אשר שלאין       

Company logo

 

 לדף הבית של אשר שלאין  

 

 

 

אלופי הטעם 

 

סיפור זה מוסר את העלילה של המקאמה המופלאה "אלוף בצלות ואלוף שום" מאת ח"נ ביאליק.

היצירה המקורית עשירה מאד לא רק בהומור שובבי, בחרוזים ופניני לשון, אלא בעיקר בטעמים ובריחות מעוררי תיאבון, במונולוגים למדניים ומשעשעים ובדיאלוגים מחוכמים.

היא זמינה מאד באינטרנט, וכדאי מאד לקרוא. על פי יצירה זו הופקו הצגות תיאטרון וגם מחזמר. 

עדיין יש טעם להשמיע את עיקר סיפור המעשה בדיבור פרוזאי, לאזני כמה וכמה שלא שמעו עליו ועוד כמה שמוכנים להיזכר בו.

 

מדובר בזמנים שבהם לכל ארץ היה מלך שמשל בה והיה אמור להנהיג אותה לשגשוג ולגדולה.  למלכי הארצות היו בנים, שמהם היו אמורים לבוא יורשי הכתר, אך כל עוד היו רק בגדר בני-מלכים היו פנויים לעסוק בכל עניין שבחרו מתוך רווחה ועושר.

מזמן לזמן היה אחד מבני-המלכים מארח את חבריו בני-המלכים השכנים במשתה שערך להם, והיו יושבים יחד, מיטיבים לבם ביין טוב ומעדני אוכל, משוחחים בעניני היום ומספרים על דברים מעניינים שראו או שמעו.

במשתה כזה שערך אחד מבני-המלכים לשכניו, סיפר להם המארח את המוצאות אותו לאחרונה, וזה מה שהוא סיפר.

אותו בן-מלך יצא לשוטט בעולם כדי לאסוף לו חכמה ודעת. הוא חצה את כל הימים, עבר בכל היבשות והארצות, התמלא בידע רב ומגוון, עד כי הפך לגדול בחכמה. הוא החליט לסיים את מסעו, אך הגיעה אליו ידיעה כי קיים אי-פלאים שמעולם לא דרכה בו רגל של בן-מלך, ואולי יש שם דברים שיוכלו להאדיר את אוצר חכמתו.

בן-המלך שכר לו אניה והפליג עם כל צוותו אל האי המדובר.  אחרי שעלה אל חוף האי ותהה מה בו כל כך מיוחד, באו לקראתו מקבלי פנים חשובים ומהודרים במרכבות מפוארות, בליווי תזמורת, והובילו אותו אל הארמון של מלך-האי שהכין לכבודו סעודה גדולה.

לא נתאר כאן את פרטי הסעודה המפוארת, רק נציין שהיה בה ממש מכל טוב, החל מדברי מאפה, מעדני דגים ובשר, וכלה בחלב-צפורים וביינות משומרים.

לאחר הסעודה, שאל המלך את האורח אם ערבה לו הארוחה. בן-המלך שיבח את הארוחה בכל לשון, אך לבסוף גמגם ואמר: "ואולם".

מלך-האי דרש להבהיר מה טיב ההסתייגות הזאת, והאורח הסביר כי הרגיש כי היה חוסר כלשהו בתיבול האוכל, ואחר כך הבין כי התבלין החסר היה בצל.

הנוכחים לא הבינו במה מדובר, ועד מהרה התברר כי הבצלים לא היו ידועים כלל באי ההוא.

בן-המלך הציע כי הטבח שלו יכין למלך-האי ואנשיו סעודה, ואותה יתבל בבצלים שהיו אתו באניה. מלך-האי הסכים, ולאחר הסעודה הנוספת ראו כולם את ההבדל בטעם ואת המעלה הגדולה של הבצל.

אז הגיש האורח למלך כשי טנא נחמד מלא בבצלים שהיו באנייתו. המלך היה אסיר תודה ושם את הבצלים באסמים מיוחדים.

אחר כך התיעץ המלך על הגמול שיש לתת לאורח היקר על מה שהביא להם, והוחלט על שני דברים: האחד – הטנא שבו הובאו הבצלים יוחזר אליו מלא במטבעות זהב, והשני – תיכתב תעודה מהודרת ורשמית המכתירה את בן-המלך האורח בתואר המכובד "אלוף בצלות".

עם המתנות האלו חזר בן-המלך ממסעותיו, ואת כל המעשה הזה סיפר לאורחיו בני-המלכים בַּמשתה שערך להם. הוא הציג לפניהם את מטבעות הזהב ואת תעודת הכבוד, והם הריעו לכבודו לאמור: "יחי אלוף בצלות, כבוד והוד לו!".

בין בני המלכים שהיו קרואים למשתה הזה, היה אחד, שהתרשם מאד מהסיפור, ולא מצא מרגוע: "איך קרה, שהאיש הביא לעצמו את כל הזהב הזה תמורת איזה טנא של בצלים? למה לא אוכל לעשות כמוהו?".

הוא שלח מרגלים אל אי-הפלאים לבדוק את המצב שם, ואלה חזרו עם בשורה: מתברר שבאי הזה לא מכירים את הירק שום.

בן-המלך הזה גמר בלבו לנצל את העניין לטובתו ולצאת אל האי מצויד כראוי.

כאשר הגיע בן-המלך אל האי, הוא התקבל שם ברוב פאר כקודמו, וכמוהו הוזמן לסעודה חגיגית בארמון המלך.

גם בתום הארוחה הזאת שאל מלך-האי את האורח האם ערבו לו המטעמים. לאחר מבוכה כלשהי, הסביר בן-המלך כי מצא שהתבשילים חסרים שום.  כזכור, באי הזה לא הכירו את השום, ולכן התנדב האורח להכין ארוחה מתובלת בירק הזה.

המלך ואנשיו נהנו מאד מהטעם החדש שמצאו בארוחה שתובלה בשום, והאורח ברוב נדיבות העניק להם טנא מלא בראשי שום, שהיה מוכן באונייתו.

התכנסו המלך ויועציו והחליטו כי ראוי לגמול למיטיבם בן-המלך, ולא פחות מאשר גמלו לקודמו.

הפרידה מהאורח היתה ברוב עַם, עִם הרבה כבוד ויקר. בראש התהלוכה צעדה בִּכְרָה קלה, חטובה ומקושטת, ועל גבה אמתחת משי רקומה בזהב, מלאה כולה, משפה לשפה, בבצלים יפים ומהודרים - המתנה היקרה ביותר שיכלו לחשוב עליה בחצר המלך של אי-הפלאים. אל האמתחת הזאת הוצמדה בפתיל-תכלת תעודת-קלף מהודרת, חתומה בטבעת המלך, המכתירה את בן-המלך בתואר-הכבוד "אלוף שום", וכל ההמון הריעו לאמור: "יְחִי בֶן-הַמֶּלֶךְ אַלּוּף-שׁוּם לְעוֹלָם! צֵאתְךָ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם!"

ובן-המלך הזה שב לביתו עם תעודת הכבוד ועם המתנה שבהן זכה. איש לא ידע על צאתו ושובו. הוא שקע בעצב ובדממה ולא סיפר את כל הפרשה לאיש.

עם כל זה נמצא מי שהצליח לשמוע ממנו את הדברים, והוא לא אחר מאשר חיים-נחמן-ביאליק, שהעלה את הסיפור שלו על הכתב בתור "בדיחה עממית בחרוזים"

 

אשר שלאין     טלפון: 054-5931591 (לא בשבת)      asher.shlain@gmail.com       http://Asher.HopeWays.org