2.6.1992                                                              אשר  שלאין

 

מ מ ד י ם   ש ל   ח ש י ב ה   ב י ן   ת ח ו מ י ת

( פ ר י ט ה   ע ל   א ר ב ע ה   מ י ת ר י ם )

=================================================

ר ש י מ ו ת    ל ה ר צ א ה 

בפני מפגש כללי מסכם של סדנת "מחשבת" לשנת תשנ"ב

 

כל אחד הגיע לסדנת "מחשבת" מסיבות שלו והשיג: את מה שביקש, או פחות מזה, או אולי - יותר ממה שציפה. לאחרונה החל נסיון לחקור את הציפיות והעמדות של המשתתפים, ונקוה שמחקר זה באמת יאיר את עינינו.

אני אציג פה את הדרך שבה אני רואה את נושא הסדנא ואת מה שאפשר וכדאי לעשות בה.

מכל הדרכים השונות שבהן אפשר להשקיף על התחום אני תומך את יתדותי ביסודות שהניח מורי ורבי אורן גני מנחה הסדנה.

אגב, הוא יעיד בודאי כי להיות מורי ורבי זה תפקיד מרגיז ומתיש למדי.

והנה, מההנחות שהוא הניח - אני מגיע למסקנות מעשיות, הנבדלות ברב או במעט מהפרקטיקה של ניהול הסדנה למעשה.

אבל עיקר הדברים יוקדש להעמקה בהלכה של הנושא שלנו.

מישורי ההתבטאות של הבין-תחומיות

אורן ניסח בשעתו את ה"אני מאמין" שלו על שלשה מישורים:

במישור התרבות: הפריצה הבין-תחומית הנה תנאי חיוני להתפתחות הידע;

במישור החברה: להבנה ולניהול של "מגדל בבל" המודרני;

במישור היחיד: פתיחת גבולות מרחב הידיעה האישי, לאמר - מימוש של חירות רוחנית.

אנסה לתרום משהו לגבי כל אחד משלשת המישורים.

במישור התרבות: מדוע הפריצה הבין-תחומית הנה תנאי חיוני להתפתחות הידע?

לכאורה, הידע הולך וגובר דווקא בעזרת ההתמחות וההתמקצעות.

גם אם יש מקום לידע בין תחומי - במה הוא כל כך חיוני לכלל הידע?

אם אנו בוחרים לאמץ את הקביעה של אורן, הרי זה מפני שהמסקנה מהמשך ההסתגרות התחומית עלולה להיות נטילת הטעם מכל העיסוק.

אפשר לטעון, כי הטעם העמוק של מה שבני אדם עושים, נובע בדרך כלל ממקורות שמחוץ לתחומם המקצועי - בין אם הם מודעים לכך ובין אם לא.

בעבר, היותה של ההתמקצעות מוגבלת, הפנה ממילא את בני האדם החושבים להתיחס לענינים "שמחוץ לתחומם". שיכלול ההתמחות, שגוזל לטובת הדיסציפלינה או המקצוע יותר ויותר מן המשאבים המחשבתיים ואולי גם הרגשיים, טומן סכנה של עיוות חמור בהתפתחות הדעת האנושית.

ההחלטה מה בכלל כדאי לדעת, עלולה להתעוות בגלל היוקרה של המומחיות.

לכן השקעת מאמץ מודע בעיסוקים בין-תחומיים, היא כה חיונית להתפתחות תקינה של מה שכדאי לדעת.

במישור החברה: "מגדל בבל" של המוסדות החברתיים, המדיניים והמינהליים עודד חלוקת עבודה והתמחות. מאידך, תופעות של ניהול חובבני בעניני הכלל כמו במשק, כבר הביאו לתקלות רבות. כך גוברת והולכת היוקרה הציבורית של מגמות טכנוקרטיות: "תנו למומחים לנהל".

כיום, גם הניהול עצמו הוא דיסציפלינה אקדמית ומקצוענית, עם תיאוריות, עגה, וארגונים יוקרתיים.

החשיבה הבין-תחומית אמורה לשקם את המעמד של ניהול אישי המתבסס לא-במעט על שיקולי-דעת אנושיים-כלליים, כאלה שבוחרים בהם לא בשל העדר ידע מקצועי, אלא על סמך השקפה מבוססת היטב, שהביאה בחשבון גם ידע לא-דיסציפלינרי שיכול להיות מקיף ומעמיק גם יחד.

במישור היחיד: מה היא פתיחת גבולות מרחב הידיעה האישי? טמונה כאן ההנחה שיש חשיבות לידע של אדם יחיד שלא נקנה דווקא כדי להכשירו למחקר מדעי או למילוי תפקיד מקצועי או אפילו חברתי.

בימינו מציעים לכם בתי ספר לא רק כדי להיות עורכי דין או "בארמנים", אלא גם כדי להיות הורים טובים, או בני-זוג טובים. האזרחות היא מקצוע ל"בגרות": עצם מושג הבגרות האנושית הזדהה עם סדרת של בחינות מקצועיות.

ונשאלת השאלה איפה האדם? האם מערכת החינוך מכשירה בני אדם, או, כבר מכתה ג', היא בית חרושת לבחינות. בכל מקרה היא מצויה בידי מי שהוכשרו להיות מורי הדור וגם התארגנו באיגודים מקצועיים רבי עוצמה.

דרושה התאגדות של בני אדם הרוצים לדעת דברים, שתכליתם לא מוגדרת מעיקרה בתור עזר לקידומם האקדמי, המקצועי או החברתי.

התקווה לפריצה היכולה לממש את החירות רוחנית האמיתית, היא בחריגה מן התחומים היוקרתיים ובהישענות על צמאון פשוט לדעת, להבנה ולחויה - על סקרנות בראש ובראשונה.

להשתמעויות השונות של בין-תחומיות

אורן מנה במפגש הכללי שפתח את השנה הזאת נקודות ראות שונות לגבי עצם התחום הנדון, הבאות לביטוי בניסוחים חליפיים.

בין אלה הוא מנה:

-      חשיבה  בין-תחומית

-      חשיבה  רב-תחומית

-      חשיבה  אל-תחומית

-      חשיבה  על-תחומית

אפשר לצרף למילה "תחומי" גם תחיליות אחרות ולקבל צירופים מעניינים למדי, כגון:

תוך-תחומי או פנים-תחומי ולעומתם חוץ-תחומי.

קדם-תחומי או טרום-תחומי ולעומתם בתר-תחומי או אחר-תחומי,

ואולי: גם אנטי-תחומי ופרו-תחומי, רחב-תחומי וצר-תחומי.

אבל אנחנו נתרכז בארבעה שהוזכרו לפני כן.

אולי יהיה נדמה מלכתחילה, כי מדובר בכל מקרה על אותו עניין עצמו, סוף-סוף כל החלופות מנוגדות לחד-תחומיות - שהיא התרכזות בתחום מקצועי יחיד (שנוטה לא אחת ללכת ולהצטמצם תוך התמחות הולכת וגוברת). עם זאת, אפשר למצוא גם ניגודיות בין אותם ניסוחים חליפים: קשה למשל ליישב "אל-תחומי" עם "רב-תחומי".

נראה לי שאפשר להרויח משהו מעיון בהשלמה ובניגודים בין חלופות הניסוח.

עלה על דעתי להתיחס אל חלופות אלו כאל ארבעה מיתרים, שבפריטה נאותה על כולם, זה בצד זה, תתקבל תפיסה מגובשת יותר של הנושא שלנו.

נפרוט על כל המיתרים פעם ופעמיים, ובכל פריטה נתעכב בראש-פרק מיוחד על כל אחד מארבעת הניסוחים - המיתרים. ההתיחסות אל כל אחד מהם כנוטל חלק באקורד משותף, תעזור לנו להבין גם לא מעט מן הצרכים שהנושא שלנו בא למלא, האפשרויות שהוא פותח, והבעיות של העיסוק בו.

פ ר י ט ה    ר א ש ו נ ה

במהלך ראשון, ננצל את ביקורינו בכל מיתר כדי לכוון אותו אל ענייננו, לסלק ממנו מה שלא יתאים למנגינה שלנו, ולהבליט את תרומתו הייחודית לשלמותה.

בין-תחומיות

צירוף המלים "חשיבה בין-תחומית" נבחר כדי לתאר את עצם הנושא שלנו. בחירה זו מקובלת עלי; אני מבין ב"בין-תחומיות": התיחסות לתרבות ולידע, שתהיה ככל האפשר לא-מופרעת על ידי התחומיות.

ברקע הנושא שלנו נמצאת עובדת קיומם של תחומי חשיבה מוגדרים.

ההתמקצעות והאקדמיה חידדו את ההבחנות בין התחומים השונים, וכך התחומיות הולכת ומשתלטת על חלקים הולכים וגדלים של התרבות האנושית, ובמיוחד של ממלכת הדעת.

מונחת כאן ההשקפה, כי הדיסציפלינריות המשתלטת על עולם המחשבה, יוצרת, בצד הישגיה, מכשולים לזרימת הדעת החפשית ונזקים לתרבות האנושית.

מטרת החשיבה הבין-תחומית היא, אם-כן, לפרוץ את החומות שבהם מסתגרים התחומים, בכדי שנוכל לשוטט בתוכם וביניהם בחופשיות.

מובן שיותר קל לומר זאת מאשר לעשות, אך אני מציע לראות הישג כזה כאידיאלי לפני שנתחיל להתפשר עם המציאות הקשה...

אגב, כאשר היה על הסדנה לוותר על השם "חושבה", וחיפשו שם אחר, הצעתי לאורן את השם "פרזות" (או "פרזים") כמתאר את האידיאל של היות ללא חומות.

רב-תחומיות

פיתוח חשיבה בין-תחומית אינו מתיישב עם התעלמות מן התכנים של התחומים, כשם שאינו דורש ויתור על ההישגים שהושגו בכל תחום - גם בעזרת ההתמקצעות ואולי אף ההסתגרות היחסית שלו.

ההישגים הטובים ביותר בנושא, יושגו דווקא תוך היכרות עם התחומים השונים.

אין משקל רב לידע כזה אם הוא יתייחס לתחומים בודדים בלבד. יש לחקור מספר ניכר של תחומים, הן כדי לבדוק קשרים ביניהם והן כדי להשוות ביניהם מאותן בחינות.

אפשר לסכם ולומר כי ריכוז ידע רב-תחומי הינו בגדר תנאי דרוש לחשיבה בין-תחומית עשירה ומועילה.

אל-תחומיות

אם משמעה של פעילות אל-תחומית הוא סתם התעלמות מעובדת קיומן של דיסציפלינות, על הישגיהן ונזקיהן, הרי תועלתה לעניננו תהיה מועטה למדי. הסכנה היא של טיפול חובבני ודל-הישגים בעניינים שכבר זכו לפיתוח מעמיק ולעיתים מאומץ, על ידי חוקרים מעולים, תוך תקשורת טובה בין ארגוניהם השונים, אולי כבר לאורך זמן רב, ועם סיוע כספי וטכני שהחובבים אינם יכולים לגייס.

אך העיסוק הבין תחומי נותן בכל זאת מקום חשוב לאל-תחומיות. מקומו הנאות של האל-תחומי הוא דווקא באזורים שהדיסציפלינות הממוסדות אינן יודעות לתפקד בהם - אזורי חוויה וזיכרון שנשארו בגדר "שטח הפקר", שיש מומחים המתיחסים אליהם כבלתי-קיימים, ויש - המודים ביושר-לב שלמומחיותם אין תוקף באותם אזורים.

כך ה"אל-תחומי" ישלים את ה"רב-תחומי" בהקפת כלל עולם הדעת, שאנו רוצים להיות בו בין-תחומיים.

על-תחומיות

אם בין-תחומיות היא בגדר תעוזה מכוונת, רב-תחומיות היא עמל רציני, ואל-תחומיות היא הרפתקה פראית - הרי ה"על-תחומי" הוא לכאורה מושג שאפתני ושתלטן - אם נתייחס אליו במשמעות מידרגית.

לדעתי אין הבין-תחומיות יכולה להתימר כאילו יש לה מעמד עליון ביחס לדיסציפלינות המיוחדות.

יחד עם זה, לא יהיה זה בגדר הפתעה גמורה, אם דווקא העיסוק הבין-תחומי - כאשר הוא ייעשה כיאות - יביא לגילוי של הכללות חדשות, שתהיינה משותפות לתחומים נפרדים, תרחבנה את הפרספקטיבה של פעילות התחום הבודד, ותתרומנה ליתר הבנה ושיתוף-פעולה בין המומחים בתחומים השונים.

אם לסכם עניין זה: בין התוצרים של הבין-תחומיות, יתכן, ואף סביר, שתימצא גם תרומה על-תחומית מעניינת - אך אין להעמיד את העל-תחומי כעיקר יעדה של החשיבה הבין-תחומית.

פ ר י ט ה    ש נ י ה

המהלך השני של ביקורים בכל מיתר, יעסוק בפיתוח ההשלכות של אותו מימד על הפעילות המעשית של הסדנאות לחשיבה בין-תחומית.

בין-תחומיות

הפעילות הבין-תחומית, שהיא המוטיב המרכזי בעיסוק שלנו, צריכה לשים את הדגש בפיתוח הקשר החי בין תחומים הנראים כמנותקים או מנוגדים, ואף בין המרחב הדיסציפלינרי ובין "שטח ההפקר" שלא עבר פרצלציה מימסדית.

אין צורך לחפש בזכוכית מגדלת את נקודות המיפגש האפשריות, הן צצות מולנו בכל צעד ושעל. בכל פעם שאנו שומעים דברי מומחים ואיננו מבינים מה הם אומרים, ובתנאי שזה בכלל מעניין אותנו כבני-אדם - הרי לפנינו אירוע שאולי יש בו פוטנציאל לחידושים בין-תחומיים. כאשר מומחה בתחום אחד מתמרמר על "פלישה" של אנשי תחום אחר או ר"ל של הדיוטות - מתחיל להיות מעניין למה הוא כל-כך לחוץ.

הוא הדין כאשר רואים אדם המסוכסך בתוכו בין איש דיסציפלינה ובין בן-אנוש.

כאמור בסעיף הקודם, נוכל לנצל היכרות רב-תחומית כדי לגלות נקודות תורפה בחומות שסביב כל תחום, ולפעול בדרך מושכלת להגברת התנועה החפשית, "הבלתי-מומחית", דרך הדיסציפלינות המשתדלות להסתגר.

יהיה צורך בגיבוש הליכי חקירה ודיון שיבטיחו זרימה חפשית של ביקורת ויעודדו חילופי דעות וטענות.

התנועה החפשית, מעצם היותה כזו, תעביר אותנו גם אל השטחים הבלתי-בנויים, הבנויים למחצה והחרבים, אל תחומים מטושטשים ואל האל-תחומיות.

רב-תחומיות

נראה לי כי חלק חשוב מהחקירות שלנו חייב להיות גיבוש ידע עובדתי על המתרחש בתחומים השונים: איך האנשים המומחים בכל תחום חושבים, איך הם מגינים על גבולות תחומם, מה המכניזם השומר מחדירה, אילו קשרים מקיים התחום בכל זאת עם תחומים אחרים, על אילו שטחים יש תחרות בין דיסציפלינות ואילו שטחים דיסציפלינה אחת מחליטה להפקיד בידי חברותיה, על איזה מידע דורש התחום מונופולין וכלפי איזה מידע הוא מעדיף להיאטם, מה הפונקציה שממלאת הסגירות כלפי חוץ בפיתוחו של התחום ועד כמה אפשר לוותר על ההסתגרות מבלי להזיק להישגים המקצועיים האמיתיים.

אפשר להיעזר בבדיקות המתוארות כאן גם בשירותים של "בוגדים" מקרב המומחים בתחומיהם, שמתוך הבנה לגישה הבין-תחומית שלנו יסגירו לידינו את "נקודות התורפה" של תחומיהם: מה מפחיד אותם, מה הן ההסכמות שלא בטוחים בהן, איפה הם מניחים הנחות שרירותיות, אילו רעיונות וגילויים הם מעדיפים לשמור לעצמם, עד כמה העגה המקצועית אינה אלא הצטעצעות שנועדה להגביר את היוקרה.

אל-תחומיות

מעצם טבעו של שטח ההפקר האל-תחומי, נוכל להבחין כיצד אנו מפליגים לתוכו, אך לא נדע מראש אם נגיע לאן שהוא ואיך נצא ממנו.

העדר המבניות של שטחים אלה עשוי להעמיד אתגרים קשים לעצם המשימה של חשיבה נאותה. כאן פוגשים בדברי רמיזה ומשל, ואף בשתיקות טעונות-משמעות ובתקשורת לא-מילולית לסוגיה.

לא יעלה על הדעת שנוותר על חוויה המרחיבה את אוצר הדעת שלנו רק מפני שאיננו יודעים איך לשבץ אותה במסגרת מושגים ידועים מראש. מאידך, יש להיזהר מפני מסקנות מחייבות הנקבעות בתוך ערפל מושגי, על בסיס התרשמות רגשית הנתונה למצבי רוח. במלים אחרות: יש להפעיל בשטח האל-תחומי לא פחות ביקורת מאשר זו שאנו מכוונים כלפי הממסד הדיסציפלינרי.

הליכי החקירה והדיון, הזרימה החפשית של ביקורת - אלה אמורים להגן לא רק מפני דוגמטיזם דיסציפלינרי, אלא גם מפני השפעות משכרות של לחץ רגשי ושל חשיבה המוכוונת על ידי רציה.

על-תחומיות

הנכונות לחדור בעד התיחומים - ואפילו לטשטש את הגבולות הקיימים בין תחומים, אינה גוררת בהכרח העמדת "עקרונות מנחים כלליים", כאלה המעניקים את המסגרת והמשמעות לפעילויות ה"חלקיות" של כל תחום ותחום.

קשה לי להעריך את תוקפן של הכללות על-תחומיות מקיפות שבהן אנו נפגשים, אך לדעתי, אין בחשיבה הבין-תחומית מקום רב לעיסוק של יצירת הכללות כאלו.

המגמה צריכה להיות ריבוי חופש ופתיחות, ולא קביעת כללים מחייבים בשביל מסגרות כפופות כביכול.

ה מ ש ך    ה פ ר י ט ה

השמעתי שני אקורדים פותחים למנגינה, ואותה אפשר להמשיך.

מעתה, לא בכל פריטה צריך לעורר דווקא את כל ארבעת המיתרים-המימדים, מן הסתם נסתפק בדרך כלל בהתייחסות לאחד או שניים מהם לפי הענין.

אכן, במצב הנוכחי של עיוננו, אני מניח כי אחד או יותר מהמימדים שבהם עסקנו לעיל, יכולים לספק טיפול נאות לרבות מהבעיות הבין-תחומיות.

עקרונית, עשויים כמובן להתגלות ממדים חשובים שהוזנחו תוך עיון ראשוני זה; או-אז יש מיגוון אפשרויות להתייחס לדבר.

כך למשל יהיה אפשר להכניס את כל המודל שהעמדנו כאן לערימת הגרוטאות, או - אם זה ייראה עדיף - להוסיף עוד מימדים על אלה שטופלו כאן, ואפילו לחזור ולעדכן את האקורדים הפותחים בעזרת המימדים הנוספים: בגיטרה הזאת יש מקום רחב ליותר מיתרים...

 

--------------------------------