסות.
  

(נעמי באב"ד 09-01-10) ועוד אוסיף מקסימה. זוכרת שהעברת מדיטציה קבלית?

זוכרת שהעברת את המדיטציה הקבלית בכנס חנוכה לפני שנה?
אני לא שכחתי.
ובכן אם תשאלי מדוע שושנת הגליל ולא יריחו ולא שושנת הכרמל או שושנת העמקים אלא דווקא שושנת הגליל?
ובכן על פי הקבלה, נאמר בספר הזוהר שהגאולה תתחיל מהגליל, קרוב מאד למקום ששם אנחנו משתוקקים להקים את המרכז הרוחני שיבשר על הגאולה עליה אני מדברת.
ואני מצטטת מהזוהר שרבי חייא ורבי חלפתא היו מהלכים ליד בקעת ארבל ודברו על כך שמשם תתחיל הגאולה ואלה המלים שאני כותבת מזיכרון: "אילת השחר הולכת ובאה קמעה קמעה עד אשר הולך ובוקע אורה"
ותרגמתי זאת גם לשפתנו שמצפון תפתח הטובה.
לכן אנחנו בגליל, כמבשרי השחר החדש ולא ביריחו בכרמל או בעמק.
ואכן קורים כאן נסים שפשוט לא יאמנו כי יסופרו.
  

(אשר שלאין 11-01-10) הערה לרוני-רונית, ודבר אל אור

התאספו דברים רבים שראוי להתיחס אליהם. לא אעשה זאת בבת אחת, אלא בחלקים, אולי לפי נושאים.

 

רוני יקירה. דברייך אודותיי ב"הצעה לאור" באמת מחממי-לב, אך התעורר בי חשש כי בהקשר של אור, שליחתה להתעמק במקורות נוספים, יש בה כדי לרפות ידיה מלדרוש הבהרה "כאן ועכשיו" כפי שנראה לי שהיא ביקשה. אור כאילו שאלה את שאלת-התם: "מה זאת?" - ואת השואל בתום-לב לא שולחים לחפש פירושים במקום אחר.

ולאור אגיד עוד: המשאלה שהבעת להבין את כוונתי, מעידה עלי שלא הצלחתי להיות ברור בשביל קוראת שיש לה עניין – וזוהי אחריותי להיענות לצורך שלך. יתכן שגם ההצעה שלי, לבחור משפט או קטע מהדברים, אינה נאותה דייה. לדידי מספיק, אור יקרה, שרק לא תסתפקי בהערה כללית כמו: "מנסה להבין" או בהצעה כללית כמו לתמצת – אלא תעבירי איזו שהיא שאלה או תמיהה שעולה בך בעת קריאת הטקסט הבלתי-מובן שלי.

עוד אני מציע, לך, אור, שלא תקבלי כפשוטם את דברי נעמי אלייך כאילו "גם היא לא הבינה" למה אני מתכוון. עיקר דבריי הוא תגובות ענייניות למסרים שהיא יזמה, והיא גם השיבה לי בפירוט רב – אך אל נעמי יקירתנו עוד אשוב בנפרד – וגם אז ראי עצמך, אור, כמוזמנת לבקש הבהרות – אך אנא, לא בלשון כה מכלילה.

(אשר שלאין 11-01-10) לחגית: הנהנתי בהסכמה לכל דברייך

אני מעריך שאת קלטת אותי די נכון. מה שאת מציעה לי, אני כבר עשיתי ועושה. אני מניח שכל אחד משנינו רגיש במידה שונה לגבי דברים שונים – אך גם את זה הצגת יפה. ברור ש"מגילת העצמאות" היא רק משל. אני מסתפק ב"מינימום מחייב" שלא יפריע לכל הפרחים לפרוח.

כאשר אני מדבר על "הגדרת מינימום" אני מתכוון כמובן לגוף של תוכן שהוא דוקא נרחב ככל האפשר, כדי שיוכל לתמוך בשותפות רבת משמעות – מעבר לכל הרכיבים שכדברייך לא ניתן להביעם במלים. במסר קודם (22/12, ש"ממש לא עורר את התאבון" של נעמי) הצעתי בהרחבת-מה בניית מסגרת שלא תהיה שורת סיסמאות אלא ביטוי אותנטי של  ¿תובנות מוסכמות לגבי המציאות ¿ ערכים והעדפות ¿ קוי פעולה מוסכמים ¿   דרכים מוסכמות להפעלת התנועה.

עם כל זאת, אני ער לכך שלא אני הקובע מה יהיה בשושנה, ואיני דורש שיקבלו את דעתי.

אני כבר מראש מנחם את עצמי במודעות, שגם אם שום דבר מהחידושים שלי בשיח הנוכחי לא יתקבל – עדיין השושנה תישאר בית רגשי בשבילי, ששם נמצאים מרבית חבריי האישיים – ואשמח למנות עמם גם אותך, חגית.

שלך,  אשר 

 

(אשר שלאין 11-01-10) לצביקה

מאד אני מקווה להיות ראוי לדברי ההערכה שלך. בעבר הייתי במספר מפגשים של האקדמיה. לאחרונה לא הגעתי, בעיקר בשל קשיי תחבורה וכן סמיכות-יתר לזמן שבת.  להערכתי אין לחסר בהשתתפותי משמעות מכריעה. בשעתו ציינתי באזני נעמי שאיני תופס את עצמי בתור כהן המשרת בקודש אלא כ"ישראל" המשתדל להיות מחובר לגוף העם. 

מה שמתנהל פה אינו ויכוח. לדעתי זהו בירור שיכול לתרום לדיונים פנים-אל-פנים בפורומים שהזכרת. לטעמי אנו מגיעים כאן להעמקה ומיקוד שקשה להשיגם בדיון קבוצתי מהסוג הנפוץ. יחד עם זה, כאשר נעמי הציעה להפסיק את השיח בשעתו, אני נעניתי מייד, ואפילו לא השלמתי את התיחסותי לדברים שלה שדרשו תגובה.

בדוק וראה כי לאחר מכן חזרה נעמי וסיפרה לנו כי "מאד הטרידה אותה השאלה..כיצד ייתכן הדבר שאנשים באים למפגשים שושניים כבר קרוב ל-20 שנה ועדין לא מחוברים לחזון" ואז התחדש הדיאלוג.

אגב: משמעות המילה "דיאלוג" אינה 'שיח של שניים' (שהמילה בשבילו היא 'דוּאוֹלוֹג') אלא שיח של יותר מאחד, משהו קרוב מאד ל'דיאלקטי'. הקידומת 'דיא' מבטאת משהו מקצה-אל-קצה (כמו בהנדסה דיאמטר-קוטר או דיאגונל-אלכסון), משהו מקיף (כמו דיאגנוזה, דיאגרמה).

מושג הדיאלוג יקר לי מאד. אם תחפש בגוגל "תרבות הדיאלוג" הפריט הראשון יהיה באתר שלי...

אשר 

 

(אשר שלאין 11-01-10) לנעמי יקירתנו

תמהתי לקרוא בדברייך כאילו "אשר תמיד אומר שהוא מרגיש שהוא צריך לעצור אותי". חוששני שיש פה יציר דמיון הנובע מההרגשה שלך ולא מאמירה שלי. בוודאי אין צורך "לעצור או לחסום ולבלום אתך". אולי דווקא צריך לשחרר אותך מהאוורסיה שאת כאילו מגלה להגדרות ומסגרות. ההגדרות והבירור השיטתי אינם מיועדים לבלום, אלא לפתוח פתח רחב שבו יוכללו לבוא רבים וטובים - שכיום הם חסומים על ידי ערפולים מיותרים. אני אומר: נפתח את הוילון וניתן לאור הבהירות להיכנס.

לשם כך דרוש שלא רק אַת, נעמי, תחווי חזון ברור, אלא כל מי שמצטרף לתנועה יחוש בטחון שהוא באמת במקום הנכון והמתאים לו, ולא יסתמך רק על היכולת הטובה של הפעילים להשרות רוח טובה של קבלה ואהבה.

אם בכל זאת אני מנסה למנוע ממך משהו, הרי זה לדבר בשמי שלי דברים שקשה לי להזדהות אתם (וזה כמובן לא עניין אישי שלי אלא קושי שחווים גם חברים אחרים). אינני רואה שום צורך להגביל את פעולתך או פעולת כל חבר אחר - כאשר הפועל לוקח אחריות אישית למעשיו והתבטאויותיו. המבחן המרכזי הוא פשוט מבחן האמת.

נכון, הרוח היא העיקר – אך זו אמורה להיות רוח חפשית, פתוחה – לא רוח בולמת ועוצרת, מגבילה ומפחיתה - כפי שאת מנסה (כמובן ללא סיכוי) לדרוש "כמה שפחות ביקורת" - במקום לקבל ולהכיל את הפוטנציאל המבורך הזה.

 

תוך שכתבתי את הדברים, עלה בי מהלך-מחשבה שאחלק עמך, נעמי,  ועם החברים:

לפעמים – ועד היום - הביקורת שלי מתקבלת באי-נוחות; אני יכול להבין מדוע.

סיבה נפוצה (ולאו דווקא אצלנו) היא, שהמבוקר מרגיש כאילו תוקפים אותו או מנסים לערער על רעיון שהוא טרח לקדם. במקרים מסוימים (ודאי לא אצלנו) המבוקר גם תופס את הביקורת כהתקפה על עצם הערך שלו. עכשיו עלתה בדעתי עוד סיבה אפשרית: הרבה פעמים אנשים לא יודעים איך לבקר, והביקורת שלהם מלווה בכעס או בהפעלת לחץ (מי יודע כמה פעמים גם אני כשלתי בזה...) לעתים גם אינה הוגנת ומסלפת את הנתונים או נותנת להם פירוש מעוות. זה מוציא לביקורת שם רע, ודוחף אנשים להיכנס להתגוננות, לאטום את ההקשבה ולפעמים גם "להשיב מלחמה".

תוך פיתוח הדברים האלה נזכרתי שכבר כתבתי בעניין זה לפני שנים. זה נמצא עכשיו באתר שלי במסגרת העבודה (הלא-גמורה) על "פתיחות".    הכתובת לענייננו היא:

http://www.asher.hopeways.org/ptihut.htm #_ניהול_ניגודים

ׂ

 

לדף הבית של אשר שלאין